אם הייתם שואלים כל מומחה כדורגל גרמני רק לפני שנתיים, הוא היה מסביר לכם שקו קישור התקפי שכולל את מריו גצה, אנדרה שורלה ומרקו רויס הוא האידיאל, השלמות, וחלומו של כל מאמן.
אבל שנתיים לא פשוטות עברו על השלושה. רויס לא מפסיק להיפצע, גצה התרסק אחרי שער הניצחון בגמר המונדיאל, ושורלה פשוט מדשדש, כשבורוסיה דורטמונד תהיה קבוצתו השלישית בשנתיים האחרונות. ובכל זאת, ערב עונת המשחקים הזו, שיתוף הפעולה המתקרב בין שלושה משחקני ההתקפה הכי משמעותיים של הדור הזה בגרמניה מצית את דמיונם של כל מי שאינו בווארי.
תומאס טוכל עבד קשה בקיץ האחרון. הוא איבד כמה מעוגניו המרכזיים, אבל עשה שימוש נכון בתמורה שקיבל. מיקיטריאן הלך ליונייטד, גונדוגאן לסיטי והומלס לבאיירן, אך כאן החליט טוכל לשנות גישה. אחרי הרבה שנים של התבססות על סגל קיים ושינויים מינוריים בכל קיץ, הוא ערך בדורטמונד מהפכה של ממש.
ארבע השנים האחרונות הבהירו לכולם כי דרוש באמת משהו חריג כדי להזיז את באיירן מינכן מהמשבצת הקבועה שלה. גם העונה, הציפיות ממנה ושל אנשיה הן דאבל מקומי ותקווה ללכת עד הסוף בצ'מפיונס. אבל לעומת השנים האחרונות שבהן באיירן שלטה בשוק ההעברות הגרמני, הקיץ הזה עמד בסימן המהפכה של טוכל. וכל זאת כדי לאתגר ממשית את האלופה הכמעט נצחית.
איבד שחקנים בכירים, אבל לא נחלש. טוכל (gettyimages)
המצב הזה לא בריא לכדורגל הגרמני, המשווע לתחרות. הבונדסליגה היא ליגה צבעונית עם ממוצע הצופים הגבוה ביבשת; היא מצולמת נהדר; היא הכי אטרקטיבית במספרי השערים; ובכל עונה היא מספקת דרמות בכל החזיתות ומשחקים פנטסטיים. חוץ מהקרב על הפסגה, יש בה הכל. אולי העונה גם זה ישתנה.
טוכל הלך בגדול ורכש את המתאימים לו כדי להיאבק על תואר האליפות. נכון שמיקיטריאן היה שחקן יעיל וטבח מחונן, אבל כמות הכישרון שהתקבצה בקו הקדמי של דורטמונד, כמות האפשרויות שיש לטוכל כעת, היא אדירה. זה מתחיל עם פייר אמריק אובמיאנג, אחד החלוצים הטובים בעולם, וגם העונה השיטה תיבנה על המהירות והחדות שלו. השלישיה הגרמנית שהזכרנו קודם לא תשחק יחד כל הזמן. התחרות ביניהם, שתזכיר מאבק דומה בנבחרת, אמורה להרים את את רמתם בחזרה אל אותו פוטנציאל שנדמה כי לא מומש – לפחות במקרה של גצה ושורלה.
ימשיך להוביל את המכונה. אובמיאנג (gettyimages)
טוכל הביא גם את אמרה מור, 'מסי הטורקי', שהרשים ביורו, ואת עוסמן דמבלה, החלוץ הצרפתי המוכשר – שניהם בני 19, רעבים לפרוץ. יחד עם אדריאן ראמוס הקולומביאני ושינג'י קגאווה, הקו הקדמי של דורטמונד מסתמן כבאנקר אדיר.
אלא שהוא היה כזה גם בעונה שעברה. עזיבתו של הומלס הכריחה את טוכל לרענן גם את הקו האחורי. מארק ברטרה הגיע מבארסה, רפאל גריירו, אלוף אירופה הטרי, הוחתם כדי לאתגר את מרסל שמלצר הוותיק באגף שמאל, והתחושה היא שטוכל רוצה תחרות בין שני שחקנים על כל עמדה. הקישור קיבל חיזוק בדמותו של סבסטיאן רודה שהגיע מבאיירן. הרוטציה תכלול אותו ואת גונסאלו קסטרו, נורי שאהין ושחקני הסגל הרחב של הנבחרת – בנדר, וייגל ודורם.
נכון, באיירן מינכן עדיין מוכשרת יותר, אבל גם מבוגרת קצת יותר, ורעבה קצת פחות. נכון, קרלו אנצ'לוטי הוא האנטיתזה למילה פראייר, ובאיירן תתחיל גם את העונה הזו כפייבוריטית. אבל הפעם, התחושה היא שיש על מה לשחק. המאבק חוזר, והמטרה של דורטמונד היא מוצהרת – להיאבק עד הסוף על התואר. עבור שורלה ורויס, שעדיין לא זכו באליפות הבונדסליגה, זו גם תהיה הזדמנות ממשית להוכיח. עבור גצה, שהיה שחקן זניח בבאיירן בשנתיים האחרונות, זו הזדמנות גדולה לנקמה מתוקה. ועבור הבונדסליגה, זו תהיה ברכה. תחרות היא נשמת אפה של כל ליגה. והעונה תהיה כזו.
הנה זה בא. העונה תהיה תחרות בגרמניה (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?