המפגש השני ברציפות בין לברון ג'יימס וסטף קרי בגמר ה-NBA מצביע על כניסתה של היריבות המתפתחת ביניהם לרשימת היריבויות הגדולות בהיסטוריה של הליגה הטובה בעולם. אם בעונה שעברה עוד התרכזנו בעיקר במה שקורה מאחורי הקווים (ולא רק בישראל), הרי שהשנה יחזור הפוקוס כנראה לשני השחקנים הטובים על הפלנטה.
ערב משחק מספר אחד בסדרה הסופר מסקרנת, ננסה לדרג את התנגשויות הכוכבים הגדולות ביותר בתולדות סדרות הגמר. כמה מהן נגמרו הוכרעו בצורה חד צדדית, כמה ממש עם הבאזר, והגדולות ביותר שבהן שינו לנצח את פני המשחק.
מקום 10: טים דאנקן נגד לברון ג'יימס. מפגשים: 2013 ו-2014
מפגש בין שני הפכים. מצד אחד אותו "עוכר ישראל" בעל האגו הענק, ומולו "מר יעילות", השקט והצנוע שתמיד מספק את הסחורה. הסדרה של שנת 2013 הוכרעה רק בדקות הסיום של המשחק השביעי לטובת מיאמי של לברון. הוא סיים את הסדרה עם ממוצעים מפלצתיים (25.3 נקודות, 10.9 ריבאונדים ושבעה אסיסטים למשחק).
ג'יימס. היריבות הראשון? (gettyimages)
את זו של 2014 ניצחה סאן אנטוניו בצורה הרבה יותר מהירה ומרשימה, כבר לאחר חמישה משחקים. ה-MVP של הסדרה השנייה היה אומנם קוואי לאונרד, אבל ל-15 נקודות ו-10 ריבאונדים שסיפק דאנקן בממוצע לערב היה משקל עצום בדרך לזכייה החמישית (וכנראה האחרונה) שלו באליפות.
מקום 9: בוב פטיט נגד ביל ראסל. מפגשים: 1957, 1958, 1960 ו-1961
יריבויות גדולות היו גם בימיה המוקדמים של הליגה, וזו שבין הסנטר העצום של הסלטיקס לבין הפורוורד המצויין של ההוקס הייתה מהמרתקות שבהן. שלוש מבין ארבע סדרות הגמר שנערכו בין הקבוצות הלכו לכיוון בוסטון של ראסל, ששלט בליגה ביד רמה וקבע שיאים בלתי שבירים (זכייה ב-11 אליפויות, שמונה מהן ברציפות).
תצוגת שיא של פטיט בגמר 1958, כולל 50 נקודות במשחק מספר שש שהכריע את הסדרה, כמו גם העובדה שראסל נפגע קשה בקרסולו בתחילת הסדרה.עזרה לסנט לואיס הוקס לזכות באליפות היחידה בתולדות המועדון.
ראסל. שיא אחד שלעולם לא יישבר (gettyimages)
מקום 8: קובי בראיינט נגד פול פירס. מפגשים: 2008 ו-2010
לפול פירס היה אומנם צוות מסייע יוצא מן הכלל, אבל "האמת" היה זה שהכריע את גמר 2008 בעזרת כמה מהלכי קלאץ' גדולים. קובי בראיינט שרצה כל כך לזכות בתואר ללא עזרתו של שאקיל אוניל הפסיד בסדרה 2:4 (כולל תבוסה ב-39 הפרש במשחק השישי), וחזר בכדי לנקום בירוקים שנתיים מאוחר יותר.
הסדרה של 2010 הלכה עד הסוף, כשרק בסיום המשחק השביעי הצליח ה"בלאק ממבה" לנער מעליו את פירס העקשן ולזכות בטבעת החמישית שלו. או כמו שהוא כינה אותה-"ONE MORE THEN SHAQ".
מקום 7: חאקים אולאג'ואן נגד פטריק יואינג. מפגשים: גמר 1994
שניים מגדולי הסנטרים בכל הזמנים נפגשו ראש בראש בגמר 94, בעיקר הודות להרפתקאות הבייסבול המוזרות של מייקל ג'ורדן. הסדרה ביניהם רתקה את ארה"ב (כמעט כמו המרדף אחר או ג'י סימפסון שקטע את שידור המשחק החמישי) וסיפקה את הסחורה.
אולאג'ואן. ניצח שניים מהסנטרים הגדולים בהיסטוריה (gettyimages)
שבעת משחקיה היו צמודים, מה שלא ממש ניתן לומר על המאץ' אפ בין שני האנשים הגדולים. כאן היה מדובר בנוק אאוט של אולאג'ואן (26.9 נקודות למשחק) על יואינג (18.9), שהוביל בסופו של דבר ל-3:4 של יוסטון ולהמשך בצורת התארים של הניו יורק ניקס. גם בעונה שלאחר מכן דרס הסנטר הניגרי האגדי את הסנטר המצוין שממולו, כשהפעם היה זה שאקיל אוניל של האורלנדו מג'יק שחטף סוויפ מהדהד.
מקום 6: מג'יק ג'ונסון נגד דוקטור ג'י. מפגשים: 1980, 1982 ו-1983
נציגות ראשונה (וממש לא אחרונה) ליריבויות הנפלאות של האייטיז. כשהארווין של הלייקרס הצטרף לליגה כבר היה האירווינג של הפילדלפיה 76 מגדולי השחקנים ובכיר המעופפים שלה. אבל כבר בגמר הראשון שלו בעונתו הראשונה כמקצוען הוכיח מג'יק עד כמה הוא קסום, כשהוליך את קבוצתו לניצחון 2:4 בסדרה.
המשחק השישי בו שימש הרכז הגבוה של הלייקרס כסנטר במקום עבדול ג'באר הפצוע (וסיים עם 42 נקודות) כבר הפך אותו לאגדה שהייתה באמת. שנתיים מאוחר יותר חזר התסריט על עצמו- 2:4 לסגולים צהובים ומג'יק ה-MVP, אבל שנה מאוחר יותר זכה סופסוף הדוקטור הווירטואוז באליפות הראשונה והיחידה (האמתית) בקריירה המפוארת שלו, לאחר 0:4 גדול בגמר.
ד"ר ג'יי. אליפות אמתית אחת (gettyimages)
מקום 5: מייקל ג'ורדן נגד מג'יק ג'ונסון. מפגשים: גמר 1991
זו הייתה אמורה להיות היריבות הגדולה מכולן, בין שני השחקנים הגדולים בהיסטוריה. גדול שחקני האייטיז, גדול הרכזים בכל הזמנים מול מי שלארי בירד (ורבים אחריו) כינה "אלוהים שירד לשחק כדורסל". במקום זה קיבלנו את טקס חילופי המשמרות בצמרת הכדורסל.
הניצחון במשחק הראשון בסדרה היה שירת הברבור של מג'יק והלייקרס, שנכנעו לאחר מכן ארבע פעמים ברציפות לבולס הנהדרים של ג'ורדן, לא מעט בעקבות בעיית פציעות קשה, אך בעיקר בשל היכולת של MJ וחבורתו. שנה לאחר מכן נאלץ מג'יק לפרוש לאחר שגילה כי הוא נשא של נגיף האיידס, ומאתנו נמנע המשך הצפייה המענגת במאבק בין שני השחקנים הגדולים בכל הזמנים.
מקום 4: וויליס ריד נגד ווילט צ'מברליין. מפגשים: 1970, 1972 ו-1973
מעט מאד רגעים בהיסטוריה הארוכה של ליגת ה-NBA צרובים בזיכרון כמו רגע עלייתו של וויליס ריד לפרקט במדיסון סקוור גארדן דקות לפני פתיחת המשחק השביעי בגמר 1970. הופעתו מעוררת ההשראה של סנטר הניקס סחפה את קבוצתו לניצחון ולאליפות היסטורית, על חשבונם של הלייקרס שקיוו לחגוג אליפות ראשונה מאז המעבר לעיר המלאכים בזכות הסנטר האדיר שלהם.
צ'מברליין וריד. האליפויות היחידות של הניקס (gettyimages)
שנתיים מאחר יותר כבר היה ריד פצוע מדי בכדי לשחק, עובדה שווילט צ'מברליין ניצל עד תום בכדי לזכות באותו תואר מיוחל., כאשר עונה לאחר מכן הייתה שוב ידו של ריד על העליונה. המאבקים האדירים בין השניים מתחת לסלים הכריעו את אותן שלוש סדרות מצוינות, למרות שני גארדים לא רעים בכלל בכל צד (קלייד פרייז'ר בניקס וג'רי ווסט בלייקרס).
מקום 3: מייקל ג'ורדן נגד קרל מאלון. מפגשים: 1997 ו-1998
החותמת הסופית לעוצמתו של הגדול מכולם הגיעה בשתי סדרות הגמר האחרונות בקריירה שלו, מול הדוור מיוטה. קרל מאלון, מר קונסיסטנטיות שלאורך קריירה ארוכה סיפק כמעט מדי ערב מנת נקודות וריבאונדים מכובדת (הרבה באדיבותו של החצי השני שלו, ג'ון סטוקטון) הציב בפני הוד אוויריותו אתגר של ממש.
אז במצב של 2:2 בסדרה של 1997 ניפק ג'ורדן את "משחק השפעת" המפורסם שלו (39 מעלות חום, 38 נקודות), ובמצב של 2:3, בפיגור שניות לסיום וללא יתרון הביתיות סיפק את סל הניצחון האחרון ומפורסם ביותר שלו במדי שיקגו. למאלון נותרו שני תארי MVP, המקום השני בטבלת קלעי כל הזמנים וחברות של כבוד ברשימת הסופרסטארים שסיימו את הקריירה ללא טבעת בגלל MJ.
מקום 2: ביל ראסל נגד ווילט צ'מברליין. מפגשים: 1964 ו-1969
ספר השיאים של "ווילט דה סטילט" עבה מזה של כל שאר שחקני הליגה גם יחד. הוא כולל כמובן את שיאי הנקודות (100) והריבאונדים (55) למשחק אחד, את ממוצע הנקודות העונתי הגבוה ביותר (50.4) ועוד אינספור שיאים שלא ישברו כנראה לעולם. ספר השיאים של ביל ראסל דק בהרבה, אבל בקטגורית האליפויות (11) אין לו מתחרים.
צ'מברליין וראסל. מהיריבויות הגדולות שידע המשחק (gettyimages)
לא פלא אפוא שבשני מפגשי הגמר ביניהם (ועוד אין ספור מפגשים בגמר המזרח) היתה ידו של ראסל על העליונה (גם בזכות צוות מסייע עדיף בהרבה), ובשתי הטבעות היחידות שלו זכה צ'מברליין בסדרות גמר בהן לא פגשו קבוצותיו את בוסטון. אבל היריבות בין שני ענקי הדור עיצבה את הכדורסל בשנות ה-60, והשפעתה על המשחק הייתה הגדולה ביותר עד ימי היריבות המדורגת במקום הראשון.
מקום 1: מג'יק ג'ונסון נגד לארי בירד. מפגשים: 1984, 1985, 1987
היום קצת קשה להאמין, אבל ליגת ה-NBA של סוף שנות ה-70 הייתה ליגה גוססת, עם רמה בינונית, יציעים ריקים למחצה ומשחקי פליאוף שכלל לא משודרים בטלוויזיה. השינוי הגדול החל בקיץ 1979, כשהקוסם ממישיגן והציפור מאינדיאנה הצטרפו לליגה והחלו בהשתלטות מהירה עליה.
בירד ומג'יק. שינו את המשחק (gettyimages)
שני השחקנים, מהחכמים ביותר ומהווינרים הגדולים בתולדות המשחק, הפכו את קבוצותיהם לשליטות העשור בו חזר הכדורסל לאופנה. שלוש סדרות הגמר בין הלייקרס לסלטיקס היו גדולות מהחיים. את הראשונה ניצחה בוסטון לאחר שבעה משחקים, ואת השנייה לוס אנג'לס לאחר ששה (כששתי הסדרות מדורגות עד היום בראש דירוג סדרות הפליאוף הגדולות בהיסטוריה). בשלישית ניצחו שוב הלייקרס 2:4, ניצחון שהקנה להם את התואר הלא רשמי של קבוצת העשור.
הליגה מעולם לא חזרה להיות מה שהייתה לפני ימי המסירות המדהימות של מג'יק וקליעות הפלא של בירד. היא רק המשיכה להתקדם ולייצר אקשן ורמה גבוהה. אבל שני גאוני כדורסל כמותם היא עדיין לא הצליחה לייצר.
מה דעתך על הכתבה?