בוקר המשחק שלנו נגד הפועל באר שבע, מיכאל זנדברג אומר "זה רק משחק אחד, הוא לא יקבע דבר, יש עוד הרבה נקודות בקופה". זה מה שזנדברג אומר לי. הוא מבקש ממני לשים דברים בפרופורציות, להפעיל שיקול דעת.
כבר הרבה זמן אני חושב: הם, השחקנים, ואנחנו, האוהדים, לא חווים את המשחק באותה צורה. עבורם זה יום עבודה, עבורנו זה החיים עצמם. הם – ניצחו אז ניצחו, הפסידו אז הפסידו. אנחנו? ניצחנו – אנחנו מרחפים, אי אפשר להוריד אותנו לקרקע. הפסדנו – הלך עלינו. שנים לוקח לנו להתאושש וגם אז, כשנתאושש, לא נשכח. תמיד נזכור את העלבון, את ההשפלה.
אני משוכנע: אף שחקן של ארסנל, אף מאמן שלה, אף דירקטור, אף בעל מניות, מעולם לא חווה את ארסנל כפי שניק הורנבי חווה. אז מה זנדברג בא לספר לי פה? שזה רק משחק אחד? שיש עוד משחקים ועוד נקודות בקופה ויהיו עוד הזדמנויות גם אם נפסיד בבאר שבע? זה מה שזנדברג חושב? שאליפות תפצה אותנו גם אם נפסיד בבאר שבע? מה, אנחנו הפועל כפר סבא? מי רוצה לקחת אליפות ולהפסיד בבאר שבע? חסרות לנו אליפויות, מה אנחנו במצוקה? אליפות זה לא רק לקחת, זה איך לקחת. האיך זה הכי חשוב.
כשאנחנו באים לבאר שבע למשחק העונה אז אנחנו באים לנצח שם. אני לא אומר לפרק, רק להראות להם, להזכיר להם במקרה שזה נשמט מזיכרונם, ש"אנחנו מכבי". אנחנו מסתפקים בזה. לא ממשיכים ושואלים "ומי אתם" כי אנחנו מכבדים אותם. אנחנו מעריכים את הדרך שהם עשו שם בשנים האחרונות. אבל ראבק, דבר אחד אנחנו מבקשים – אם יורשה לנו כמובן – שיכבדו אותנו, שלרגע לא ישכחו נגד מי הם משחקים וממי הם רוצים לקחת אליפות.
"כשאנחנו באים למשחק העונה אז אנחנו באים לנצח" (דני מרון)
לא מאמין שקיים אוהד כדורגל אחד שקם בבוקר לאחר משחק גדול של הקבוצה שלו, לא קורא ולא שומע כל מילה שנכתבה ונאמרה על המשחק. ואז מתחיל להתווכח עם מה שנאמר ומה שנכתב, לאתר אויבים ולזהות מניעים, לפתוח חשבונות ולפתח שנאות.
אין ספק, העונה הזאת אני מושקע במיוחד. עד צוואר. אני מרגיש ששוללים מאיתנו את מה שמגיע לנו – ריספקט. אין לי בעיה שקרוב ל-70 אחוז מכלל אוהדי הכדורגל רוצים שבאר שבע תיקח אליפות, כפי שאני לומד מאיזשהו סקר שנערך לא מזמן. אם זה מה שהם רוצים, אז בבקשה, אבל אל תנפחו אותם ואל תגמדו אותנו. אל תגידו לנו "תראו את אמצע המגרש שלהם, תראו את הכלים ההתקפיים שלהם. ואתם, מה יש לכם? את זהבי ומה עוד?".
את אלברמן יש לנו ואת קרלוס יש לנו ואלה שחקנים שאיתם לוקחים אליפויות. ועליהם יש לנו גם את כל היתר אבל הבסיס זה הם. שניהם לא מקבלים קרדיט. לפעמים אני חושב שזה לא רק הסביבה שלא מכבדת אותם, גם אנחנו לא מכבדים אותם מספיק. בכל הקבוצות הגדולות שלנו שיחקו כוכבים אבל לא הייתה קבוצה אחת גדולה שלנו שלא נבנתה על טיפוסים כמו אלברמן וקרלוס. על הגב שלהם ושל כמותם "אנחנו מכבי".
באנו אליהם הביתה כדי להעיף להם שתי סטירות לחי אבל אני יכול לחיות עם התיקו הזה. זה בסדר. כל עוד המסר חלחל, זה בסדר. אני משוכנע שהוא חלחל, אופתע אם לא. אמרתי כבר, התוצאה חשובה אבל איך זה נראה עד שהיא מושגת – גם זה חשוב. עבורנו זה חשוב, אנחנו יורדים לרזולוציות האלה. כבר הדגשתי – אנחנו לא מזי רעב.
"כל עוד המסר חלחל, התיקו בסדר" (דני מרון)
עכשיו, אחרי שנראינו שם כמו שנראינו, וגרמנו להם להיראות כמו שהם נראו, אנחנו קשובים לטיעוני ההגנה, מגלים בהם עניין ומספיק נדיבים כדי להסכים עימם. וואקמה היה חסר, מליקסון היה חסר. עם וואקמה ומליקסון הכל היה נראה אחרת, הכל ייראה אחרת כשהם יהיו על המגרש במלוא כוחם, אין לנו ספק בכך, אנחנו מחכים בסבלנות עד שיחלימו לגמרי מפציעותיהם וישובו לכושרם. אנחנו רוצים מולנו את באר שבע במיטבה.
עכשיו, בנקודה הזו, כשאני טיפה רגוע, אני גם קשוב לזנדברג. אוהדים, כשאתה תופס אותם במצב רוח מתאים, יכולים גם להיות רציונליים. זנדברג צודק. זה היה רק משחק אחד, יש עוד הרבה נקודות בקופה, זנדברג השמיע דברי טעם. יש לנו עוד דרך לעשות, אז נעשה אותה.
מה דעתך על הכתבה?