לאחר יומיים מאכזבים, שגיא מוקי הצליח להחזיר את הכבוד עם הופעה מכובדת שהסתיימה במקום החמישי, לאחר הפסד בקרב על הארד. "החלום שלי מגיל קטן היה לעמוד על הפודיום", אמר מוקי בסיום. "בחודשיים האחרונים עברתי את המשבר הכי גדול שיכול להיות עם פריצת דיסק שלא אפשרה לי להתאמן לפני המשחקים האולימפיים".
"משהו בהכנה שלי התפקשש, זה ביש מזל ולא באתי מוכן ליום הכי חשוב שלי. הצלחתי להתגבר על זה בקרבות המוקדמים אבל במשך היום הכאב התגבר. אני שמח שלפחות נחלמתי ולא ויתרתי, זה האופי שלי וככה חונכתי. אני לא פורש, עכשיו אני אקח הפסקה קטנה, ולאחר מכן נמשיך את ההכנה לטוקיו 2020. אני מקווה שאורן לא מאוכזב ממני. יש לנו עם תומך, אוהב ומפרגן. אני שמח שנולדתי בישראל".
"היה קרוב וכל כך רחוק", אמר מאמנו אורן סמדג'ה. "דברים לא כל כך הסתדרו בחצי הגמר, האזרי היה יותר נחוש. בקרב על הארד הוא פגש יריב שניצח בעבר אבל אתה חייב להיות מושלם ביום כזה, כנראה שהפעם זה לא קרה".
.jpg)
סמדג'ה. "היה קרוב וכל כך רחוק" (אסף קליגר)
"שגיא סבל מאוד גם בתחרות הזאת וידענו שההפוגה תפגע בו. היתה שאלה אם לתת עוד זריקה, אבל בסוף בחרנו ללכת רק על טיפול בכדורים. שגיא נתן את ההופעה הטובה ביותר שהוא היה יכול לתת במצב הזה, אני מאוד מאוכזב אך אני גאה שיש לנו לוחמים כאלה במדינת ישראל. הוא כל כך רצה להביא את המדליה. אני מאמין שכולם גאים בדרך שהוא עשה היום, אבל אין מדליה וזה כואב".
"לפני 24 שנה אני זכיתי, אבל התאכזבתי גם בשביל המאמן שלי משה פונטי. יש צוות מאוד גדול שליווה אותנו לאורך כל הדרך ועשינו את המיטב היום ורצינו לזכות את המדליה. אני שמח שמדינה שלמה היתה מרותקת, זה לא הסתיים כמו שרצינו, אבל צריך להמשיך לחייך".
.jpg)
מוקי. "יום מטלטל" (אסף קליגר)
יעל ארד, המדליסטית הראשונה של ישראל: "ברמה הרגשית עברנו יום מטלטל. היה רצון ללכת איתו עד הסוף כי הוא עשה עבודה מדהימה. בגלל הפציעה הוא דעך לקראת סוף היום, הכשירות שלו לא היתה מקסימלית".
"היריבים שלו ניהלו את הקרב טקטית יותר נכון. זאת גאווה אדירה שהוא בחמישייה הראשונה בעולם. אם ישפר את ניהול הקרבות שלו להמשך השמיים הם הגבול. לא מדובר במשבר, הוא רק בן 24 ויש לו עוד הרבה לאן לשאוף. הוא ימשיך להתקדם ועדיין לא אמר את המילה האחרונה. כל הצלחה כזאת תעזור לו בהמשך".
מה דעתך על הכתבה?