השבוע חוויתי דז'ה-וו, אחרי שאלי גוטמן זז מעמדת המאמן בהפועל ת"א לעמדת המנג'ר, יצא מהמגרש וחצה את שני המטרים בין מתחם האימונים למשרדים בחודורוב. בין השורות נרמז כי היו אלה בעיות בריאותיות שהכריעו אותו בשאלה אם להמשיך תחת מכבש הלחצים שבהם חי מאמן הפועל ת"א, לא חשוב מתי, או ללכת ולעשות לבריאותו ולביתו. נזכרתי שבתחילת 2011 סבל גוטמן מבעיות בלבו שגרמו לו להיעדר משישה משחקים, בזמן שעבר צנתור והוריד קצב.
גם ב-2001, בעיצומה של מחאה נרחבת ומתפשטת נגדו בבית"ר ירושלים, על אף המרוץ בצמרת, אושפז גוטמן בגלל לחצים בחזה ולא חזר לאמן. ניסים בכר מילא אז את מקומו. אז גוטמן היה בן 43, היום הוא בן 58, וככל הנראה אימון קבוצה, סיזיפי, מלחיץ, מטריד, נוטל נשימה וממעיט שינה, לא בריא לו.
זה לא מצחיק, ולא צריך להפוך את זה לסימפטום. גוטמן עבר ממצב של אינטנסיביות מלחיצה למאמן נבחרת, שבו הוא חי מפיק לפיק וברוב הזמן מוריד מינונים. עושה רושם שהחזרה לאינטנסיביות לא הייתה בריאה, לא פיזית ולא נפשית, וההחלטה שלו – גם אם הייתה חד צדדית – נועדה לא רק להציל את הפועל ממנו, אלא גם להציל את עצמו ממנה.
לגוטמן – מאמן יסודי, קפדן, לפעמים קצת לא מציאותי – התגשמה פנטזיה. הוא היה שחקן כדורגל בינוני בליגות נמוכות שהפך למאמן בליגות נמוכות והחל פתאום לנגוס במיינסטרים, עד שקפץ מדרגה, שתיים וגם שלוש. כשהפך למאמן הנבחרת חשב שאפשר לקפוץ עוד, אבל גוטמן האיש לא עמד בסטנדרטים של גוטמן החזון, ולא רק שלא הצליח למנף את עצמו מעבר לישראל – נאמר סטייל גרנט, אפילו סטייל מחליפו לוזון – הוא הלך אחורה.
שפת הגוף שידרה מצוקה. גוטמן (דני מרון)
לאמן את הפועל ת"א, בלי השחקנים שלו, בלי העוזר שלו, בלי הכסף שהיה שם, בלי אירופה וגם בלי בלומפילד, זה לקחת את העורקים שהתנקו ולסתום אותם בחזרה. שפת הגוף של גוטמן שידרה מצוקה, ולמרות שהמקלדת הזו חובטת בגוטמן על בסיס תקופתי, אי אפשר שלא היה לחוש ממנה חום אמפתי כשהיא נדרשה לפרש את המהלך האחרון. גוטמן התפרק, וצריך לכבד אותו על כך שהוא בעצם הודה בזה, נסוג לאחור, ויתר על שכר, יזם מהלך, ואולי בכך הציל את הפועל שוב, כמו ב-2008, כמו בעונה שעברה.
השאלה הגדולה היא כזו: למה גיא לוזון היה צריך את זה? ברור שלוזון חיפש להישאר בחו"ל אחרי שאימן בשתי מדינות. ברור גם שהבין שהדרך לקבוצות גדולות בישראל חסומה או מרופדת בבעלים שמתערבים יותר מדי. בהפועל ת"א אין בעלים כזה, אין לה כסף כדי לתגמל אותו כראוי, יש את גוטמן וגם את העננה הלוזונית שמרחפת תמידית מעל לראשו. יכול להיות שלעמוס תהיה דריסת רגל במיזם הנדל"ני בבת ים? יכול להיות שמכבי פ"ת תשתמש בהפועל ת"א שוב כדי למכור שחקן לחו"ל, אולי גידי קאניוק? ויכול להיות שפעם אחת ולתמיד נבין שגיא לוזון בן 41, ויש לו אישיות משלו? כנראה שלוזון היה כל כך רעב לחזור לאמן ואולי טיפה נואש, שהיה צריך להכניס את ראשו בתוך המיטה המאוד חולה הזו.
למה היית צריך את זה? (דני מרון)
מצד אחד, הוא יכול בהחלט להצליח. מחזור רביעי בלבד, דרבי בפתח, אפשר לקחת את הקבוצה ולשים אותה בפלייאוף עליון – וזה ייחשב להצלחה לאור יחסי הכוחות בליגה. ואולם, אפשר להתרסק טוטאלית ולאבד גם את שאריות השם הטוב שיש ללוזון כבעל מקצוע.
הפועל ת"א יצאה השבוע לדרך חדשה, בפעם המי יודע כמה בעשור האחרון. לא בטוח שאפילו WAZE יכניס אותה לאפליקציה.
מה דעתך על הכתבה?