בעוד כמה שנים, אולי אפילו עשור, נסתכל אחורה על ה-25 בספטמבר 2016 ולא נדבר רק על ה-0:5 של מכבי תל אביב בדרבי, על השוואת השיא, על הדג האיסלנדי שהתחפש לגיאורגי בחגיגות על כר הדשא בעוד מאמנו הגיאורגי נשאר קר כקרח, לא חייך וציין שמדובר בסך הכל בעוד שלוש נקודות ויש עוד הרבה משחקים לשחק.
נדבר גם על ה-25 בספטמבר כערב בו הבנו שיש לנו שני מועדוני על ואת כל השאר. 0:3 קליל כל כך של הפועל באר שבע בחוץ על בני יהודה ו-0:5 דורסני ומשפיל של הצהובים על הפועל תל אביב האומללה. לפחות באספקט אחד אנחנו באירופה. כמו שלוש הגדולות והשאר בספרד, כמו יובה באיטליה כמו באיירן ודורטמונד בגרמניה, יש לנו צהוב תל אביב ואדום באר שבעי במאבק דו ראשי על האליפות שכל היתר משמשים על תקן של זבוב טורדני לא יותר.
זה מאוד נוח וקל להתעסק בהפועל תל אביב, באפיזודת אלי (גוטמן) ברח (כמו אהוד ברח בזמנו), במערך כזה או אחר שהציב גיא לוזון, אבל האדומים הם בסך הכל הערת אגב בערב הזה. הם ממש לא הסיפור. באיטליה, יובה מפרקת את טורינו ב-99% ממשחקי הדרבי, ברצלונה את אספניול בספרד ולמזלה של מינכן 1860 היא כבר תקועה שנים בליגה השנייה וזוכה לפטור מהסיוט בדמות דרבי עם באיירן.
אז יש לנו את מכבי תל אביב ובאר שבע. שתי קבוצות שעשו ועושות ים של כסף ממכירת כוכבים (ערן זהבי), ממענקים באירופה, מספונסרים, מכרטיסים, ממזכרות וממה לא, משקיעות אותו בחכמה וקוצרות יותר כסף. מרוויחות מקצועית וכלכלית מההשתתפות בשלב הבתים של הליגה האירופית ופותחות פער עצום על שאר קבוצות ליגת העל.
רמה נפרדת מהליגה (עדי אבישי)
בן חיים על תקן זלאטן וניימאר
טל בן חיים גדול על הליגה שלנו. נקודה. ואל תתפסו לאנוכיות או להתקפות העצבים שלו. כאילו שכוכבי על כמו ניימאר וזלאטן לא כאלה. הסרט שנעשה על נבחרת ישראל סיפק הוכחה לשמועות שבן חיים נחבא בצילו של זהבי. לא רק על המגרש אלא גם בחיי היום יום. המעבר של ה"פיו פיו" לסין סיפק לבן חיים את ההזדמנות "לרצוח את אבא" כמאמר הפסיכולוגים. בן חיים אכן התבגר, לקח את המשחק עליו, נותן את התפוקה של מספר 7, ועל הדרך הוא גם גילה שזה לא ממש קשה. שהליגה קטנה עליו. לאוהדי מכבי תל אביב נותר להתענג על בן חיים עד ינואר, מקסימום עד סיום העונה לפני שהסילון יטוס מכאן לבמות שיותר הולמות את יכולותיו.
לכם הוא לא מזכיר את ניימאר? (עדי אבישי)
הדבר הבא כבר כאן
לפני שמונה שנים כשאבי לוזון דיבר על כך שגודל אצלו אחד בן חיים, שחקן העתיד של ישראל, כולנו צחקנו. ככה זה אצל הלוזונים, בתגובה ראשונית הם תמיד יעלו חיוך. לפני שנתיים שבאשדוד דיברו בצורה דומה על מיכאל אוחנה כבר התפוצצנו מצחוק. אחר כך נשלח הטאלנט למבחנים בליברפול ואנחנו שאלנו, מה הם צריכים נער כדורים שם באנפילד וחוץ מזה הבחור כבר גדול.
אוחנה, המרענן החדש (דני מרון)
כשאוחנה עבר לפני שבועיים לבאר שבע כבר היו מי שראו בכך אישור למעמדו הרם של הסוכן דודו דהאן (שמייצג את אוחנה ואת ברק בכר). אבל בבירת הנגב התעלמו ובכר הזניק את אוחנה היישר להרכב. מול בני יהודה אוחנה נזרק למערכה כמחליף במצב של 0:1 והיה מעורב בשני השערים הבאים של קבוצתו. פתאום תחת המערך של בכר וכשמסביבו מלא שחקנים טובים, אוחנה הוא לא פוטנציאל עם דריבל אדיר ומהירות שסובל ממשחק סוליסטי אלא הדבר האמיתי.
מה דעתך על הכתבה?