דאבל-טראבל. בשנה אולימפית אליפות יבשתית מקבלת כיסא משני להשגת הקריטריון. במהלך חודש אפריל התקיימו בישראל שתי תחרויות בהן המטרה היתה לאפשר לכמה שיותר שחיינים אפשרות לקבוע את זמני המינימום הנדרשים להשגת הכרטיס לריו 2016.
התחרויות התקיימו בבריכה הלאומית במכון וינגייט בהבדל של שבוע (גביע האיגוד ואז אליפות האקדמיה) ואל שתיהן הגיעו מרבית השחיינים בכושר מעולה ושברו את השיאים שלהם והשיאים האחרים. זוהר שיקלר גם השיגה את הכרטיס לריו בתחרות הראשונה. תחרויות ביתיות מקנות אווירה רגועה יותר לעומת הלחץ הכרוך באליפות עם מיטב שחייני אירופה. האם זאת הסיבה שבגינה לא הצליח אף אחד מהשחיינים שלנו לקבוע את הקריטריון בלונדון?
על גב העולם. אחרי שלוש שנים בהן היה נראה שיעקב טומרקין נתקע במקום, הוא חזר לעצמו, ובגדול, בשנה האחרונה. הוא אומנם לא התקרב לשיא אותו קבע ב-200 גב (1:55.96 דקות) בסוף קיץ 2015, אבל אפילו תוצאה חלשה בשנייה, הספיקה לו כדי לקטוף את מדלית הכסף. אחרי שלפני שנתיים דשדש בתחרות בברלין, הוא הגיע פעמיים לגמר (כולל ב-100 גב) ועל הדרך גם החליט לא להתמודד בריו ב-200 מעורב, בחירה לא שגרתית במחוזותינו, כדי להישאר רענן למשחה חזק שלו.
טומרקין. בחירה לא שגרתית (AFP)
גל של תקווה. גל נבו, עוד מעט בן 29, חווה תקופה מדהימה בקריירה שלו. הוא הפך לאבא, קטף מדלייה מול הקהל הביתי באליפות אירופה בבריכות קצרות והמשיך את המומנטום הטוב עם מדליית כסף במשחה 200 מעורב אישי. זאת תהיה הופעה שלישית בקריירה במשחקים האולימפיים וגם כנראה האחרונה, כאשר הפעם הוא לא יסתפק בפחות מהופעה בגמר. גם במשחה 400 מעורב נראה שיפור, כאשר הצליח להעפיל לגמר, נקווה רק שישיג את הקריטריון לריו ברגע האחרון.
ואז הגיעה אנדי. כשאנדריאה מורז עלתה לישראל לקראת סוף 2014, אף אחד לא האמין שתשבור את השיאים במשחי החופשי מהר כל-כך. בגלל שלא השלימה שנה לאחר המעבר מארה"ב, היא לא יכלה להשתתף באליפות העולם שהייתה בקאזן, רוסיה, ומכיוון שאליפות אירופה בבריכות קצרות שהייתה בישראל, זאת היתה תחרות ראשונה שלה מחוץ למדינה. לחץ? לא ממש. היא סיפקה תוצאות מעולות: שני חצאי גמר ומקום חמישי ב-100 חופשי. נקווה שלריו תגיע מורז חדה אף יותר, כי היא ללא ספק ברמה של חצי גמר אולימפי.
שליחים של סבלנות. מאז סידני 2000, 16 שנים, לא היו לישראל נציגים במשחה השליחים במשחקים האולימפיים. בתחרות הזו נחשפנו לעומק במשחה החופשי 4X200 (גמר) ו-4X100, אך בשני המקצים הבנים לא הגיעו למקום הרצוי כדי להיות חלק מהנבחרות המוזמנות לריו. צריך לא מעט סבלנות כדי להוציא פרויקט כזה לפועל בצורה מושלמת שכולל שעות על גבי שעות של אימונים ביחד. חלק מהבנים בשליחים בכלל נמצאים במכללות בארה"ב, סוגייה שמצריכה מחשבה על ניהול נכון יותר של הפרויקט, בתקווה שיצא לפועל בטוקיו 2020.
מורוז. ללא ספק ברמה של חצי גמר אולימפי (איגוד השחייה בישראל)
הראש בריו. בשביל עמית עברי, זיו קולנטרוב וזוהר שיקלר התחרות הזו לא הייתה טובה במיוחד. אף אחד מהשלושה לא העפיל לגמר והם גם נראו רחוקים מהתוצאות השיא שלהם. בשביל שיקלר כנראה מדובר בירידת מתח אחרי החודש שעבר הקשה בקריירה שלה בו הצליחה להשיג את הקריטריון. עברי השיגה כבר לפני שנה את הכרטיס וכנראה מהיא מכוונת לשיא בריו. קולנטרוב, היחיד שהשיג את הכרטיס מחוץ לאדמת ישראל, עבר בינואר לקולג' באמריקה, כך שהוא עובר גם תהליך התאקלמות. התקווה היא שבריו השלושה יגיעו לשיא שלהם.
מה עשה הנוער? "החלפת דורות ודינאמיקה של צעירים והבוגרים מתקדמים ומסיימים זה הדבר הכי חיובי שיכול להיות לנבחרת," אמר מאמן הנבחרת ליאוניד קאופמן ערב הטיסה ללונדון, וצדק. בתחרות הזו התבלטו שני צעירים מעל כולם: מירון חירותי ומארק חינוואי. הראשון הפתיע כשהעפיל לגמר במשחה 50 פרפר (לא אולימפי).
חינוואי עדיין מחפש את קריטריון A לריו, אחרי שפעמיים כבר קרטיריון B, אך הוא שבר את שיא ישראל במשחה 800 חופשי לגברים (לא אולימפי) ושיפר אותו ב-2.28 שניות. ההשתתפות שלו בריו, כנראה, כבר לא תלויה בו, אבל הוא בהחלט אחת התקוות שלנו לטוקיו 2020. גם רונן פאור ראוי למילה טובה אחרי שהעפיל לחצי הגמר במשחה 200 חזה.
חינאווי. מחכה להזמנה לריו (הוועד האולימפי בישראל)
זה נגמר? את האליפות מהבחינה הזו אפשר לסכם בשתי מילים: אין קירטריון. למרות הציפיות של המשלחת כי שלושה שחיינים נוספים יצטרפו למשלחת בריו, אף שחיין ישראלי לא קבע את התוצאה לא היה זקוק וכרגע הרשימה עומדת על שישה שחיינים בלבד. עידו הבר (400 חופשי), דוד גמבורג, גיא ברנע ויונתן קופולב (100 גב), איתי גורביץ' (400 מעורב) ונבחרת השליחות (4X100 חופשי) ינסו לקבוע את הקריטריון עד ה-3 ביולי. מעכשיו זה יהיה הרבה יותר קשה.
האליפות עצמה היתה טובה יותר מזו שהייתה ב-2014 מבחינת גמרים, אך בדומה להופעה בברלין, גם הפעם לא הגיעו מרבית השחיינים מוכנים ובשיא הכושר. התירוץ היחיד אותו ניתן לקבל, עבור השחיינים שכבר הבטיחו את השתתפותם בריו, הוא שהאליפות לא הוגדרה עבורם כתחרות מטרה.
מה דעתך על הכתבה?