אחרי עונת הבכורה שלו בפיזה, שהסתיימה עם הפסד צורם למונזה במשחק העלייה לסרייה א', יונתן כהן התארח אצל אורן יוסיפוביץ' בפודקאסט "הפודיום" ודיבר על הכל בהרחבה.
על תחושת הפספוס אחרי משחק העלייה: "במשחק האחרון מול מונזה פתחנו בסערה, האווירה באצטדיון הייתה מטורפת, בחיים שלי לא חוויתי חוויה כזאת, באמת היה שם וואו, דציבלים מטורפים והקהל הטריף אותנו ופתחנו ב-0:2 בדקה תשיעית, והמשחק התפתח והם קבוצה טובה, השקיעו שם הרבה כסף כדי לעלות ליגה. הם עשו 2:1 והגענו למחצית השנייה והייתה טעות בהגנה ופתאום ספגנו את השער השני בדקה ה-78, והתחממתי בדיוק ונכנסתי בדקה ה-85, ואחרי 4 דק' עשינו 2:3 שבעצם שלח אותנו להארכה. בהארכה הגעתי לאסיפה — ואני פשוט רואה את שחקני ההגנה גמורים, שפופים… אני רואה שכל אחד מתלונן על שרירים וקצת חששתי, ובאמת בלב אמרתי 'יאללה שנגיע לפנדלים', ששם יהיה לנו יתרון כי יש לנו שוער מצוין, ויש לנו בועטים טובים, ובאמת עשינו עונה מטורפת ובסוף נפלנו בהארכה. בכמה דקות הכל התפרק לנו בין הידיים וחמק לנו".
האזינו לפרק המלא
'על עתידו: "כרגע יש לי חוזה בפיזה. השאיפות שלי הם להישאר שם. מאוד רוצה להישאר – אבל גם מאוד רוצה להתקדם. עזבתי לשם לא כדי להתקבע שם ולהיות שם 3-4 שנים, פיזה זה סוג של קפיצת מדרגה בשבילי, רציתי משם לקפוץ עוד מדרגה".
מכבי ת"א זו אופציה? 'כל קבוצה בעולם זו אופציה. אני שחקן תחת חוזה, אני מאוד מכבד את פיזה ומאוד רוצה להישאר, אבל כל האופציות פתוחות".
על הטראש טוק בטוויטר: "כל הקטע של הטראש טוק והעקיצות מאוד עניין אותי. כשחזר הכדורגל והכל חזר אחרי הקורונה, נכנסתי לזה. לפעמים אתה עוקץ, לפעמים לא עוקץ, לפעמים אתה מנצח ומעלה איזו תמונה ושמח, לפעמים כשהיריבה שלך מפסידה אז אתה יכול לעקוץ. אף אחד לא בא ובאמת רוצה להשפיל קבוצה או להשפיל את האוהדים — הציוצים שלי לא באים מהמקום הזה וממקום של לפגוע, לא בשחקנים שהם חברים שלי ולא באוהדים שאין לי איתם כלום. אף אחד לא באמת מחפש לעשות רע. צייצתי אחרי גמר הגביע של מכבי חיפה – הפועל ב"ש 'אופי לא קונים במכולת' כי זה כבר נהיה עניין טרנדי כזה, זה נהיה מצחיק, זה נהיה חמוד. אמרתי בוא נצייץ, למרות שזה לא קשור לא למכבי ת"א, לא להפועל ת"א ולא קשור אליי.
אתמול בלילה הגבולות נחצו.
— Yonatan Cohen (@yonatancohen17) May 25, 2022
נאצות וקללות קשות נשלחו למשפחה הקרובה שלי ושל אשתי.
לדעתי טראש טוק הוא חלק בלתי נפרד מספורט בכלל ומכדורגל בפרט ולכן אני מרשה לעצמי לפעמים לעקוץ ולהקניט, בגבולות הטעם הטוב.
יש לי חברים שמשחקים או אוהדים את מכבי חיפה ושום דבר שאני כותב הוא לא אישי.
לצערי
"ראיתי את המשחק בבית עם אשתי ואמרתי 'יאללה, בוא נצייץ'. היא אמרה לי 'לא, מה פתאום, תפסיק עם זה, יש לך עוד מעט גמר עם פיזה ואתה בסוף תפסיד'. צייצתי את זה כבר, ואז היא לקחה לי את הפלאפון ומחקה. אמרתי לה 'בסדר, יאללה, מחקנו'. אחרי שתי דקות אני מסתכל בטוויטר ורואה שכולם הקפיצו את הציוץ שלי ושעקצתי את מכבי חיפה, אז אמרתי לה 'תקשיבי, מחקנו כבר, אבל בואי נשתמש בזה שכבר ראו את מה שצייצתי ואני לא יכול לשתוק עכשיו. צריך לתת לזה קונטרה'. אז צייצתי: 'אשתי מחקה את הציוץ, אתם יודעים מה צייצתי"'.
על השוני בין ליגת העל לליגה השנייה באיטליה: "הגעתי ממכבי ת"א שרוב הקבוצות בארץ מסתגרות מולה, ואתה מחזיק בכדור 70-80% ואתה 80 דק' מהמשחק מנסה בעצם לפצח בונקר, ופה זה שונה לחלוטין, גם כשאתה משחק מול קבוצות תחתית. אתה משחק משחק נטו כדורגל. 90 דקות. אתה לא תראה בזבוזי זמן, אתה לא תראה התבכיינויות לשופטים… לא יודע איך להסביר — אבל אתה בא לשחק כדורגל. יכול להיות כדורגל יותר טוב, פחות טוב – אבל יש כדורגל. יש מאצ' אפים, יש לחץ על הכדור, יש קרוסים, יש מאבקים, וזה משהו שחסר מאוד בארץ".
האם הוא מרגיש שחקן טוב יותר: "אני היום חד משמעית שחקן הרבה יותר טוב. השתדרגתי בדברים שהייתי חלש בהם וראיתי את זה בחודשיים הראשונים שלי באיטליה. למשל – פעם הייתי מאבד כדור בקלות כשהיו לוחצים אותי כשאני עם הגב. גם התחזקתי פיזית, וגם למדתי איך לשים את הגוף, את היד או את המרפק לפני שאני מקבל כדור ולעשות כמה פעולות מהירות. אני חושב יותר מהר. אם אשמור על הקו הזה ואשאר ברמות האלה כמה שיותר – אז אשתפר ואשתדרג הרבה יותר".
סיפור מצחיק על ההבדל בין לחיות באיטליה לבין לחיות בישראל: "פעם בשבוע יש לנו מסעדה עם הקבוצה, ולפעמים אני יושב ומוציא 4-5 מילים. אבל אני נהנה מהשקט הזה. נהנה מהדברים הקטנים האלה. כשנחתתי בארץ ואז קבעתי עם חברים באיזה מקום בת"א ונסעתי עם אשתי במונית. איך שאנחנו יורדים מהמונית, אני דורך בחוץ ומישהו צועק לי 'יוני! רק בחיפה יש מכבי יוני!'. ישר אתה כבר קולט שאתה פה ושאתה בת"א… ישר אני מסתכל על אשתי ואומר שפה אין טיפה שקט".
האם רצה לעזוב את מכבי תל אביב: "בגמר גביע בכיתי. התרגשתי. הגוף סימן שזה המשחק האחרון שלי במדי מכבי תל אביב, לא יודע למה. אני לא אחד שבוכה, אני הבחור הכי אדיש שיש. אבל כאילו אחרי הגמר בכיתי בבלומפילד והגוף סימן לי. מאוד רציתי לצאת לאירופה — אבל לא פסלתי להישאר במכבי תל אביב אף פעם".
למה יוצאים בגיל מאוחר לחו"ל ממכבי תל אביב: "במכבי תל אביב 'הגלגל תקוע'. דור פרץ אמר את זה ב'פודיום', הוא חזר על זה כמה פעמים ומאוד התחברתי למילים שלו. הגלגל של השחקנים תקוע. זה בהרבה קבוצות. כשיש לך שחקנים (לפני שנה) בכירים במכבי תל אביב כמוני, כמו דור פרץ, דן גלזר, מתן חוזז, שחר פיבן… אלו שחקנים עם פוטנציאל לצאת לאירופה, אבל הם הגיעו למכבי תל אביב רק בגיל 22-23 חוץ מדור שעלה מהנוער ורק אז הושאל להפועל חיפה, באנו כמושאלים בגיל הזה ועד שאתה מוכיח את עצמך אתה בשיא רק כשאתה בן 25".
על המשא ומתן עם פיזה בקיץ שעבר: "ברק יצחקי אמר לי 'שמע, אני לא יכול לשחרר אותך, אין תחליף למספרים שלך בהתקפה. אין ישראלי שאני יכול להביא לעמדה שלך כרגע, ובסכומים שפיזה מציעים לי אני לא יכול להביא זר שהביא את המספרים שאתה הבאת. אמרתי לו 'שמע, מצד אחד אני מבין אותך… מצד שני אז בואו נתקדם, או שתראה לי שאתה רוצה אותי במכבי תל אביב ותציע לי חוזה חדש ותפתו אותי'. לא עשו לא את ולא את זה. במו"מ הרי אם מציעים הצעה על שחקן — אז מפתים אותו להישאר. סירבו לפיזה ולא ענו להם כמה ימים, ואז פחדתי שפיזה תרים ידיים ואני אשאר במכבי תל אביב באותו המצב שהייתי. בחיים לא הייתי נשאר במכבי תל אביב בכוח. אם הייתי נשאר במכבי תל אביב אז זה בלב שלם. זה הבית שלי, הייתי מתבאס על זה שלא הלך עם פיזה, אבל 100% הייתי במכבי תל אביב. אני חולה מכבי בדם שלי. חולה. לא יעזור. אני חולה על הקבוצה. זה הבית שלי, גדלתי שם".
על פטריק ואן לוון: "הרגשתי שפטריק זה לא המאמן שיכול לדחוף אותי עוד צעד קדימה במכבי תל אביב כמו שאיביץ' עשה, ובאמת הרגשתי שאם אשאר אני יכול לתרום למכבי תל אביב —אבל בתור שחקן ובתור אישיות אני לא אתקדם. אז גם זה היה חלק מהשיקול שלי לעזוב. ידעתי שזה מה שיקרה. פטריק עשה ריצה מטורפת ובאמת שיחקנו יחסית טוב, אבל במשחקים עצמם גם כשהיינו מנצחים, היינו מנצחים בגלל הכושר הגופני שלנו ובגלל האיכות של השחקנים, אבל מבחינת כדורגל ומבחינת דברים חדשים למשחק — הוא לא שדרג שחקנים ולא הביא רעיונות חדשים. גם כששחקנים ניגשו אליו וניסו לפתח דברים במשחק וניסו לשנות, הוא היה מאוד מאוד סגור ולא רצה לשמוע את הדעות שלנו".
מגן שמאלי בדרבי: "בתחילת העונה (19/20) שיחקתי כאחד משני החלוצים ונתתי כל משחק גול. ניצחנו וכבשתי. ואז התכוננו לדרבי. יום לפני המשחק, איביץ' תרגל הרכב במערך 3-5-2 ומחלוץ הוא העביר אותי לשחק על כל קו שמאל. עכשיו, זו הייתה תקופה שהרגשתי טוב, סופסוף אני משחק בתפקיד שלי באמת, והייתי בכושר הבקעה טוב ורציתי לשחק חלוץ בדרבי. פתאום באתי לאימון המסכם ותורגלתי מגן/כנף שמאל, וקצת באימון הורדתי את הראש, הייתי מבואס והתכנסתי בתוך עצמי ואיביץ' קלט את זה. הוא אמר לי להחליף את הגופיה ולתת אותה למישהו אחר – הוא לא עושה את זה אף פעם. הוא הוציא אותי מההרכב באימון.
"הייתי עצבני והלכתי הביתה. ברק יצחקי התקשר אליי ושאל אותי מה היה באימון וסיפרתי לו שאני מבואס מזה שב-3 המשחקים האחרונים שיחקתי חלוץ וכבשתי ופתאום אני עכשיו מגן שמאלי. זה מעצבן אותי. הוא אמר לי שאני צודק, אבל שאני צריך להבין שאני חלק מקבוצה ושאם המאמן שם אותי בתפקיד הזה אז כנראה שהוא חשב טקטית ששם אתרום לו יותר משחקן אחר. קיבלתי את זה. הוא אמר לי ללכת לאיביץ' בבוקר ולדבר איתו לסגור איתו את העניין.
"נכנסתי לאיביץ' לחדר בבוקר מוקדם. אמרתי לו שאני מצטער על אתמול ושזה לא היה במקום, אבל שינסה להבין אותי שאני קצת מבואס מזה שב-3 המשחקים האחרונים שיחקתי בתפקיד שלי ופתאום הוא שינה לי. אז הוא אמר לי 'שמע, אני מאוד מעריך אותך, אני מאוד מכבד אותך, אתה שחקן מאוד מוערך אצלי, אבל אתה צריך להבין שיש לך יכולות שלמשחק הזה אני צריך אותך בכנף שמאל, אני צריך את המהירות שלך וצריך את ההגבהות שלך והפועל ת"א יבואו להסתגר ולצופף ואני רוצה לשחק בעיקר דרך האגפים ואני צריך אותך שם. אני עושה את זה לטובת הקבוצה ולא לרעתך'. קיבלתי את זה, ובאנו למשחק ובאמת עשיתי משחק מאוד טוב במחצית הראשונה בתפקיד הזה וניצחנו 0:3 וכבשתי".
על הדרבי בגמר הגביע: "ישבתי בספסל כי חזרתי מפציעה. אני יכול להגיד שאני לא אחד שמדבר או צועק לפני משחקים בחדר ההלבשה, אבל ביקשתי במשחק הזה משרן (ייני) להגיד כמה מילים. אמרתי שעברנו שנה קשה, ולפני כמה ימים הפסדנו את האליפות (למכבי חיפה) וזה היה כואב, אבל לקבוצה הזאת, שזה כל המרקם שהתחיל לפני שלוש שנים עם איביץ' חסר תואר אחד – גביע. זה היה המשחק האחרון של הקבוצה הזאת. אמרתי שמגיע לנו להביא את הגביע הזה, ואנחנו חייבים להביא אותו.
"המשחק התפתח לא טוב. במחצית הראשונה היינו בפיגור, נראנו לא טובים וגם בחצי השני פתחנו גרוע והיה משחק חפירות ושום דבר לא היה קשור לשום דבר ולא עשינו שום דבר שהלחיץ את הפועל ת"א והגול לא היה קרוב. הייתי בספסל התחממתי, אני מסתכל על המשחק ואומר לעצמי שיהיה קשה לשנות את המשחק. נכנסתי, ואני מרגיש שאנחנו לא במשחק ושיהיה קשה לתת גול. פתאום דן גלזר נתן לי כדור מטורף, פשוט הניח לי אותו על הראש, והרגשתי כשאני רץ שאין סיכוי ששטקוס לא ייצא אליי. הרגשתי אותו מאחוריי. הגול שלי היה סוג של פוקס. ניסיתי להחליק את הכדור אחורה. זה אחד השערים המרגשים שלי, אני לא פוסל שהוא מעל ה-3:4".
על העליונות של מכבי תל אביב במשחקי בדרבי: "אני יכול להגיד לך שמכבי תל אביב באה לדרבים הרבה יותר בטוחה בעצמה מהפועל תל אביב, ואז אתה רואה את זה בדקה 60-70 שהפועל קורסת ולא משנה איך מכבי ת"א משחקת. לדעתי זה הרבה פיזיולוגי, בשנים האחרונות מכבי ת"א לא נותנת תצוגות – אבל אם אתה רואה את התוצאות בתור אוהד של קבוצה רנדומלית מחו"ל אתה תחשוב 'בואנה, הם מפרקים אותם בכל משחק', אבל כשאתה רואה את המשחקים – זה לא שהיינו מפרקים את הפועל תל אביב ולא היינו כותשים אותם – אבל בראש כבר ניצחנו אותם. דקה 60 נכנס הגול ואז הפועל ת"א מתפרקת".
האם זה 'מוריד' את היריבות? "לא. אי אפשר להוריד את היריבות בדרבי. הפועל ת"א לא מנצחת דרבי 8 שנים ותראה מה הקהל שלהם עושה בדרבי. אתה יכול להוריד את היריבות? אי אפשר. תראה את הקהל של מכבי".
על ה-3:4 המטורף מול מכבי חיפה: "אצילי היה גמור בדקות האלה, כולם היו גמורים, אני גם הייתי גמור. היה משחק ברמה אירופאית לכל דבר. היה קצב מטורף. שתי הקבוצות רצו לנצח והיה קצב בדקה 80-85 מרחבה לרחבה, ודקה לפני הגול עוואד החמיץ. פתאום אצילי קיבל כדור עומק, וידעתי שהוא הולך להכניס את הכדור בנגיעה כי לא יהיה לו כוח עכשיו לסחוב אחד על אחד. הוא היה צריך לצאת ואז גולסה נפצע ושחר פיבן נכנס במקומו. הוא הרים את הכדור בעצם ברגל ימין. אתה חושב על הכל במאית שנייה — אתה אומר 'אוקיי, זה אצילי שם? הוא הולך להרים את הכדור ברגל ימין בנגיעה?'.
"ידעתי שהוא לא ירים קרוס כי אני יודע שזה דקות אחרונות, הוא ידחוף את הכדור פשוט על הארץ. אני עשיתי את התנועה למאבוקה כאילו אני הולך לרחוק, ופשוט עשיתי צעד מהיר לקרוב. כבר בצעד הזה ראיתי בעין השמאלית שלי שמאבוקה לא מגיע אליי, אז פשוט נפתחתי טיפה עם הגוף לרגל שמאל כי ידעתי שהוא לא קרוב אליי. ידעתי שיהיה לי את המטר הזה להיפתח עם הפס לרחוק. ופשוט התמונה הזאת שאני מוריד חולצה עם התסרוקת ורץ למגרש – אני ראיתי את זה כבר שבוע קודם, ובגלל זה עשיתי אותה. ידעתי שננצח.
"לא יודע להסביר מה הרגשתי ברגע הזה. מי שמכיר אותי וראה את הפנים שלי יודע ש'לא הייתי כבר'. כבר לא הייתי במשחק, בגלל זה גם החמצתי את המצב האחרון. לא הייתי במשחק. אם המשחק היה נמשך עוד 10 דקות, אולי היינו מקבלים שוויון. אני כבר לא הייתי שם, לא יודע איך להסביר. הייתי בענן מטורף. בגג העולם. לא הרגשתי כלום, אני נשבע. הגוף שלי היה ריק. פשוט רצתי באמוק לקהל ואנשים דחפו לי כאפות ודרכו עליי והקהל עולה עליי – ואני לא מרגיש כלום".
השחקן הכי טוב בליגה כיום: "שרי ואצילי ביחד".
השחקן שהכי קשה נגדו: "בן ביטון".
השחקן הכי טוב שהוא שיחק איתו: "דור מיכה".
מה דעתך על הכתבה?