טוב שלא הייתה כאן עקיצה. טוב שלא הייתה כאן אליפות של שחקן אחד. טוב שיש תמורה להשקעה של הבעלים, אלונה ברקת, שבאה עם מטרה ברורה להביא את התואר אל הנגב. טוב שיש עוד מועדון גדול בישראל – עם קהל עצום ומתפתח, עם אצטדיון שמייצר חשמל, ועם קבוצה לא רעה בכלל.
האליפות המתקרבת של הפועל ב"ש היא זריקת מרץ אדירה לליגה שלנו. לאורך כל העונה הייתה ב"ש הפתרון האידיאלי עבור אוהדים של קבוצות אחרות שהן לא מכבי ת"א. הם ראו בה משהו מרענן, אבל לא רק. רוב ציבור אוהדי הכדורגל – כולל אוהדים בצהוב – יודע שהגיע לקבוצה מהדרום לקחת את התואר הזה – אם וכאשר כמובן. מה שכן אפשר לקבוע, זה שכקבוצה, ב"ש היא אחת היעילות שהיו כאן בשנים האחרונות. בהרבה מאוד שלבים היא לא הייתה מרשימה מספיק כדי שנהיה שלמים עם הריצה שלה ראש בראש עם ערן זהבי, ולכן המילה יעילות היא זו שמגדירה טוב יותר את ב"ש של ברק בכר.
והיא ניצחה בקרב עיקש. זה לא היה קמפיין שבו קבוצה אחת מנצלת את חולשתה של יריבתה הגדולה. זה היה קמפיין שבו היה יריב חזק, לעתים דורסני, עם ניסיון רב יותר. ולכן האליפות – שתגיע מחר או בשבוע הבא – היא אחת המוצדקות, ותהיה גם אחת הזכורות ביותר, גם למי שאינו אוהד את ב"ש.
זה כבר היה בידיים שלהם וברח. זהבי ובן חיים (עדי אבישי)
הרי זה כבר היה בידיים של מכבי, אבל שוב הוכח, באופן כמעט מעלה גיחוך, שכשזהבי עצבני, מכבי לא קיימת. ארבעה משחקים, אפס שערי-זהבי, אפס ניצחונות. מכבי ת"א מעולם לא הייתה בנויה כך על יכולת של איש אחד, ולכן מיותרת בעיני הביקורת על פטר בוס. כמו קודמיו, הוא קם ונפל על היכולת של ערן זהבי.
בקיץ הקרוב, אם אכן ג'ורדי שוב ייצא לחפש מאמן טאלנט חדש, הוא יכוון קודם כל לשמירה על הקיים, על מלך השערים. בלעדיו, כמאמר השיר, קרויף הוא חצי מנג'ר, וכנראה היה גם עם חצי כמות תארים. ואכן, ברגע שזהבי החל להתעסק עם מה שקורה ברמאללה, חיזק את זריקת החוץ של טל בן חיים והשבוע גם עבר גבול והתנשא על שחקן בכיר מקבוצתו שהעז להתווכח – זה נגמר מבחינת מכבי. המלך הפסיק לרדוף אחרי השערים והתחיל לחשוב יותר מדי על מה שמסביב. במצב כזה, בקבוצה אלופה סטנדרטית, היו שחקנים סביבו שהיו אמורים לקחת את האחריות, להיכנס לפעולה. אבל ההיררכיה שנבנתה העונה לא אפשרה להם לפרוץ קדימה ולקחת את המושכות.
אלונה ברקת. בנתה משהו ענק בנגב (אסף קליגר)
אם מביטים אל משחקי מחר, כל מה שרשום כאן עוד עשוי לקבל תפנית. זהבי עוד עשוי לנצח את בית"ר, וב"ש הרי תתקשה לנצח בסמי עופר. העניין הוא שהתל אביבים הראו אתמול מול רעננה ייאוש מהו. הם ויתרו. מי שלא מנצח את רעננה שלושה מחזורים לסיום, לא יכול לבוא בטענות לאף גורם אחר.
מכבי הזכירה בחודש האחרון את ב"ש של השנתיים האחרונות: מגיעה קרובה לפסגה בפלייאוף, ובמהלכו קורסת. ב"ש, בעיקר בשלושת המשחקים האחרונים, מזכירה את מכבי של השנים הקודמות והראתה משהו שלא היה בה עד היום – ווינריות במאני טיים. השאלה הגדולה שתישאר פתוחה לפחות לעוד שנה אחת היא האם העונה הזו חד פעמית. האם בעונה הבאה, אל מול התחזקותן הצפויה של התל אביביות ושל הירוקים מחיפה, ב"ש תמשיך ותבנה שושלת. בינתיים, על תשובה אחת הם כבר ענו השבוע – כן, הם יכולים.
מה דעתך על הכתבה?