תמונת הזכייה של הפועל חולון באליפות המדינה הייתה שונה מרוב קודמותיה, ולו בשל העובדה שבפריים של הנפת הצלחת נראו רק השחקנים, אנשי הקבוצה והאוהדים – ללא עסקנים. "לחצתי ידיים, אמרתי תודה רבה, ונתתי להם מבט של 'עכשיו תנו לי להניף עם החברים שלי'", מספר גיא פניני בחיוך.
"תישאר, תישאר, תישאר", שרו אוהדי הפועל חולון לקפטן במהלך החגיגות, והוא שמר על עמימות. "זה לא משנה, כי אני תמיד אוהב אתכם", הגיב הקפטן מעל הבמה.
אבל קשה היה להתעלם מהסמליות שסבבה אותו במהלך כל הערב. בעונתו הראשונה בסגול, ב-2018, זכתה הקבוצה בגביע המדינה, וכעת – כשהוא מסיים חוזה – היא מניפה את הצלחת. אחרי שכמעט נמחק מהרוטציה במהלך הפלייאוף, הוא היה השחקן הראשון שעלה מהספסל. ובמשחק האליפות נגד בני הרצליה ירה שלוש שלשות, כפי שעשה רק עוד פעמיים במהלך העונה: במחזור ה-22 בהרצליה, ובמחזור ה-26 מול אותה הרצליה (איך לא).
– כשנכנסת לחדר ההלבשה, וכשקלעת עוד סל ועוד סל, וכשירדת לספסל לפני הסיום, חשבת על זה שאולי כל זה קורה כאן בפעם האחרונה עבורך?
"זה לא עבר לי בראש, אבל כן, יכול להיות שזה היה המשחק האחרון שלי בחולון", אומר פניני בריאיון לוואלה! ספורט. "אני רוצה מאוד להישאר, ואני מקווה שבסופו של דבר אמשיך כאן. הפועל חולון הפכה לבית בשבילי, ואני אוהב את המועדון, אבל בכדורסל כבר ראינו הכל".
התואר הזה היה ה-18 בקריירה של הפורוורד, אבל הוא היה שונה מכל קודמיו: זו הפעם הראשונה שבה זכה בתום סדרת פלייאוף. "אני לא חושב שאפשר להשוות אליפות כזאת, ועוד באולם הביתי, לשום דבר אחר. זה הרבה יותר מספק. הכל התחבר לנו למשהו חלומי".
מימד ההפתעה לא היה שם עבורו. "האמת היא שאחרי הניצחון במשחק המכריע בירושלים, אמרתי לרפי מנקו שעכשיו, אף אחד לא יכול לקחת את זה מאיתנו… אולי רק קורונה ומלחמה, שכבר הפריעו לנו בעבר. התחושה בגמר הייתה אדירה, לחגוג עם הקהל שעבר איתנו הכל, לשמוח עם האנשים שנמצאים סביב הקבוצה 24/7. הטירוף היה שם, אבל אני מוכן לזה כבר שבוע. ידעתי שזה יקרה".
– אתה מזדהה עם המשפט המיתולוגי של מוטי דניאל, שאמר אחרי זכייה בגביע המדינה עם הפועל ירושלים שזו הייתה שמחה אמיתית – ובמכבי תל אביב חשים רק הקלה.
"כשאתה זוכה באליפות עם חולון, אתה מרגיש שאתה עושה היסטוריה. זאת רק הפעם השנייה בתולדות המועדון, ואתה רואה לאורך תקופה את הטירוף בעיר סביב הדבר הזה. במכבי, כשאתה מגיע לאליפות, זה גם כיף, וזה גם שמח, וזה תואר – אבל כן, בסופו של דבר אתה מסמן וי. זה לא משתווה לשמחה הזאת".
– והיו לא מעט קבוצות שחגגו ושמחו כמוכם, אבל ביום שאחרי לא מינפו את זה להתקדמות משמעותית; חולון ב-2008, גלבוע/גליל, מכבי חיפה ומכבי ראשון לציון. הפעם זה יהיה שונה?
"אני חושב שכן, כי חולון כבר נמצאת בעיצומו של תהליך. יש כאן את הבסיס הנכון, ויש המון לשאוף, עם הקהל, והמתקן, וההנהלה שבאמת אוהבת את הקבוצה. אני לא אקח את הקרדיט לעצמי, אבל כשהגעתי לפני חמש שנים, המנטליות הייתה שונה. עם הזמן, התחילו להתנהל כאן כמו מועדון גדול, עם הרבה ביטחון, ועם שאיפה לזכות כל הזמן בתארים. זה משהו שאפשר לבנות סביבו".
– מי היה ה-MVP שלך בעונה הזאת?
"כריס ג'ונסון, חד משמעית. טיירוס מגי יכול לקלוע המון נקודות, וג'ו רגלנד יכול לנהל הכל ולשלוט במשחק, אבל כריס מביא איתו משהו שאי אפשר להסביר. זה משהו מדבק, שמכתיב את הקצב ואת האינטנסיביות עבור כולם. הוא תמיד שם – באימון, במשחק, באימון קליעות – וזה שווה הרבה יותר ממספרים".
