או לה לה, שוב צרפת. בפעם ה-32 – אם לא טעינו בספירה – תיפגש הערב (שלישי) נבחרת ישראלית מול נבחרת צרפתית במשחק רשמי (21:00, ספורט1) מאז נכנסה לאירופה, לא כולל שלב הבתים באולימפיאדת מונטריאול. לא אוסטריה ולא קפריסין מדגדגות את המאזן הזה.
העניין הוא שלמרות שצרפת זכתה בשני מונדיאלים (ועל הדרך שתי אליפויות עולם בבוגרים וגם ב-11 אליפויות אירופה בנבחרות הגילאים, שתי אליפויות עולם ומדליית זהב אולימפית) – למרות כל זאת וביחס לזאת – נבחרת ישראל יודעת להציק לה לא מעט. ואף מילה על מכבי חיפה שהדיחה את פ.ס.ז' מגביע המחזיקות, שער המספרת של ערן זהבי בליון או הניצחון 2:4 של הפועל תל אביב בפארק דה פראנס על אותה פ.ס.ז'. משהו בגישה היהירה של הצרפתים עובד בחלק מהמקרים לטובת החוצפה הישראלית.
מתוך 32 המשחקים מול הנבחרות הצרפתיות, הצליחה ישראל לא להפסיד ב-10 משחקים, וזה כולל שלושה ניצחונות. את הניצחון בפארק דה פראנס באוקטובר 1993 טחנו מכל הצדדים. הסיפור המופלא על שחקני הנבחרת שחמקו ממלון "קונקורד לאפאייט" בפורט מאיו, הלכו לשאנז אליזה לקנות רדיו דיסקים עם צ'יינג'ר, מצאו את עצמם רצים חזרה 3 קילומטר בגשם כדי לא לאחר לאסיפה, וניצחו בערב 2:3 את צרפת של קאנטונה ובלאן – הסיפור הזה חד פעמי גם במונחים לא צרפתיים.
אבל ישראל ניצחה עוד פעמיים את צרפת הצעירה, בהרצליה, בתוך שנה וחצי, ועוד באיזה משחקים. ב-2005, כשהבתים של הנבחרות הצעירות היו זהים לבתים של הנבחרות הבוגרות, התמודדה ישראל הצעירה מול אירלנד וצרפת בתוך מספר ימים. זוכרים בבוגרים? במשחק מול אירלנד השווה עבאס סוואן בדקה ה-90 ובמשחק מול צרפת עשה זאת ואליד באדיר, מה שהוליד מאחמד טיבי את המשפט האגדי "אין ערבים – אין שערים". אבל המשחק של הנבחרות הצעירות, יום קודם מול צרפת, היה מופלא בפני עצמו. בצרפת שיחקו שחקנים כמו פרנק ריברי, ז'רמי טוללאן, יוהאן גורקף, לסאנה דיארה, בקארי סנייה, פלורין סינמה-פונגול והשוער היה סטיב מנדנדה. ישראל הציגה את שלישיית הקשרים גל אלברמן, שי אבוטבול ומשה אוחיון. אוחיון עשה 0:1, ג'רמי מתייה ורונלד זובאר – עם פצצה מ-25 מטר – הפכו, שלומי ארביטמן השווה וגל אלברמן ניצח את המשחק בדקה ה-90, כשקבע 2:3.
שנה וחצי לאחר מכן הוגרלו שתי הנבחרות למשחק הפלייאוף על העלייה ליורו. הנבחרת הצרפתית שמרה כמעט על אותו סגל, אבל היו כמה תוספות. הוגו לוריס ישב על הספסל, סמיר נאסרי היה שם אבל בעיקר קארים בנזמה. במשחק בקון הפתיע המאמן גיא לוי כשעלה בהרכב עם חלוץ הנוער של צ'לסי, בן שהר, שהיה קטן בשני שנתונים מהשחקנים על הדשא. שהר בן ה-17 כבש שער יתרון לפני שזובאר השווה. בהרצליה הייתה ישראל זקוקה לתיקו 0:0, צרפת תקפה בחמת זעם, המאמן הצרפתי הרים מהספסל את אנתוני לה טלק, את סינמה-פונגול ואת בנזמה, וזה לא עזר. 3 דקות בתוך זמן הפציעות כבש אמייה טגה, אז ממכבי נתניה, שער ניצחון שגם נתן סיום מתוק וגם נתן תוקף חוקי לעלייה ההיסטורית של ישראל ליורו.
אבל היו גם עוד 7 תוצאות תיקו. הנבחרת הבוגרת הצליחה ב-8 מפגשים מול הצרפתים להפסיד רק 4 פעמים; הנבחרת הצעירה, כאמור, ניצחה פעמיים וסיימה פעמיים בתיקו; נבחרת הנערים הצליחה לסיים פעמיים בתיקו, מתוך חמישה מפגשים וגם ההפסדים היו תמיד על חודו של שער. ילידי 1991 הפסידו בנס ציונה לצרפתים 3:2 במשחק המכריע בשלב העילית (וסיימו לפני רוסיה ואנגליה), כשתיקו הספיק לישראל לעלות ליורו. בצרפת שיחק אלשנדרה לקאזט, אייל גולסה ומוחה גדיר החזיקו את הנבחרת על 2:2, אבל אז הגיע שחקן האקדמיה של ליון, יאניס טפר, וגנז את החלום.
ב-2013 אירחה נבחרת הנערים את השלב המוקדם של מוקדמות היורו, רז יצחק ועמית זנטי הובילו אותה ליתרון 0:2 באצטדיון ר"ג, עד שהגיע עוסמאן דמבלה והשווה בצמד ל-2:2.
ב-1996 נפגשו שתי נבחרות הנערים במעמד דומה לזה שיהיה הערב: חצי גמר אליפות אירופה עד גיל 16. ישראל, עם יוסי בניון, סיימה אז ראשונה בשלב הבתים לפני אנגליה של מייקל אואן, סלובקיה וטורקיה של אמרה, הדיחה את גרמניה ברבע הגמר ונעצרה אצל הצרפתים בחצי הגמר עם 1:0 שכבש רולאן ויירה (אין קשר משפחתי).
דווקא במפגשים הרשמיים (רק לפני כמה שבועות סיימה הנבחרת פעמיים בתיקו 1:1 מול הצרפתים במשחקי הכנה) של נבחרות הנוער אין בשורות: 6 משחקים, 6 הפסדים. היא נפגשה מולה בשלב הבתים של יורו הנוער באיסלנד ב-1997, אז עם יוסי בניון ויניב קטן, אבל הפסידה לצרפת של לואיס סהאה 2:0. ב-2005, בשלב העילית, היא הפסידה לצרפת של הוגו לוריס 1:0 משער של יוהאן גופראן. ההפסד הכואב ביותר היה ב-2007, בנס ציונה, כמה חודשים אחרי שישראל הצעירה הדיחה את צרפת מהיורו. ישראל הופיעה עם הסגל הכי מוכשר שהיה לה אי פעם בנבחרות נוער – ביברס נאתכו, מאור בוזגלו, בירם כיאל, טוטו תמוז, אבי ריקן, ודודו ביטון – אחרי 0:6 על סלובקיה ו-1:4 על פולין (בלי רוברט לבנדובסקי שטרם התגלה). כיוון שסלובקיה ניצחה את צרפת, הספיק לישראל תיקו כדי לעלות ליורו. בצרפת לא שיחקו שחקנים בעלי שם, אבל הם הוליכו מיד משער של קווין מונה פאקה, עוד שער מהיר של גרנדי נגויי ופאקה השלים צמד לפני שמאור בוזגלו צימק ל-3:1.
אפשר גם להזכיר את מפגש הנבחרות הצעירות המרתק בבלומפילד שהסתיים ב-3:4 לצרפת של המאמן הארטיסט ריימונד דומנק. ישראל הוליכה 1:2 משערים של יניב קטן וקלמי סבן, השוותה ל-3:3 משער של קטן ונכנעה בסיום לשער של אוליבייה קאפו.
לסיכום, הנבחרות שלנו ניצחו את צרפת רק שלוש פעמים, במסגרת הבוגרת והצעירה, הפסידו את כל המשחקים בנוער, אבל תמיד עשו לצרפתים חיים קשים. מי יודע, אולי גם הפעם.
