ויגדורצ'יק בעטה בחניכה? עונש חינוכי וקדימה לריו

לפני כמה שנים עסקתי באיזה תחקיר שדן בנסיקת הכדורגלן הערבי בכדורגל הישראלי. התובנה היחידה שאני זוכר מאותו תחקיר בכלל עסקה בסעיף משנה: מדוע אין כדורגלנים ישראלים מבטיחים ששורשיהם מחבר העמים? הסיבה, פחות או יותר כפי שאני זוכר אותה, הייתה ש"הילד הרוסי" רגיל ל"משטר רוסי".

במילים אחרות: ההורים יוצאי חבר העמים לא שולחים את הילדים שלהם למקומות שבהם המאמנים הם לא מה שהם רגילים: הם רוצים קומיסרים, אנשים קשוחים עם דרישות קשות, שלא רק מחנכים את הילד להיות ספורטאי טוב, אלא לטעמם גם הופכים אותו להיות בן אדם יותר טוב, כזה שישרוד את תלאות החיים, במיוחד במדינה אוכלת יושביה הזו. הציטוט היה: "עד שהורה יוצא ברית המועצות לשעבר מוציא 3,000 שקל מכיסו לטובת הבן שלו, רצוי שתהיה שם תמורה מלאה".

נושמים לרווחה: בולט נכלל במשלחת לריו

ולמה כל ההקדמה הזו? כי מה שאין בכדורגל, יש למכביר בענפים האולימפיים. בכדורגל יש מאמנים רבים, כי זה ענף ספורט מושרש בארץ ישראל עוד משנות ה-20. יש ענפי ספורט שלא עשו איתם כלום עד שהגיעה לכאן עלייה ממדינה שבה ענפי הספורט האלה הם דרך הטבע: אתלטיקה קלה, שחייה, התעמלות והתעמלות אמנותית.

השבוע געש הרחוב הספורטיבי – במקרה הזה רחוב בכור שטרית בהדר יוסף בתל אביב, שם נמצא הוועד האולימפי. עדויות שהגיעו מתחרות סבב עולמי שהתקיימה ברוסיה סיפרו כי מאמנת הריתמיקה אירה ויגדורצ'יק בעטה לכאורה במתעמלת קתרינה לבינה.

נתחיל מזה שלבעוט במישהו זה לא בסדר, אבל יש כאן צביעות נוטפת, ואם תרצו גם גזענות מבצבצת. בישראל היו תקופות שמורים היכו תלמידים (אותי היו סוחבים עם האוזן לפינת הכיתה), שמאמנים סטרו לשחקנים, ששחקנים אמרו זה לזה דברים איומים ושעיתונאים כתבו על שחקנים אפרו אמריקאים "כושים".

נבחרת ההתעמלות האומנותית. הישגים מכובדים עם המאמנת (דני מרון)

אנחנו בעידן של פוליטקלי קורקט, אבל זה לא חוק מדינה ולכן אתה חש בגלישה חמורה של החלב מהסיר, מכל צד. כדאי שנטפל בדברים היותר חמורים שקורים כאן, כמו קריאות נאצה נגד קציני צה"ל שאומרים אמת למול ביטויי גזענות מטונפים של אנשי רוח. גם אם אלימות פיזית חמורה מאלימות מילולית.

ראיתי בעבר מספר סרטי דוקו על מדיניות האימונים הבלתי אפשרית לעיכול של מאמני המדינות הקומוניסטיות לשעבר, מדיניות של החמרה בנושא משקל, משטר אימונים מטורף, דרישות גופניות פסיכיות. לא שמעתי על הרבה שפרשו. להיפך, במקומות האלה לעמוד בדרישות, אפילו של רקדני בלט, זו גאווה.

קראתי בעבר ראיון עם ויגדורצ'יק, ואני מודה שהיא העלתה אצלי חיוך, אפילו סיפוק. אישה שעלתה כנערה מברה"מ לפני גל העלייה הגדול, פטריוטית שקשה למצוא כמוה, אישה קשוחה שחושבת שקשיחות תורמת למי שנמצא תחתיה יותר מרכות, גם אם יש לה דעות שהיו מזעזעות את הממסד הפמיניסטי.

ויגדורצ'יק והמתעמלות (באדיבות הוועד האולימפי)

אין לי ספק שהאישיות של ויגדורצ'יק מוטמעת היטב בהצלחות של הנבחרת, במדליית הזהב באליפות אירופה שהתקיימה כאן ובתקווה האמיתית למדליה אולימפית קבוצתית ראשונה לישראל.

בעיטה זה אקט אלים. נקודה. העצמת הבעיטה מגיעה מכיוון ההורים. רק השבוע שמענו את המג"ד של אלאור אזריה מספר שאביו ניהל איתו מספר שיחות על מצב רוחו של הבן. ממתי הורים מדברים עם מפקדים? כנראה מאז שהורים התחילו לנהל מאמנים. החברה הישראלית עשתה סיבוב של 180 מעלות, והקושי של מי שפועל מטעמה הולך וגובר.

זה לא יהיה פופולרי לומר שאירה ויגדורצ'יק צריכה לצעוד לצד חניכותיה במשחקים האולימפיים בריו בעוד חודש, אבל זה מה שאני חושב. בירור, נזיפה, אולי אפילו סוג של ענישה חינוכית, וצריך להמשיך הלאה – אם אכן יתברר שזה מה שקרה. ויגדורצ'יק היא בדיוק מה שבכירות המתעמלות האמנותיות שלנו צריכות. זה מה שהן מכירות, זה מה שמביא אותן להצלחה. אם הווי החברה הישראלית חשוב יותר, עדיף שלא נתעסק בספורט.