גונסאלו היגוואין עשה את כל הכותרות במשחק הליגה הראשון של יובנטוס, כאשר נכנס כמחליף והבקיע את שער הנצחון מול פיורנטינה, אבל הכוכב האמיתי של הערב היה דווקא שחקן שעלה 90 מיליון יורו פחות. כלומר, הוא הגיע בהעברה חופשית, אחרי שברצלונה בחרה לשחררו. דני אלבס הוא התוספת המשמעותית ביותר של הגברת הזקנה בחלון ההעברות, ותרומתו עשויה להיות גדולה יותר מהחלוץ הארגנטיני.
קשה מאוד להבין את ההגיון מאחורי רכישת היגוואין. נכון, מדובר בסקורר נהדר, שחווה עונה היסטורית עם 36 שערי ליגה במדי נאפולי בעונה שעברה. ואולם, הארגנטיני מעולם לא נתפס ככוכב שמביא תארים ומכריע משחקים גדולים. נהפוך הוא – בדרך כלל הוא פישל ברגע האמת. תשאלו את אוהדי ריאל מדריד, ובמיוחד את אוהדי ארגנטינה. וגם בנאפולי, עם כל הכבוד למאזן הפנומנלי, הוא לא הכריע את מאבק האליפות נגד יובה, אלא להיפך. בישורת האחרונה, הוא איבד את העשתונות, והורחק בגין התנהגות חסרת אחריות באופן קיצוני בהפסד לאודינזה. הפיאסקו ההוא, וההשעיה שבאה בעקבותיו, חיסלו את סיכויי החבורה של מאוריציו סארי להדיח את הגברת הזקנה מהפסגה.
זאת ועוד – היגוואין כבר בן 29. זו לא השקעה לעתיד, אלא רכש שאמור לספק את הסחורה כאן ועכשיו. בעונה שעברה, החוד של יובנטוס תיפקד נהדר עם פאולו דיבאלה הצעיר והאלגנטי, מריו מנדז'וקיץ' החסון שלא מפסיק לעבוד על המגרש, ואלבארו מוראטה הווינר. ריאל ניצלה את הסעיף בחוזה המכירה של מוראטה והחזירה אותו לסנטיאגו ברנבאו, אבל יובנטוס יכלה, לו היתה רוצה, להחזיר מיד את הכסף הזה לפלורנטינו פרס בתוספת מכובדת ולקבל שוב את הספרדי לשורותיה. הוא היה עולה הרבה פחות מ-90 מיליון.
נדמה כי הבחירה בהיגוואין, תוך בזבוז כמעט כל סכום השיא שהתקבל ממנצ'סטר יונייטד תמורת פול פוגבה, הוא לא מהלך עסקי או ספורטיבי נכון, אלא נובע מהרצון להחליש את נאפולי. במובן מסוים, זה אפילו משדר חולשה. זו לא התנהלות טיפוסית של יובנטוס בשוק ההעברות, והיא עלולה להתברר כטעות מהדהדת.
לעומת זאת, דני אלבס הוא מניה בטוחה וחיזוק אמיתי. אין בעולם הרבה שחקנים מנוסים יותר, אין הרבה שחקנים עם מנטליות ווינרית כמו שלו. המגן הברזילאי היה הרכש הראשון של פפ גווארדיולה בברצלונה בקיץ 2008, והמוצלח ביותר מכולם. בשמונה השנים בקאמפ נואו הוא אמנם ספג לעתים ביקורות על איכות המשחק ההגנתי, אך זה לא הזיז לו. "תארו לעצמכם מה היה קורה לו הייתי שחקן טוב", הוא אמר בנימה משועשעת בראיון לגוארדיאן בעונה שעברה, אחרי שמנה את כל הישגיו עם הקבוצה. שש אליפויות ספרד, שלוש זכיות בליגת האלופות, ועוד שלל תארים בכל הזירות האפשריות. בכולם היה לו חלק עצום, ואת ההופעה בגמר ליגת האלופות ב-2015, בו ניצחה בארסה את יובה, בטורינו לא שוכחים בקלות.
הרשים בבכורה, אבל יכול להתברר כטעות. היגוואין (gettyimages)
וזו הרי המטרה הגדולה של אלופת איטליה בעונה החדשה – היא רוצה להניף את הגביע האירופי היוקרתי. אחרי חמישה תארים רצופים בליגה, זה כבר הפך לשגרה. לא לחינם הדגיש ג'יג'י בופון: "הנסיון של דני אלבס בליגת האלופות יסייע לנו מאוד". לא לחינם הצהיר גם הברזילאי עצמו: "ליובנטוס יש חלום גדול, ואני כאן כדי לעזור לה להגשים אותו. אנחנו רוצים את ליגת האלופות". איש לא מתכוון להסתיר את זה. בהיבט זה, יתרונותיו של אלבס על פני היגוואין ברורים אפילו יותר.
בפתיחת ההרפתקה החדשה צריך הברזילאי להסתגל לסגנון חדש. בברצלונה הוא תמיד היה חלק מהרביעיה האחורית, אבל אצל מסימיליאנו אלגרי הוא ישולב פעמים רבות במערך 2-5-3 עם שלישיית הבלמים הטובה בעולם. זה ידרוש התאמות טקטיות, אבל גם ישחרר את אלבס להצטרף להתקפות בתדירות גבוהה, כפי שהוא אוהב, כאשר הוא יודע שיש גיבוי מאחוריו. מול פיורנטינה, נגע אלבס בכדור יותר מכל שחקן אחר על הדשא – נתון מרשים מאוד עבור שחקן אגף, והמגמה הזו עשויה לקבל המשכיות.
המאמן לא היה מרוצה לחלוטין מהבכורה. "היה לדני משחק מעולה, אבל הוא צריך להפנים שבאיטליה לא משחקים באש, כי המחיר יהיה כבד". נגד ההתקפה המעניינת של לאציו, הערב במחזור השני, זה באמת עלול להיות המקרה, ויהיה מרתק לראות כיצד משלב אלבס את ההגנה עם ההתקפה. בגיל 33, הוא נמרץ ונלהב כמו שחקן צעיר. הוא רוצה לתת שואו, וכל אוהד אוהב לראות שואו. בשביל זה הוא כאן – וגם בשביל התארים.
יקטוף תארים גם עם הגברת הזקנה? אלבס (gettyimages)
מה דעתך על הכתבה?