ברק בכר לא הצליח להירדם בלילה לפני הטיסה של הפועל באר שבע ליוון למפגש עם אולימפיאקוס. שעות של עריכת וידאו, ניתוחים והכנת מערך התנקזו לתרגול אחרון בהחלט. ההרכב, במערך שבכר הכין, מול ההרכב השני שדימה את אולימפיאקוס. בכר צפה באימון ועיניו חשכו. בעיני רוחו הוא ראה את כל התחזיות השחורות על תבוסה מתממשות. כשההרכב השני פירק את ההרכב הראשון, הוא הבין שיצטרך להגיע עם תוכנית חלופית.
רמי גרשון וגנט נחלצו לעזרתו. בשעת לילה מאוחרת הוא נזכר במשחק הכנה מאופס בין אולימפיאקוס לקבוצה של הבלם הישראלי דאז. גנט שיחקה עם שלושה בלמים ונראתה לא רע. בכר ישב על המשחק הזה לילה שלם, בנה הכול מחדש, תרגל באימון המסכם והשאר היסטוריה. 0:0 בפיראוס, 0:1 של שיר צדק בטרנר. שש שנים עברו מאז. זו לא אותה אולימפיאקוס ובעיקר לא אותו בכר. הקונצנזוס התחזק, הקסם קצת נעלם והאובססיה התעצמה – להגיע לשלב הבתים של ליגת האלופות.
המשחק הראשון של בכר כמאמן ראשי בקבוצה בוגרת היה בשלב הבתים בליגה האירופית. הוא הונחת לנהל את המשחק של עירוני קרית שמונה מול ליון לאחר הפיטורים המפתיעים של גילי לנדאו יום לפני כן. באותו משחק, ק"ש חזרה מ-3:1 ל-3:3 והפסידה משער בתוספת הזמן. "בשנה שעברה בנוער חזרתי מפיגור 3:0 עם עשרה שחקנים ל-3:3", אמר בכר בסיום. "היינו קרובים לזה שוב היום. זה מאוד מאכזב". בכמעט 10 שנים שעברו מאז, ההצלחות האירופיות של בכר בנו את השם שלו כמעט כמו התארים המקומיים.
אולימפיאקוס הייתה עבורו נקודת ציון משמעותית בתהליך הזה. בר מצווה פרטית. הילד הפך לגבר ועלה לליגה של הגדולים. עד אולימפיאקוס, אירופה הייתה עבור באר שבע העשירייה ברודה וה-12 בסיכום שני המשחקים מול ברצלונה. עד אולימפיאקוס, לבכר היה ניצחון אחד כמאמן במסגרת האירופית – מול שריף בסיבוב הקודם של אותה עונה. אולימפיאקוס בנתה את מיתוס בכר הקוסם. הטקטיקן המחונן. הגאון שמשנה משחק בהינף יד.
באר שבע של אותה עונה הייתה לגמרי קבוצה בדמותו של המאמן שלה. היה בה משהו קסום, חדשני, אבל תמים. היא עלתה למשחקים באירופה בחוסר פחד על גבול הילדותי שאפשר לעשות הכול אם רק תאמין בעצמך. היא ניצחה בסן סירו והפכה פיגור לניצחון על אינטר בטרנר, היא השיגה את התיקו שלה בסאות'המפטון והשלימה את אחד המסעות הכי מרשימים של קבוצה ישראלית באירופה. מסע שלקוח מהשנים הראשונות שלו במפעלים, מהימים שבהם היינו ממש קטנים וחוצפנים ולפני שהתחלנו לחוש מעצמת כדורגל.
בכר לא הצליח לשחזר את הקסם של העונה ההיא. שנה לאחר מכן, באר שבע, קצת פחות תמימה ויותר מדי בטוחה בעצמה, פספסה את שלב הבתים בצ'מפיונס במפגש עם מאריבור והמשיכה לקמפיין שבע ומאכזב בשלב הבתים בליגה האירופית. אחר כך באו דינמו זאגרב ואפואל ניקוסיה ופיינורד, ועוד שני קמפיינים עם רגעים טובים יותר ופחות עם מכבי חיפה. לכל הקמפיינים הללו היה משהו משותף, בכר הגיע איתם בערך לאן שהיה אמור להגיע. לא מעבר.
זה מאוד מאפיין את התהליך שעבר על בכר מאז המפגש הקודם עם אולימפיאקוס. הוא פרקטי יותר, חזק יותר, מנוסה יותר. הוא יודע איך לנצח ואיך לשחק את המשחק – גם מול התקשורת. הוא מאמן מצליח כמובן, התארים שלו מדברים בעד בעצמם. הוא קונצנזוס עצום, גדול אפילו מהטראש טוק המתמשך בין פיד ירוק לפיד צהוב בחסות הפאנל של רדיו חיפה. הוא כנראה השיג כאן כל מה שהיה יכול להשיג עד עכשיו, אבל עדיין, ההילה קצת נעלמה. זה לא בכר החולם ולא בכר הקוסם. זה בכר אחרי אקזיט. מעונב. ממוסחר. המוני. הילד שבכלל לא ידע שהוא רוצה לאמן הפך לביזנסמן. כמו שאיש הייטק בטי שירט ושיער ארוך שחולם לשנות את העולם מהמחסן של בית הוריו הופך לדירקטור מתוקתק בחליפה. מכירים את זה שכולם פתאום מגלים את המסעדה האהובה עליכם, הבר השכונתי או החוף "הסודי"? אז משהו כזה.
יש דברים שלא השתנו, כמובן. ההתנהלות מול בעלים, למשל. בכר מקבל מה שהוא רוצה. יש דברים שהפכו קיצוניים יותר כמו הרצון הבלתי פוסק להתחזק, לשדרג ולרענן כדי לשמור על מתח. בראיון לאלי גוטמן בערוץ הספורט אחרי הזכייה באליפות, בכר ציטט את פט ריילי: "הצלחה זה צעד ראשון לכיוון אסון". המשפט הזה מוביל אותו כי זה קרה גם לו. הוא מאמין בתזוזה בלתי פוסקת, בצורך לשנות כדי לשמור על רעב בתוך בסגל או במילים קצת פחות יפות, בלעשות מה שצריך כדי להמשיך לנצח.
ויש כמובן את ההיא שברחה לו. ליגת האלופות. באותו ראיון, בכר אמר לגוטמן השתמש במילה "צלקת" להגדיר את שני הפספוסים על חודו של שער. הכמעט קאמבק אחרי 5:2 מול סלטיק בשנת הקסם וההפסד במאריבור, שכלל את ההצלה של יסמין הנדנוביץ' לנגיחה של טוני וואקמה בדקה ה-90. הרגע הזה רדף אותו בחלומות, בדיוק כמו שההפסד עם קרית שמונה בפנדלים להפועל רמת גן בגמר הגביע רדף אותו עד ששנה לאחר מכן, הוא חגג תיקון עם זכייה בגביע.
בכר מחכה לתיקון הזה כבר חמש שנים. בקיץ 2018, אחרי האליפות השלישית ברציפות עם באר שבע, הייתה לו הצעה נהדרת לחתום בקבוצת צמרת בבלגיה, אבל הוא האמין שהפעם זה יקרה. בפועל, המהפכה הלכה רחוק מדי. באר שבע שיכורת הכוח התפרקה בזאגרב, סיימה עונה אירופית באוגוסט, מה שכמובן השפיע על המשך העונה. זו הייתה תחילת הסוף. שני דברים קרו אז שקרו גם הפעם. בכר הפסיד באלוף האלופים ו-ולאדן איביץ' הגיע למכבי תל אביב. סימן לבאות?
"בעונה שעברה, בכר לא באמת האמין שמכבי חיפה יכולה להגיע לשלב הבתים של ליגת האלופות", מספרים בסביבתו. "הוא הרגיש שהסגל לא מספיק מנוסה או בשל למעמד. הוא אולי לא צפה את ההדחה מול קייראט, אבל חשב מראש שהמטרה הריאלית היא שלב בתים באחד משני המפעלים המשניים. השנה, זה סיפור אחר. זה יושב עליו חזק. הוא מאמין שאפשר לעשות את זה".
בכר קיבל בדיוק מה שרצה הקיץ – שלושה זרים בעמדות שביקש, כולל את פרנצדי פיירו בעסקה יקרה ומורכבת שמעטים האמינו שתיסגר בסכומים שיעקב שחר נדרש לשלם. הוא לחץ על גיא צרפתי להמשיך תחתיו ולא לקבל את אחת ההצעות שהיו לו לשמש כמאמן ראשי, כולל מהפועל חדרה בליגת העל. בכך, הוא שמר על הצוות הקרוב אליו במלואו ובנה סגל שלא מדברים מספיק על כמה הוא עמוק ומלא, אולי טיפה יותר מדי, באגו. בכר באובססיית ליגת האלופות. זה ה-וי האחרון מבחינתו לפני שהוא מתחיל לחשוב ברצינות על להגשים את עצמו כמאמן מעבר לים.
צחוק הגורל ובאה לו אולימפיאקוס. עיתונאים יוונים טוענים שזו "אולימפיאקוס הכי חלשה שראינו שנים". עמוסת בעיות, שוב לא מוכנה בקיץ ואחרי עונה משמימה בלי שום תחרות רצינית. אולימפיאקוס מוכת הטראומה ממפגשים עם ישראליות מאוד חוששת מהמפגש עם מכבי חיפה של בכר. זה מצחיק כי זו סיטואציה כמעט הפוכה לחלוטין לעומת 2016. זה רק יהפוך את המפגש הכפול להרבה יותר קשה ממה שהוא מלכתחילה. אל תתבלבלו, נורא נוח לכתבים היוונים לספר סיפורי חולשה. רק קצת מצחיק שזה הנרטיב שיוצא מאימפריה כמו אולימפיאקוס.
בכר הולך לעונה מלאת אתגרים. הוא יתמודד בה לא מעט עם דילמות של ניהול סגל שכרגע ההיררכיה בו לא לגמרי ברורה. קחו את מאוויס צ'יבוטה, שנרכש בינואר, ובשבת האחרונה אפילו לא מצא מקום בסגל. קחו את דולב חזיזה ומוחמד אבו פאני שלפרקים לא תורגלו לקראת אולימפיאקוס וזה לא מצא חן בעיניהם בכלל. יש לבכר שישה זרים בכירים, שאחד מהם יצטרך לשבת על הספסל במשחקי הליגה ותחרות על גבול הברוטאלית כמעט על כל העמדה. תגידו, ככה מתכוננים לעונה עמוסה במיוחד (עם מונדיאל בחורף) ולתחרות אגרסיבית מול מכבי ת"א של איביץ' – היריב שנישל את בכר מתואר האליפות. תגידו, יש בזה סיכון עצום.
עם כל הכבוד לאיביץ', זהבי ומכבי תל אביב, הסגל העוצמתי של מכבי חיפה נבנה כדי למקסם את הסיכוי להעפיל לליגת האלופות, להגיע כמה שיותר מוכנים לתחילת הקמפיין. ועדיין, קשה להשתחרר מהתחושה שכדי לעבור את אולימפיאקוס, יותר מעוצמה, בכר צריך טיפה מהקסם של פעם, לחזור למקורות, ללילה ללא שינה כמו ב-2016, להתחיל לספר סיפור חדש.
מה דעתך על הכתבה?