בתוך בליל הפלאשים המסויטים מעיסת הטעויות והשטויות שעשו שחקני מכבי תל אביב ב-15 דקות בלבד, מופע בלהות שמטרטר את מחשבתם של האוהדים שוב ושוב ושוב, מזדקרת דמותו של אלי דסה. כן, אפילו יותר מהכעס על השופט הסלובקי וההחלטה לתת לזניט מתנה בדמות בעיטה חופשית מחמישה מטרים, מענק יותר טוב מפנדל.
כדורגל הוא משחק של מומנטום ובטחון. גול אחד יכול לגרום לסחרור מערכות, אז בוודאי ששתי ספיגות יכולות להוביל לשלושה ומשם לארבעה. התפרקות מנטלית יכולה לקרות גם ברמות הגבוהות יותר, רק השבוע ספורטינג ליסבון נתנה 87 דקות הירואיות בברנבאו ונעלמה לחמש – הובילה 0:1 וירדה מנוצחת 2:1 על ידי ריאל מדריד.
לכעוס על טל בן חיים בשל תצוגת האימים שהוא נתן במרכז ההגנה של הצהובים בזמן אמת זאת צביעות. איפה הייתם מתחילת העונה כשבלם שאין לו כיום מקום אפילו ב-11 של רעננה קיבל את חולצת ההרכב במכבי תל אביב? ואיך זה בכלל ייתכן שיש שחקן כזה בעמדה כזאת קריטית בסגל של קבוצה שרוצה וחושבת אירופה? ואין גם מה לכעוס על פרדראג ראיקוביץ', שלקה בהתקף חרדה מיד אחרי השער הראשון. הוא עדיין ילד, הוא עוד יתבגר וילמד.
יש להם מקום במועדון עם שאיפות לאירופה? (דני מרון)
מכאן שנותרנו עם דסה. כאן המחשבות מייסרות ואין תשובות. מי מבזבז זמן במצב של 1:3 בדקה ה-76? הזוי. מי מקבל צהוב ורץ לתיקול פרוע במרכז המגרש, במקום בכלל לא מסוכן לעזאזל, כשהוא יודע שזה עלול להרחיק אותו. רק שחקן שעדיין חושב שהוא משחק בשכונה, שאין שופט, אין דין ואין דיין. יהירות, אטימות או טיפשות? אולי חלילה הכל ביחד.
אפשר וצריך לסלוח לשחקן שנתן משחק רע, שאיבד את החלוץ שלו או החטיא פעמיים מול שער ריק. או לכזה שחמישים אחוז מהמסירות שלו הלכו ליריבה. לכל אחד יש יום רע. קשה לסלוח לשחקן שלא מפעיל את הראש. טל בן חיים החלוץ עשה מיוט לשכל בחצי גמר הגביע מול סכנין וזה עלה לצהובים באובדן האליפות. המקרה עם דסה עלול לעלות למכבי תל אביב בכשלון בשלב הבתים.
כדורגל משחקים קודם כל עם הראש (דני מרון)
אבל דסה לא לבד. כי מדובר כבר במקרה השלישי של חוסר חשיבה מינימלי. עבור כדורגלן , גם אם הוא רק ישראלי, לא להפעיל את השכל זה לא להיות מקצוען. נקודה. אותו דסה הורחק סתם במדי קבוצתו הקודמת בית"ר ירושלים במצב של 1:1 מול שרלרואה בבלגיה. זה נגמר ב-5:1 ובהדחה מהליגה האירופית. אותו מגן עשה בדיוק אותה עבירה מטופשת ומיותרת לפני כחודש בגביע הטוטו נגד רעננה.
אם הייתי שוטה ארבלזדה, הייתי זורק את דסה ליציע לתקופה ארוכה. נכון שהוא המגן הכי מהיר והכי טכני במכבי תל אביב ואף משתייך לסגל הנבחרת. אבל האם אפשר לומר ששחקן שכבר הוכיח שהוא מאבד את הראש או לא מביא אותו למשחקים עדיף על שחקן פחות מהיר וטכני אבל כזה שגם חושב 90 דקות?
ארבלדזה, צריך להסיק מסקנות? (דני מרון)
מה דעתך על הכתבה?