בימים כאלה, כשליגת העל שובתת ואין סקנדל תורן על האש, ובעצם יש רק משחק אחד נגד איטליה ומלבדו רק קילומטרים על קילומטרים של זמן פנוי, מה כבר נשאר לעשות? לדבר. לברבר ולברבר. עוד ועוד. תלי תילים של דיבורים על כלום. דודו גורש או בוריס קליימן. דור מיכה או אייל גולסה. לזמן את אלמוג כהן, או לא. פואד המנוח היה יכול לחלום על כזאת חשיפה. אריק איינשטיין, אם היה חוזר מהמתים וקופץ לביקור, היה מתחנן לזמן שידור כמו זה שהוקדש לשאלת אלמוג כהן.
ככה זה כשיש יותר מדי זמן – מדברים שטויות. הפה נפתח, ושטויות נופלות ממנו כמו ממפל. אלישע לוי פער את פיו השבוע ויצא משם המשפט האלמותי: "במשחק נתון כל דבר אפשרי". זו לא פעם ראשונה שמאמן ישראלי משמיע משפט כזה, אבל בואו נעצור לרגע ונפרש את המשפט הזה במשמעותו הנוכחית: במשחק נתון, כלומר ביום שני, לא בלתי אפשרי שאנחנו, נבחרת ישראל, ננצח את איטליה.
עוף לא צייץ. האדמה לא רעדה. גם לא פערה את פיה ובלעה את אלישע ואת מסיבת העיתונאים כולה. ואתם יודעים מה? אלישע צודק. כל העסק הזה הוא הצגה עלובה, אז מה אכפת לו להיות מוקיון לכמה דקות. הרי הוא מקבל על זה שכר מצוין. אף אחד לא שואל אותו למשל למה לגרד ליגיונרים מכל העולם במחיר עתק, כשידוע מראש שאנחנו הולכים לקבל בראש. ונגיד שנצא בשן ועין. שבמקום 4:0 נפסיד רק 2:0. מה זה כבר משנה?
זהבי חוגג מול בוסניה. יפתיע את איטליה? (ערן לוף)
או שנבקיע שער. או שנחלץ אפילו תיקו מקרי. אז מה? מה זה חשוב שגולסה פיזי יותר מדור מיכה ואלישע התלבט לילות בשאלה מי יותר מתאים. מתאים למה? לשתיים אפס או לארבע אפס? גולסה ייקח אותנו קדימה יותר מדור מיכה?
מתי נעשה איזה מהלך שבאמת יש בו תועלת? ואני לא מתכוון להעלות כאן הצעות לאלישע לוי או לעופר עיני. הם לא עוזרים לי בעבודה שלי, אני לא עוזר להם בשלהם. אבל שלפחות יעשו אותה. אגב, שעיני, כשלב ראשון, יתחיל לטרוח ולהגיע למשחקים. כאוהד הנבחרת, לא אכפת לי לקבל שש אפס מאיטליה. גם שמונה אפס. אבל לראות תהליך. משהו מתפתח. תוצאה של עבודה שיטתית, מתוכננת, מכוונת. לא להיות סוכן נסיעות של זהבי לחופשה קצרה בארץ ליד הקוסקוס של החמות, וספק של עבודה קלה ומכניסה לאלישע לוי, אלי גוטמן, שלמה שרף ושאר מאמנים שבאים לעשות עלי סיבוב של חיים נוחים.
מה הסיכוי לחגוג מול איטליה? (ערן לוף)
יש אלף דברים שניתן לעשות. המאמץ כמובן חייב להיות כלל ארצי וחייב להתחיל באיזשהו מקום, אבל כאמור אני לא מתכוון להיכנס לתוך זה. יש לי רק עצה אחת לאלישע. למעט בדיבור שטויות. ואם הוא מרגיש שהוא רוצה להגיד איזה שטות, שימרח מהר פלפל על הלשון. יה, רייט. מאוד הגיוני. נפרק את איטליה. אחר כך תגיע ספרד, נפרק גם אותה. במשחק נתון הכל אפשרי.
מה דעתך על הכתבה?