בוגרת: משחקת קרוב וכמעט לא טועה

שחקני באר שבע חוגגים. בכר הלך על הרכב שייתן עבודה
התמונה הוסרה | מערכת ספורט1

עמיקם מתלהב מהאומץ של בכר (ברדה ובוזגלו על הספסל), מהמערך ומניהול המשחק ותוהה האם באר שבע תצליח לעכל המעבר החד לאולימפיאקוס

(גודל טקסט)

180 דקות של צפייה בשריף טיראספול מעלים את התהייה איך נוצר ניקוד שמביא אותך לקבל הגרלות נוחות? אלופת מולדובה  נופלת מהפועל באר שבע בשתי דרגות. אם לא הפחד הנורא משדי העבר, מהעשירייה מול רודה שיושבת על הכתף כמו בלוטת שומן מפלצתית, השחקנים של ברק בכר מנצחים בקלות את שני המשחקים. לא בטוח ששריף עולה לפלייאוף עליון בליגת העל, שהיא כידוע ליגה שאנחנו נהנים לחבוט בה.

 

אז איך נוצר ניקוד? בעיקר ממשחקים מול קבוצות מפינלנד וממונטנגרו בשלבים המוקדמים, ולא ממשחקים מול קבוצות שווייצריות. שריף – אלופה נצחית במדינה שבטית שסועה, נציגת חבל רוסי במדינה פרו-רומנית – פגשה קבוצה טובה יותר. קבוצה עם אג'נדה, קבוצה מחוברת, קבוצה עם שחקנים מאוד מנוסים, קבוצה טובה. לא לליגת האלופות, אבל מספיק טובה כדי לעבור אותה.

 

 

צריך להעריך מאמנים כמו בכר, במשחק הראשון הוא נתן לפסטיבל האליפות להשתלט על תוכנית המשחק שלו. הוא נצמד מדי להרכב של העונה שעברה, נתן אשראי לשחקנים שעוד לא התרגלו לזה שהם משחקים בליגת העל, אז פתאום הם גם אלופים וגם משחקים במוקדמות ליגת האלופות?

 

הפעם החליט בכר להיות פחות פופולארי. לא מכיר מאמן בבאר שבע שהיה מושיב במשחק כזה מכריע את אליניב ברדה ומאור בוזגלו על הספסל ומכניס את האחרון רק בתוספת הזמן. בכר הלך על הרכב שייתן עבודה, יעשה פחות טעויות, ישחק עם פחות אגו ויביא תוצאה. בכר הלך על העיקרון הפשוט: מכיוון שיש כדור אחד במגרש, עדיף שהוא יהיה אצלו. הוא פשוט לחץ את שריף, החזיק בכדור, העביר את מרכז הכובד לשטח המגרש של המולדבים ויצר תחושה של שליטה בנעשה. כשהיריבה היא אגרסיבית יתר על המידה ומחפשת מצבים נייחים כדי להתגבר על הנחיתות המקצועית, אין לה מה לחפש כשהכדור בכלל לא ברגליים שלה.

 

בכר. הוציא את הכדור מהרגליים של היריבה (אודי ציטיאט, טיראספול)

 

אם באר שבע היתה משחקת עם חלוץ, יכול להיות שהיתה מנצחת את גם המשחק השני. מצד שני, אם הייתה משחקת עם חלוץ, היו לה פחות שחקנים כדי לשלוט בנעשה במרכז השדה. השחקנים שיחקו קרוב, חיפו זה על זה וביצעו מינימום טעויות, שזה נדיר לקבוצה ישראלית בכלל ולבאר שבע בפרט. תעודת כבוד ותעודת בגרות.

 

הבעיה היא שלכל שבת יש מוצאי שבת. באר שבע קיבלה שני משחקי בית (כי גם אם תודח תעבור לסיבוב הפלייאוף במוקדמות הליגה האירופית), למעלה משני מיליון שקל הכנסות רק מכרטיסים, זר חדש עם ממדי גוף מפחידים, אבל גם את אולימפיאקוס כשהיא בלי חובאן ובלי שיר צדק – לפחות למשחק הראשון בחוץ. אמנם לקבוצות ישראליות יש רקורד טוב מול אולימפיאקוס, אבל באר שבע בקושי מעכלת שהיא עברה סיבוב, והנה יש לה בקושי שבוע לעכל שהיא משחקת מול הקבוצה המדורגת ראשונה במוקדמות ליגת האלופות.

 

אוהדי באר שבע. צפי של שני מיליון שקל רק מהכנסות (אודי ציטיאט, טיראספול)

 

אפשר להגיד הכל על הכדורגל הישראלי, אבל חלפו תשעה משחקים במוקדמות הגביעים האירופיים העונה, ואף קבוצה ישראלית לא הפסידה. זה עוד לא אומר דבר לגבי שלב הבתים, אפילו לא לגבי משחקי מחר במוקדמות הליגה האירופית, אבל זה אומר משהו על זהות הנציגות הישראליות בגביעי אירופה. כשהמועדונים גדולים ובעלי מסורת, התוצאות בהתאם. 

עוד באותו נושא:

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי