בסוף השבוע האחרון הוענק לקרלו אנצ'לוטי, מאמנה של ריאל מדריד, פרס מאמן השנה של אופ'א, הלא היא התאחדות הכדורגל של אירופה. אנצ'לוטי נשאל, בין היתר, מה דרוש כדי להיות מאמן גדול, ואת תשובתו המנומקת הוא סיים בחמש מילים: "וצריך שיעמדו לרשותו שחקנים מעולים".
אני מתייחס לכך משום שלהפועל תל אביב ולבית"ר ירושלים, שעדיין לא צברו העונה נקודת ליגה ראשונה, אין שחקנים מעולים. לכן הפועל עדיין ללא שער זכות, ובית"ר כבר ספגה תשיעייה. כדי להצליח בליגה, שבה נהנות קבוצות מכבי חיפה, הפועל באר שבע ומכבי תל אביב מסגל כדורגלנים עשיר ומעולה, אתה חייב שיעמדו לרשותך שחקנים באיכות דומה. לקובי רפואה וליוסי אבוקסיס, אין את האופציה לסגל שחקנים המשתווה לאיכותם של שחקני שלוש הקבוצות הגדולות שהזכרתי, ושאחת מהן תזכה בסוף העונה באליפות ישראל.
מכאן, שקל להבין עד כמה הדבר מתסכל, לא רק את מאמני קבוצות בית"ר והפועל. אחרי הכל, אוהדי הכדורגל שלהן עדיין זוכרים את ההישגים שכללו אליפויות וגביעים. מדובר כמובן בקהל עצום, כפי שראינו במשחק הליגה האחרון שבו הביסה הפועל באר שבע את בית"ר ירושלים בתוצאה 0:5.
לקהל הבית"רי, היה זה מחזה מתסכל, והוא התקשה להשלים עם המציאות. ממש את אותם דברים ניתן לומר על הפועל תל אביב, שאין בה, למשל, אפילו שחקן אחד המתקרב באיכותו לשחקני הקבוצה שהייתה לה בתקופתו של דרור קשטן.
זה גם מוכיח פעם נוספת, שיכולתו של מאמן להשפיע על שחקנים בינוניים, או חלשים, הינה כנראה קטנה ולעיתים כמעט מינימלית. לפיכך, אליפות היא היום מילה גסה בהפועל תל אביב ובבית"ר ירושלים. המשימה הבית"רית היא לא להיאבק על הכתר, אלא בעיקר לא לרדת ליגה. כאמור, פעם זה היה אחרת.
הכיס הגדול הוא מזמן הדבר המשמעותי ביותר בהצלחתה של קבוצת ספורט. לא בכדי גביע ליגת האלופות של אירופה נותר נחלתן של ענקיות הכדורגל, דוגמת ריאל מדריד, ברצלונה, ליברפול או באיירן מינכן. אצלנו תואר האליפות התחלק בעשר השנים האחרונות בין מכבי תל אביב, הפועל באר שבע ומכבי חיפה. במילים אחרות: בין מיטש גולדהאר, אלונה ברקת ויעקב שחר. תסכימו איתי שהסברים ופרשנויות על כך, מיותרים בהחלט.
