משרד התרבות והספורט קיים היום (רביעי) טקס רשמי לזכר רצח י"א חללי מינכן, לציון 50 שנה לרצח הספורטאים באולימפיאדת מינכן. הטקס, הנערך בהאנגר 11 בתל אביב, במעמד נשיא המדינה יצחק הרצוג, שר התרבות והספורט חילי טרופר, יו"ר הוועד האולימפי תומאס באך, יו"רית הוועד האולימפי הישראלי יעל ארד ונציגי המשפחות השכולות, מתקיים באמצעות מרכז ההסברה ובשיתוף הוועד האולימפי.
יו"ר הוועד האולימפי תומאס באך, שביקר מוקדם יותר היום ביד ושם, אמר: "המשחקים האולימפיים מאחדים את כל המין האנושי, הם חגיגה של שמחת חיים, של הטוב ביותר שיש במין האנושי. כל מה שהמשחקים האולימפיים מסמלים התנפץ לרסיסים לפני 50 שנה, עם תקיפת המשלחת הישראלית. זו היתה גם תקיפה של המשחקים האולימפיים והרוח האולימפית. אנחנו שותפים לכאב הקורבנות. התנחומים שלנו לא יכולים להקל על כאב המשפחות. כולנו זוכרים בדיוק איפה היינו כששמענו את החדשות על הטבח. אני הייתי בן 18, ספורטאי צעיר עם חלומות אולימפיים. התמונות הנוראיות עדיין רודפות אותי עד היום. המתקפה הזו עיצבה אותי ואת דרך חיי, היא חלק ממי שאני היום.
"על אף המתקפה, לא הפניתם גב למשחקים האולימפיים. הספורטאים הישראלים השתתפו בכל האולימפיאדות, ועל זאת, התנועה האולימפית תמיד תהיה אסירת תודה. אנחנו אסירי תודה עוד יותר על הכאב שחוויתם זמן רב, עד שהוועד האולימפי הנציח סוף סוף את זכר יקיריכם. על כאב ועוגמת הנפש שגרמנו לכם, אני מצטער מעומק לבי. חרף הכאב שחוויתם לזמן רב כל כך, שמרתם על קשר בל-יינתק. מעולם לא חדלתם לפנות אלינו, ובאופן זה הצלחתם להביא לקיומם של רגעי האזכרה בריו 2016 וטוקיו 2020. על כך, אני מעריץ אתכם, ואני אסיר תודה".
במסיבת העיתונאים שקיים לאחר הטקס הצהיר באך: "נשמר את זיכרון טבח הי"א גם במשחקים האולימפיים הבאים". על משמעות המלחמה בין בין רוסיה ואוקראינה אמר: "אנחנו בוועד האולימפי הבינלאומי היינו הראשונים לגנות את המלחמה בין רוסיה לאוקראינה ואנחנו פועלים בדרך שלנו ובאפשרויות שלנו כדי לא להזמין את האתלטים הרוסיים והבלארוסיים לתחרויות".
שר התרבות והספורט חילי טרופר אמר בנאומו: "נשיא המדינה, המשפחות השכולות ואנוכי דיברנו על שנים של המתנה להכאה על חטא, ולהכרה בעוול שנוסף על האסון. אבל כאן, היום, אני מבקש לפנות אל הישראלים. הפיגוע במינכן היה חריג בתוצאות הנוראות שלו וחריג בחשיפה התקשורתית שלו. אבל לא חריג בשנאה שהזינה אותו. החשיבה המעוותת של המחבלים הפלסטינים, שפחד ומוות יטלטלו את העולם, לא התחילה במינכן, ולצערנו גם לא הסתיימה שם. אל מול תפיסה שזורעת חורבן ומוות אנו מעמידים תפיסת עולם שיש בה אהבת אדם וקידוש ערך החיים. יש מי שמספרים סיפור על חושך ויש מי שמספרים סיפור על אהבה. אל מול הייאוש שהם מציעים, אנו מציעים אפשרות של תקווה. ונדמה לי שמשפחות חללי מינכן מסמלות באופן המזוקק ביותר – תפיסת עולם של תקווה.
"רק מי שיש בו תקווה ומחויבות עמוקה לצדקת הדרך, אינו מרפה מהמאבק לעשיית צדק. יקח כמה זמן שיקח, אדם מוסרי אינו מרים ידיים מהאפשרות לעשות צדק. צדק – לרדוף אחר המחבלים הרוצחים, כפי שעשתה מדינת ישראל. צדק – לצפות לסולידריות אמיתית בין בני אנוש. הייתי שם בכפר האולימפי והמחשבה שרק מאות מטרים הפרידו בין אנשי המשלחת הישראלים הכפותים והחרדים לחייהם, לבין המונים שחגגו את הספורט והחופש ולאחר מכן הבחירה להמשיך במשחקים, כמו גם הבחירה להתעלם במשך עשרות שנים של משחקים אולימפיים מהכתם הנורא הזה, משקפים כשל מוסרי ואנושי עמוק. כאן המקום להודות לנשיא הוועד האולימפי הבינלאומי מר תומס בך על תהליך התיקון שהחל באולימפיאדת ריו והתעצם באולימפיאדת טוקיו. צדק – לזכור את המתים. את אליעזר, אנדריי, דוד, זאב, יוסף גוטפרוינד ויוסף רומנו, יעקב, מארק, משה, עמיצור וקהת. אומה חפצת חיים אינה שוכחת את מי שנהרגו רק משום שהיו חלק ממנה. רק משום שהיו יהודים וישראלים.
"ביהדות נכתב "צדק צדק תרדוף". אילנה, אנקי ואחרים כאן יישמו צו זה -הלכה למעשה. רדפו אחר הצדק והשיגו אותו. אך מאחורי רדיפת הצדק, עומדת בעיני רוח גדולה של תקווה. תקווה שלעולם לא מאוחר מדי. תקווה שאפשר לנצח גם ממשלות ענק, גופים עצומים והמוני אינטרסים. תקווה שאפשר להכריע אדישות, ציניות ואטימות. משפחות יקרות, אני יודע שזה לא משנה כמה שנים עברו – הכאב נוכח והעצב מפושט. אבל נדמה לי שבתיקון ובצדק המאוחר שנעשו – יש משום נחמה קטנה. ואולי יש גם נחמה קטנה בידיעה, שרוחם של ההולכים עדיין מפעמת בקרבכם ורוחכם מפעמת בקרב כולנו. בטקס במינכן אמרה אנקי שפיצר שבעלה אנדריי הוא הרוח במפרשיה. ובכן, אנקי, אילנה וכל המשפחות – אתם הרוח במפרשינו. אתם עושים אותנו טובים יותר, אנושיים יותר וצודקים יותר. תודה לכם".
אילנה רומנו, אלמנתו של יוסף רומנו ז"ל, הזילה דמעה בנאום המרגש שלה ופנתה לי"א החללים: "קיבלתם את ההכרה לה אתם ראויים, לא עוד הכחשה ושתיקה שהביאו לרצח המזעזע שלכם ופעולת החילוץ הכושלת. הצלחנו להביא את גרמניה להודות באמת המרה והכואבת, לא ויתרנו, לא הרמנו ידיים, אפילו לא לרגע. הקדשנו את חיינו למען הצדק והכבוד שמגיע לכם. אתם שם למעלה עדים לראשונה מזה יובל שנים. נשיא גרמניה, בנאומו שנמשך 18 דקות כנות מהלב, הודה במחדלים ולקח אחריות. גרמניה והעולם כולו הבינו את מה שאנקי ואני ידענו כבר בעשור הראשון לרצח. המאבק הסתיים. אני בטוחה שאתם גאים בדור הזה שממשיך את מורשתכם".
