אם יש מישהו שאי אפשר לעבוד עליו זה אוהדי כדורגל. דרך, שיטה, עבודה, חום, לחות, אובך, חוסר, עודף, חינוך, חדר הלבשה, עומס. הם לא שם, לא מכירים את המונחים. הם יושבים ביציע ורואים מה שרואים ומחליטים אם זה בלוף או לא.
אתמול (שבת) שבר סמי עופר עוד שיא, רק שהפעם זה היה שיא שלילי. משחק בשעות אחר הצהריים (קנאי השבת יגידו שזה אות משמיים, ממש עמוד האש), ופחות 8,000 איש ביציעים. הם הבינו מראש מה שיהיה בסוף. מכבי חיפה סוגרת שלושה משחקים בלי כיבוש שער, ולמען האמת, רן קדוש – שכבר לקח לחיפה אליפות ב-2010 – לא היה כזה גדול. הוא היה שם, וחלק מהכדורים פגעו בו. חיפה לחוצה מדי, כשרונית פחות מדי, וכקבוצה היא בינונית להחריד, אפילו אם מדובר בהכנעת יריבות שעל הנייר נחותות ממנה.
- לוי: "יכול להיות שיש קצת לחץ והשחקנים מגיבים לא נכון"
- ימים נוראים: מכבי חיפה סיימה ב-0:0 מול בני סכנין
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
רוני לוי הוא חסיד של סדר. הנעת כדור, צפיפות, סגירה, אגפים, לחץ. זה בסדר. אבל גם רוני לוי היה שחקן כדורגל, וככזה הוא שיחק בקבוצה הכי גדולה של חיפה בכל הזמנים, זו שאימן אותה גיורא שפיגל. ואת שפיגל עניין קודם כל סדר, אבל כשחקן שהיה קצת עצלן ומאוד כשרוני, הוא זכר שרק גאונים ולא משליטי סדר, מנצחים משחקים.
בניון. היה ריח של שעבר באוויר (ערן לוף)
לכן ברקוביץ' ועטר היו אצלו בהרכב אחד, ואחר כך רביבו וברקוביץ'. לפתוח משחק נגד סכנין עם חן עזרא, תורג'מן, והמון מחזיקי ומניעי כדור, ומוסרים ולא מסיימים, זה לומר שרק בעיקשות בלתי מתפשרת, בחוסר ורסטיליות מובהק, הוא ייתן הצגה עם פועלי במה ולא עם שחקנים.
בניון, עטר, שכטר ופלט היו הספסל. חבל שפלט נכנס – כי מדובר בשחקן חצוף – אבל מהרגע שבניון עלה למגרש היה ריח של שער באוויר, כי בניון הוא תאב משחק, אדם שמנסה להשפיע, שחקן. דרינצ'יץ', לעומתו, מבריח קהל. יחי ההבדל. אה, גם הוא חטף אדום. חצוף לא פחות.
סכנין היא יופי של קבוצה, אבל היא הייתה יכולה לנצח אתמול. הבעיה היא שהיו לה המון הזדמנויות לקבל החלטות טובות ואף שחקן לא קיבל אותן. הכל בערך. עמאשה ואזולאי מסוכנים, ז'ורז'יניו מעניין, אבל ביחד אין מספיק חיבור כדי לעשות נקודות. לעתיד זה מסוכן.
מה דעתך על הכתבה?