"בעונת 1990/91, באליפות של מכבי חיפה שהקדימה אותנו בנקודה אחת, שיחקנו נגדם ארבע פעמים. ניצחנו אותם 1:2 מגול שלי מהקפצה של יוסי שושני. ביום שני התגייסתי לצה"ל, כול צלמי וכתבי העיתונים הגיעו לתל השומר, הכותרות היו סביב התמונות של נעלי צבא גבוהות במקום נעלי הכדורגל".
ואז הלם – אבא שלך הולך בפתאומיות לעולמו.
"הייתי בן 19 כשאבא נפטר מדום לב, זה היה שוק אדיר לכול המשפחה. אחרי סיום השבעה, עם אימון בודד, פתחתי בהרכב נגד הפועל באר שבע אותה ניצחנו 0:2. כבשתי, התחלתי לרוץ, אבל איבדתי את הכיוון, אבא כבר לא היה, לא היה לי לאן לרוץ , היה לי מאוד כואב ועצוב".
הדובר הוא דני ניראון, מהשחקנים הבולטים של הפועל פתח תקווה מסוף שנות ה-80 ועד אמצע שנות ה-90. ניראון נולד בישראל ב-24/1/1971. כבר מספר שנים הוא מנהל את הספא במגדלי יו, את חדר הכושר והבריכה במגדלים. יותר מ-30 שנה חלפו מאז פטירת אביו והזיכרון עדיין שם. "אבא שלי יעקב היה שחקן נוער בהפועל פתח תקווה ואחד האוהדים הנלהבים והמוכרים של הקבוצה מעידן סטלמך, ויסוקר, קופמן, זכריה רצאבי, נהרי ושאר אגדות האליפויות. אבא לקח אותי בגיל צעיר מאוד לכל משחקי הקבוצה, הפועל פתח תקווה זרמה וזורמת עד היום בגופי. בגיל 6 הוא הביא אותי לקבוצת הילדים שהייתה גדולה ממני בשנתיים".
המאמן הראשון שלו היה ולדימיר נורמן, האח של בוריס, כדורגלן ולאחר מכן סוכן. הוא מכנה את ולדימיר "אדם נהדר ומיוחד. הוא הגיע מהספורט הרוסי ושילב באימונים את נושא האתלטיקה. אחריו היה גדעון מרקוס, שאימוני ההתקפה של הקבוצה התבססו אצלו על פריצות מהאגפים והגבהת כדורים אלי למרכז, מה שעזר והשתלם בהמשך לקריירה שלי. בנוער אימן אותי בוריס נורמן, עד שהועליתי בגיל 16 וחצי על ידי אברהם גרנט לקבוצה הבוגרת".
אבא יעקב היה הדמות המרכזית סביב הכדורגל. "הבקעתי שערים רבים בנערים ובנוער, גולים עבור אבא ביציע. היה לי סיפוק מושלם לראות אותו צוהל".
כאמור, ב-1987/8 עלה למגרש לראשונה בקבוצה הבוגרת. לא היה לו פשוט לקבל שם דקות. "הייתה התקפה חזקה מאוד עם ניר לוין החלוץ הבכיר ועם מני בסון, דורון רבינזון שהצטרף ממכבי פתח תקווה ורפי כהן. היינו חברים טובים, עשינו הכול להצלחת הקבוצה".
האימונים של גרנט היו אגרסיביים?
"אימונים בלתי נשכחים שאותם גרנט עודד. היינו מפוצצים אחד את השני, כהכנה למשחק הקרוב בשבת, לשחק כדורגל גברי".
השער הראשון שלו נכבש בגביע הטוטו נגד בני יהודה, נגיחה ממסירה של עוז איליה. גם מול מכבי נתניה הוא הרשית והגיע עם נבחרת הנוער לקדם אליפות העולם ב-1988 בבואנוס איירס. "המאמן היה שלמה שרף. טסנו ללונדון, משם לריו ולארגנטינה. אלה היו שלושה שבועות מדהימים, עם קהל רב ביציעים. במשחק הפתיחה ניצחנו את נבחרת פרגוואי 0:1 מגול שלי אחרי מסירה של בנין. המשחק השני היה נגד ארגנטינה במגרש של וולז סרספילד. 35 אלף צופים ביציעים, אני זוכר את צ'ולו סימאונה, עכשיו המאמן של אתלטיקו מדריד, מוביל את ארגנטינה במנהרה מבטון. הם רקעו עם הנעליים ועשו רעש מפחיד. צחי אלטיט ששיחק על הקו ספג אבנים וברח לאמצע. הפסדנו 2:0, בהמשך הפסדנו לפרו 2:1 וניצחנו את ונצואלה 0:1. הבסנו את צ'ילה 0:3 משני שערים שלי ואחד של שימי ז'אן. לא עלינו בשל ההפסד לארגנטינה".
ספר על האספה הקשה ערב גמר הגביע נגד מכבי חיפה ביוני 1991.
"שלושה ימים לפני הגמר איבדנו את תואר האליפות בתיקו 0:0 נגד מכבי חיפה עם פסילת שני שערים הזויה ותמוהה. באספת השחקנים ערב המשחק, עמנואל אופיר נשא נאום קשה – להראות מי הקבוצה הכי טובה, להיות אגרסיביים במגרש. חלק מהשחקנים לקחו את הדברים מעט רחוק, ההרחקה של גיא גת בפתיחת המשחק על ידי השופט עובדיה בן יצחק הלכה נגד הפועל פתח תקווה, המזל היה של מכבי חיפה. הפסדנו 3:1, ועד היום התחושה הכללית היא שיכולנו לזכות אז בדאבל, או תואר אחד שהיה מביא עוד תארים. נכנסתי למשחק כמחליף של מני בסון".
הגאולה הגיעה כעבור שנה. מכבי תל אביב עמדה בפני דאבל, אבל אלון חזן הוביל את הפועל פתח תקווה לניצחון 1:3 בהארכה. "זה גמר שראיתי מהספסל. בסיום המשחק חזן המריא לחופשה בארצות הברית וכשנחת הצטרף למכבי חיפה".
היו אז ימים אחרים בכדורגל , יותר חובבני.
"אכן. יצאנו למחנה אימונים של הפועל פתח תקווה בצרפת. המחנות לא היו אז מתוכננים כמו היום. הגענו לבית מלון על הפנים, ואחרי מספר שעות עזבנו למלון אחר. יצאנו למגרש האימונים, אבל הוא היה סגור ונעול. גרנט ביקש שניתפס על הגדר וניכנס פנימה. באמצע האימון הגיעו ראשי המועדון, בעלי המגרש, וסילקו אותנו משם. חוויות של פעם".
ב-1993 רשם עם הפועל ניצחון 0:5 בדרבי של פתח תקווה. התבוסה הזאת סגרה עבורו מעגל. "בגיל 9 אבא לקח אותי לדרבי בין הפועל למכבי פתח תקווה. הפועל הובסה 5:1 והמשחק פוצץ. ניסים כהן ממכבי היה כמו שחקן ברזילאי, נתן קונצרט כדורגל. אני זוכר אותו מעביר 5 פעמים לעמוס ברטר בין הרגליים את הכדור, זה כאב לי ולאבא. בבדרבי ברמת גן ב-93' הבסנו אותם 0:5. כבשתי שני שערים, בסון שניים ואחד ניר לוין. בסיום הרגשתי בסיפוק עצמי כי סגרתי כאן מעגל שכאב לי כילד ביציע".
לכל אורך הקריירה הוזכר מוצאה הייחודי של אימו – דנמרק. יש לו אפילו עונת משחקים בליגה הדנית. "יש לי דרכון דני. עברתי בהשאלה תמורת 25 אלף דולר לווידוברה, מועדון בו התחיל השוער פיטר שמייכל וממנו עבר לברונדבי והמשיך למנצ'סטר יונייטד. בעבר היא הייתה קבוצה של תארים, כבשתי בליגה הדנית 8 שערים".
אהדת את הכדורגל הדני?
"בזכות האהבה של אמא לכדורגל של מולדתה, אני מעריץ שלהם ובעיקר את פרבן אלקייאר לארסן ששיחק בוורונה, הדני הכי גדול".
אם חוזרים לכוכבים הגדולים של התקופה, הוא נזכר במשחק בתחילת שנות ה-90 – איינדהובן עם רומאריו הגדול בבלומפילד נגד קבוצה מעורבת של הפועל פתח תקווה ומכבי חיפה. "יאן היינצה הדני שיחק, ובמהלך המשחק שוחחתי איתו בשפה הדנית. סיפרתי לו על אימי, ולמחרת הוא דאג להעביר לי את חולצת המשחק שלו, היא שמורה אצלי עד היום".
כמעט עברת לסקוטלנד. הקור והחורף הדני קראו לך לחזור לישראל?
"בפגרת החורף בדנמרק סידרו לי סוכנים מבחנים בקבוצת היברניאן. שהיתי שם שלושה שבועות, אימונים קשים בקצב גבוה. בסיומם הם החליטו להחתים אותי, אבל בשל בעיות בנושא השאלת משנה, החתימה בסקוטלנד פוספסה על שטות. לאשתי דאז היה קשה עם הקור והחורף בדנמרק, חזרנו לישראל".
ב-1995 הגיע להפועל חיפה ושיחק שוב תחת גרנט – "המאמן הכי גדול שלי, איש שידע להוציא מכול שחקן את המקסימום, דרך דיבורים ואימונים. עבור גרנט כל שחקן נתן 100 אחוז יכולת. סיימנו במקום הרביעי, ועפנו בשמינית הגמר בגביע בהפסד 1:0 למכבי תל אביב".
ואם מדברים על מכבי תל אביב ומשחק הגביע בקרית אליעזר, מספר חודשים לפני כן, באותו אצטדיון היה ניראון עד למחזה מחריד – הפציעה של אלון ברומר ("אי אפשר לשכוח את המראות על כר הדשא"). אחר כך עבר להפועל באר שבע של גילי לנדאו. "היא זכורה מצוין. זה היה בעידן וסרמיל והאוהדים העצבניים. לראות היום את הפועל באר שבע של אלונה באצטדיון טרנר, משפחות מגיעות בכיף ליציעים, זה עושה טוב על הלב".
כלכלית הכדורגל עזר לך?
"השכר, בעיקר בהפועל חיפה והפועל באר שבע, היה בין 80 ל-120 אלף דולר. זה עזר לרכוש דירה או שתיים אז".
בעונת 1999/2000 שיחק ניראון בצפרירים חולון תחת גיא לוי. "היה מאבק צמוד מול מכבי קריית גת . מתוך 57 השערים כבשתי 23 גולים, הייתי מלך השערים. היה עלי עומס גדול, הייתי יותר באוויר מאשר על הדשא, סבלתי משחיקה בסחוס, כל יומיים ביקרתי אצל דוקטור מארק רוסנובסקי, ששאב מים מהברך והכניס קורטיזון. ניסיתי להמשיך, אבל בגיל 28 בלבד החלטתי לפרוש מכדורגל".
הבן שלך עומר הוא השוער של בני יהודה.
"עומר התחיל לשחק במכבי תל אביב ומכבי הרצליה בעמדת החלוץ , אבל לא היה מספיק טוב. הוא החליט להיות שוער. אני מאמין שהוא יהיה שוער טוב בליגת העל".
ולסיום, אי אפשר להתעלם מהפועל פתח תקווה של היום.
"כשאני רואה את השם הפועל פתח תקווה, זה ממש עדיין חלק ממני, זאת קבוצת נעוריי ואהבתי הגדולה ביותר. לפני מספר שנים נקראתי מאימון הנוער לאמן את הבוגרים. זאת הייתה עונה פיננסית של הפועל פתח תקווה. הפסדנו להפועל תל אביב 7:1 ולאחר עשרה מחזורים סיימתי שם את תפקידי".
