חג סוכות בפתח וכמנהג המבורך – הכנסת אורחים. בכדורגל כמובן, זה מתבטא בזרים. לרגל החג הבטנו לאחור לעבר העשורים האחרונים. מי היו הזרים הבולטים שהתאקלמו בארצנו, כלומר אושפיזין למופת.
היו כאן עוד רבים כמו סרגיי טרטיאק, גאבור הולמאי ומילאן אוסטרץ', גם איגביני יעקובו לא ישכח לעולם אצל הירוקים, בייחוד אחרי הקריירה שעשה. אנחנו בחרנו את העשירייה שעשתה את זה הכי הרבה לכולנו.
אלכסנדר אובארוב: שורה זה חלק מהשגרה
למרות שהגיע ארצה רק בגיל 31 ואחרי מונדיאל באמתחתו, הוא מגדולי השוערים שידענו. 'שורה' התאקלם היטב בצהוב, הוביל את מכבי לשלוש אליפויות בתשע עונות והוסיף שני גביעים. בהמשך הפך לאחד משלנו ועד היום משמש כמאמן השוערים של הצהובים ונחשב לדמות אהודה בקרב הקהל.
מוראד מגמאדוב: המעוז של לוזון
18 עונות במלאבס שהפכו את השקט שלו לקדוש. הבלם האינטיליגנט שהגיע ממחצ'קלה הרוסית עוד באמצע שנות ה -90, נעשה לכחול לבן של ממש, למד עברית ונהיה איש אמונם של הלוזונים. לעומר דנינו יש מודל לחיקוי.
מגאמדוב. דוגמא לעוגן (עדי אבישי)
וינסנט אניימה: מועדון החתול
כבר בבני יהודה זכה לעופף ולהזכיר את ברנאר לאמה, משם הדרך עם גיא לוזון להפועל ת"א הובילה לשדרוג בקריירה. דאבל אדום, הופעה באלופות וחוזה בליל. הוא לא ויתר גם על עונה צהובה בה היה שותף להחזרת ההגמוניה הצהובה לעיר. לניגרי יש חלק בהיסטוריה של הכדורגל שלנו אם תרצו או לא.
אניימה. החתול הניגרי (Gettyimages)
ריימונדס ז'וטאוטאס: קשר כמו בספר
אם יש הגדרה לקשר אחורי איכותי – ז'וטא הוא כזה. תיקולים מבריקים, מנהיגות וגם תרומה להתקפה כשצריך. שום התאהב, הקהל הירוק התאהב ואפילו ביונייטד מכירים את הבעיטות שלו. אוהדי מכבי חיפה לבטח מתגעגעים בימים אלו ממש.
ז'וטאוטאס מתקל את גיגס. בלתי נשכח (Gettyimages)
פדרו גלבאן: מכונת שערים כתומה
מלך שערי הזרים בכל הזמנים חייב להיכנס גם לרשימה. אז נכון, הוא עשה זאת בבני יהודה, אבל אין אוהד בליגת העל שלא מכיר את התותח הארגנטיני. קדנציה בפ"ת לא כך כך הלכה לו והוא מיד חזר לחום בשכונה כדי לשוב לליגה של הגדולים ולשוב לכבוש שערים.
גלבאן. מלך השערים של הזרים (עדי אבישי)
אישטוואן שאלוי: סטפן האיום
אין אוהד בית"ר שלא זוכר את מכונת השערים ההונגרית הזו. מהרגע הראשון, הוא והרשת היו סיפור הצלחה ובאותם ימים החמימות במחנה יהודה הפכה אותו גם לכמעט ישראלי. החוש לכיבוש קרץ גם לאריאל שיימן בתקופה קצרה ומשם וולבס האנגלית נהנתה מהידע. יבוא יום והוא יחזור בתפקיד כזה או אחר אל מחיצתנו.
ג'ובאני רוסו: חוצה ישראל ושובר לבבות
הקרואטי הספיק גם הוא להפוך לשם שגור בפי כל חובב כדורגל ישראלי. מגביע ב"ש, אליפות בהפועל חיפה, קדנציה בבית"ר, תארים עם מכבי חיפה ועונת גלאקטיקוס בצהוב, שובר הלבבות הזה לעד בהיסטוריה של הכנסת האורחים שלנו. אם לא היה מקבל זימון לנבחרתו, כנראה שהיינו נהנים ממנו גם ברמה הבינ"ל.
רוסו. מב"ש ועד חיפה, כולם זוכרים (מכבי חיפה, רשמי)
אישטוואן פישונט: הווינר של קשטן
לצד שאלוי גם הקשר שהגיע לבירה משרלרואה הפך לסקורר בחסד בבירה. שתי אליפויות בבית"ר, דאבל עם הפועל ת"א ושער בטרדיני של פארמה הפכו את פישונט לאהוב על כולנו. גם העובדה שלמד עברית הקלה עליו את המלאכה. אנחנו נזרום עם אוהדי בית"ר שעשו את זה הכי טוב: פישו-נט. כשהוא נגע בכדור לרבו זה הסתיים ברשת.
ניקולאי קודריצקי: הצאר
האוקראיני שהגיע לבני יהודה בתחילת שנות ה-90 השתלב במהרה. עם יותר מ-50 שערים בשנתיים וחצי הוא הפך לאגדה בשכונה, אגדה שרק תאונת דרכים קטלנית קטעה בגיל 31. לולא היה ממשיך לשחק, לא בטוח שלקבוצה הקטנה מהשכונה, לא היתה יותר מאליפות בודדה. זכרון חקוק ללא ספק.
ראדה פריצה חוגג טרבל. מהגדולים שהיו כאן (ערן לוף)
ראדה פריצה: הקרחון לוהט
אולי לא זכה להכי הרבה דקות, אבל בהגמוניה החדשה של מכבי ת"א יש לשבדי בן ה-35 מקום של כבוד. תמיד ידע לעלות ברגע הנכון ולהיות שם. אז אולי היו כאן זרים שהשפיעו יותר, אבל לפריצה יש בהחלט מקום של חלוץ טופ שהתאקלם במחוזותינו.
מה דעתך על הכתבה?