אוהדי מכבי תל אביב כססו ציפורניים בעצבנות גלויה כאשר נקבעה בשוייץ תוספת זמן בת שש דקות, במשחקה של קבוצתם מול באזל המקומית. בפיגור 2:1, מעט אחרי ספיגת שער מרגיז, החשש מספיגת שער שלישי היה טבעי ומובן.
אבל בכדורגל כמו בכדורגל, הוריד ערן זהבי את המסך על ההתמודדות ממש בדקה ה- 96, בשער נגיחה מדהים שהשיג את התיקו המיוחל. זינוקו לעבר הכדור הגבוה, בניתור אדיר ובתזמון מושלם, הזכיר לי, ובוודאי לוותיקים כמותי, את שעריו של "ראש הזהב" הישראלי, נחום סטלמך. השער של זהבי היה שער א-לה-סטלמך, והוא עשוי עתה לסלול בפני המכבים את הדרך לשלב הבתים של ליגת האלופות.
חשיבות התוצאה בבאזל ברורה, משום ששני שערי החוץ הינם בבחינת פקטור משמעותי לגומלין. למכבי תל אביב תספיק בו תוצאת תיקו של 0:0 או 1:1, שלא לדבר על כך שבאזל תגיע לישראל המומה מהתיקו שנכפה עליה בשניות האחרונות.
ועם זאת, אין להתעלם משני נתונים. האחד הוא מגע הקסם של זהבי, ששני השערים שהבקיע שבו והוכיחו את מיוחדותו, גם כאשר היתרון האיכותי במגרש היה בברור של בעלת הבית. הנתון השני מתייחס ל"בונקר המודרני", אותו הציבה מכבי במשחק החוץ. פעם בונקר היה מושג שלילי – ואם כי היום ממעטים יחסית להשתמש בו מילולית, הרי בשטח זה היה בונקר לכל דבר, שהציף את מחצית המגרש הישראלי, והקשה עד מאוד על חלוצי הקבוצה המארחת.
זהבי. מגע קסם (אודי ציטיאט)
למרבה המזל, משנתקלה באזל "באינספור" שחקנים הממוקמים מאחור, היא הרבתה להחזיק בכדור במסירות רוחב ובמסירות לאחור. חבל שלא ספרתי את מספר המסירות האלה, שהאטו את קצב המשחק, ובכך "שיחקו" לידיהם של כדורגלני מכבי. זאת אף מבלי להזכיר את הזמן שחלף ושקרב את מכבי, מדקה לדקה, לתוצאה המיוחלת.
לשוב הביתה עם 2:2 משוייץ זוהי בהחלט מקדמה מעולה לקראת הגומלין. אבל באותה נשימה עליי להזכיר שמכבי תל אביב הינה קבוצה שמטבעה מושתתת על תנועה קדימה, ובוודאי כך נראה אותה בליגת העל שלנו: משתדלת לתת את הטון, להרבות בתקיפת היריבות ולגרום להן להסתגר בהגנה.
והיה אם מכבי תל-אביב תגיע לשלב הבתים של ליגת האלופות של אירופה, והסיכוי לכך טוב למדי, אף אחד לא ישאל מה היו אחוזי אחזקת הכדור שלה במשחק בשוייץ. משם יזכרו את שעריו הנפלאים של ערן זהבי, השחקן ששוב עשה את ההבדל.
מה דעתך על הכתבה?