יש כל מיני סוגי דרבי בכדורגל הישראלי: התל אביבי, החיפני, הפתח תקוואי, הרחובותי, הפרברים, הקטן, הגדול. יש ציניקנים שאפילו קוראים למשחק שהתקיים בשבת בבלומפילד: דרבי המגזר. הדרבי של אתמול, זה שנערך בטדי, הוא דרבי שאף אחד לא מכיר בקיומו, ולא רק בגלל שאין יריבויות בין קהל האוהדים, אלא יותר נקודות דמיון, אלא בגלל שהוא דרבי על המקום הרביעי בין הגדולות. במשך שנים קיבלה בית"ר ירושלים את מעמדה בזכות הקהל ובזכות שש אליפויות שרובן הושגו בגלל הזרמת כסף שהיה מעבר ליכולת של המועדון להחזיר את ההשקעה. בית"ר מתקשה לייצר שחקנים, ולמרות הקהל היא מתקשה לייצר כסף. הפועל ב"ש אפילו לא היתה בתור למקום שבית"ר התעקשה לפנות, אבל אז הגיעה אלונה ברקת, וב"ש התחילה להוכיח שהיא מסוגלת להתנהג כמו מועדון גדול. אתמול – בלי שאף אחד ממש נתן על כך את דעתו – התקיים טקס חילוף המשמרות. ב"ש היתה כל כך הרבה יותר גדולה מבית"ר, שספק אם בית"ר מבינה למה היא הפכה: לשק החבטות של הקבוצות הגדולות. כשאין לה סיבות אידיאולוגיות – סכנין או הפועל ת"א, ולפעמים מכבי ת"א – בית"ר לא מוציאה מעצמה הרבה.
ב"ש שיחקה לפרקים כמו אלופה. למרות ששיחקה עם שלושה קשרים בעלי אופי הגנתי, היא הופיעה כמו קבוצה שמסוגלת באותו משחק להיות גם קבוצה יוזמת וגם קבוצה מגיבה, גם להניע כדור וגם במינימום מסירות לעשות מתפרצות מופלאות. קשה להחליט מי היה גדול יותר: מאור מליקסון שברק בכר החזיר לו את חדוות המשחק או טוני ווקאמה שסיים את שלב ההתאקלמות ומוכיח איך צריך להראות זר בכדורגל הישראלי: חכם, מינימליסטי וקטלני.
- מליקסון כיכב, 1:3 לב"ש על בית"ר י-ם
- מליקסון: "מנסה להחזיר על החופש שברק נותן לי"
- הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט1
ב"ש עדיין חלשה בהגנה והקישור האחורי שלה הוא יותר יצירתי מאשר בלוק במרכז המגרש, וגם השוער שלה הוא לא שוער לקבוצה אלופה, אבל מינימום האיבודים, חילופי המקומות, ומשחק הנגיעה, לא מותירים מקום לספק: אחלה קבוצה.
מינימליסטי וקטלני. וואקמה (דני מרון)
התוצאה משקרת, אבל גם כך סוגרת ב"ש 8 שערים בשני המחזורים האחרונים, ומתייצבת במקום הכי קרוב למכבי ת"א. וכמו שזה נראה, היא הרבה יותר קרובה למכבי ממה שהטבלה מספרת.
מה דעתך על הכתבה?