יורים בתוך הנגמ"ש: הבעיה האמיתית של מכבי תל אביב הדועכת

לא משבר, ולא משהו שקרוב לזה. מכבי תל אביב לא ניצחה אתמול (שבת) את תשעת שחקני נס ציונה מכיוון ששיחקה לא נכון, ובהיעדרו של ולאדן איביץ' שישב באחד התאים בבלומפילד בגלל הרחקה, ההוראות שנזרקו לדשא היו כנראה באינטונציה שפחות מדרבנת. קבוצה שרוצה לנצח קבוצה שהחל מהדקה ה-80 גם הצטופפה ברחבה – באופן טבעי – צריכה לבעוט מרחוק או לייצר מבצעים אישיים. בעיטה ממרחק יכולה לייצר ריבאונד התקפה ומבצע אישי יכול לייצר עבירות ומצבים חופשיים. ככל שמגוון האיומים לשער גדול יותר, כך הסיכוי להבקיע שער מול צפיפות גדל יותר.

מכבי, באופייה, עם הנעת הכדור המסודרת דרך האגפים, לא מייצרת את האיומים האלה. ערן זהבי, שעד מכבי תל אביב היה בועט מחוץ לרחבה כדורים קטלניים, אפילו לא מייצר כאלה מצבים לעצמו, כמו השער שהכניע את מכבי נתניה, וגבי קניקובסקי שיש לו אחוז הבקעה מאוד נמוך, בועט מרחוק במקום לנצל את הזריזות שלו לייצר מצבים אישיים. מכבי תל אביב לא צריכה להסתכל על מכבי חיפה בטבלה, אלא להסתכל על הכדורגל שהיא עצמה משחקת. במהלך המשחק יש לה מעט מאוד שחקנים עם יכולות יוצאות דופן, ויותר מדי "נגרים" במושגים של כדורגל ומול קבוצות מתגוננות, זה לא מועיל.

הטיעון – שנגדו התקומם זהבי בצדק – לפיו בעבר הוא היה יעיל יותר, מטופש. מכבי תל אביב לא צריכה לשחק עם שני חלוצים מרכזיים. או יובאנוביץ' או זהבי. מסתכלים על זהבי בגלל אחוז ההבקעה שלו, אבל ליובאנוביץ' יש בישראל אחוז הבקעה זהה, ואתמול היו לו החמצות גדולות יותר, כולל אחת ממצב שסידר לו זהבי.

יובאנוביץ' לא מסדר לזהבי דבר, כיוון שמטבעו הוא חלוץ מטרה וזהבי לא, אבל כשהם משחקים ביחד, הם לפעמים מפריעים זה לזה, במקום להשלים זה את זה. או שאחד מהם ישנה תפקוד, או שמכבי תשחק רק עם אחד מהם, עם גלוך וקניקובסקי יחד, ובהמשך גם עם יונתן כהן. למרות כמות השערים עד כה ולמרות הארסנל ההתקפי, עושה רושם שאיביץ' עושה שימוש לא נכון בכוח האש שלו.

בשולי המשחק הזה חייבים להחמיא למי שמשבץ משחקים של קבוצות גדולות בשעה 15:00 החל מהסתיו ועד לאביב. מדובר בשעה קלאסית לכדורגל, בה שוחקו בעבר כל המשחקים. זו השעה הטובה ביותר לילדים ושיווקו של הכדורגל לקהל חדש. משחקים בשעות הלילה, בוודאי באמצע השבוע, ובוודאי בימים קרים, מקטינים את מספר הצופים ולא מגדילים אותם, ויסלחו לי שומרי השבת שרובם לא מגיעים גם כך לכדורגל, אלא מיעוטם.

הטיעון המוצדק שצריך לפזר את המשחקים כדי שכל אחד יקבל את הפוקוס הטלוויזיוני הראוי, לא עומד במבחן המציאות כששני משחקים מתחילים בשעה 18:00, ועוד אחד ב-17:30. אם שלושה משחקים יכולים להתחיל במקביל, אז אפשר לשבץ שלושה משחקים במקביל ב-15:00. זו השעה הכי אהובה בכדורגל, לא רק הישראלי.

במכבי נתניה נגענו פה מספיק. הכישלון המקצועי של אלמוג כהן בבחירת השחקנים ושל בני לם בניהול הסגל ובהקניית כדורגל שיפתור בעיות בסגל, ברור לעין. 9 נקודות מ-33 זה 27 אחוז, ואלה אחוזים של ירידת ליגה. מה שעומד לזכותם כרגע היא העובדה שהם שחקני עבר וסמלים, אבל האשראי הולך ומתקצר.

אבל בוא נדבר על הפועל חדרה. כבר 5 שנים שחדרה היא המועמדת הראשונה לירידה. תקציב נמוך, שחקנים מושאלים ברובם או שחקני ספסל מקבוצות אחרות. זה טילוא שמתברר כמוצלח, אבל לא בגלל רמת השחקנים, או הברקה עם מינוי מאמן (ואסף נמני הוא מאמן עם אסכולה, אבל לא כזה שתמיד הצליח).

ההצלחה של חדרה נובעת בדיוק מהגישה אליה לפני תחילת כל עונה. מזלזלים בה, לא סופרים אותה, לא מנסים לפענח את ה-DNA שלה, ומשלמים על כך ביוקר. חדרה היא קבוצה שמענישה בגדול על היותה שקופה בעיני קבוצות גדולות מעט יותר. לא ברור מה תוחלת החיים של תופעה כזו, אבל ככל שהגישה הזו של הליגה תימשך, התופעה תימשך. הנה, קחו את הפועל ירושלים לדוגמא. עד המחזור השישי, עם יחס דומה כלפיה – אפס הפסדים. מהמחזור השביעי: שני ניצחונות ושלושה הפסדים. למדו אותם.

קרית שמונה עלתה אתמול מעל הקו האדום בזכות הפרש שערים עדיף על נתניה ונס ציונה אבל בעיקר בזכות שער שוויון של רוי הראל, בשבע דקות בכורה בבוגרים (לא שבר את השיא הישראלי של לירן רוטמן במכבי פתח תקוה).

לכאורה, יש פה התגשמות אחד החלומות של איזי שרצקי: שחקן שעולה מהנוער ומצליח בבוגרים. בתפיסת עולמו של שרצקי, יו"ר מחלקת הנוער במכבי תל אביב לפני 30 שנה ואביו של קפטן הנבחרת הנוער לשעבר, ניר שרצקי, הנוער זה המשאב הכי חשוב. ובאופן מפתיע, ובניגוד לראשי מכבי פתח תקוה ומ.ס אשדוד, שרצקי הוא פילנתרופ ברמה כזו, שמכירת כוכבים היא לא המטרה העיקרית שלו. האליפות ב-2012 היא ההוכחה הניצחת שהוא שאף ושואף ליותר. אולי בגלל זה מגיע מדי עונה האירוע השנתי שבו שרצקי מאיים שיעזוב בסיום העונה. שרצקי לא צעיר, וההסתמכות עליו כפילנתרופ, יוצרת מצב שבו הקהילה שלו – שלא תגמלה אותו מעולם – רק אדישה כלפיו. הוא מאיים – הם חושבים לעצמם – ובסוף נשאר.

5 שנים מהרגע שאיזי שרצקי באמת יילך מקרית שמונה, היא תחזור להיות קבוצת ליגה שלישית או רביעית כמו רוב הקבוצות במרחב שלה. מה שיחזיק אותה קצת באוויר תהיה מחלקת הנוער שלה שבסוף תתפזר לכל עבר. יכול להיות שהתגובה הקהילתית היא משיכת כתפיים. קרית שמונה היא לא עיר של כדורגל והאזור הוא אזור של תיירות פנים, אבל כפיות הטובה הזו זועקת לשמיים.

אבל שרצקי צריך לזכור שאיומים בנטישה מחלחלים בסוף לא רק לפרנסי הסביבה אלא למועדון עצמו. תחושת התלויים על בלימה לצד ה"תחזיקו אותי", מקהה את המחויבות למועדון. אסור לבעלים או למחזיק זכויות ניהול או לספונסר הראשי, לנפנף באיומי עזיבה באמצע עונה. רק בפגרה, רק כשאפשר לשנות.

יו"ר מנהלת הליגה, ארז כלפון, עשה בסוף השבוע סבב ראיונות שבמסגרתם טפטף שוב את רעיון צמצום הליגה ל-12 קבוצות. זה לא מקרי, הבחירות לתפקיד יו"ר ההתאחדות לכדורגל בפתח. המנהלת היא החברה הכלכלית של ההתאחדות לכדורגל, שבעליה הם הקבוצות. משום מה, התחושה היא ששני המוסדות הם חבילה אחת. במקום שההתאחדות לכדורגל תייצג את הקבוצות הקטנות, ותיתן למנהלת לעבוד בשביל הגדולות, היא מייצגת בעצמה בעיקר את הקבוצות הגדולות שגם יושבות בהנהלת ההתאחדות וגם במוסדות המנהלת. זה אבסורד וזה נותן תחושה שכל מה שיחליטו הגדולות – זה בסוף מה שיהיה.

הסיבה לרצון לצמצום הליגה – למרות פורמט 14 הקבוצות והפלייאוף שרץ פה ברציפות מאז עונת 2012/13 וגם נותן עבודה – הוא הרצון לחלק את עוגת ההקצבות מהזכיינים ומהטוטו, לפחות קבוצות כדי להגדיל את הנתח שלהן. נחדד את זה: בעוד שתפקידה של המנהלת כחברה כלכלית הוא לייצר הכנסות, היא מגדילה אותן על חשבון הקבוצות ולא דרך מציאת אפיקי הכנסה אחרים. אולי כדאי שארז כלפון יתייעץ עם מנכ"ל הפועל ירושלים, אורי שרצקי, איך מייצרים הכנסות מפעילות חברתית. יש לו הרבה מה ללמוד.

אין שום סיבה להקטין את הליגה. קבוצות גדולות משחקות זו נגד זו גם היום 4 פעמים בשנה, לא כולל גביע הטוטו או גביע המדינה, שחקנים צעירים מקבלים במה יותר גדולה כשעל המגרש משחקים 154 שחקנים ולא 132, וההצלחות באירופה, כמו הצמיחה במספר הצופים, הן תוצר של גידול במספר הקבוצות הגדולות – גם בזכות האצטדיונים החדישים.

גם אם יהיו 12 קבוצות בליגה, מספר הקבוצות בישראל שיכולות למכור מעל 2,000 מנויים, הוא לא יותר מ-8, ושתיים מהן משחקות בכלל בלאומית. צמצום הליגה לא ישפר במאום – אם לא יזיק – את רמת הכדורגל, או יגדיל את מספר הצופים, הוא רק ימנע עוד יותר מבעלים להכניס יד לכיס ולהתנהג כבעלים. יטיבו אורן חסון ושינו זוארץ – המועמדים לתפקיד יו"ר ההתאחדות – אם ייצגו את טובת הכדורגל ולא את טובת הבעלים.