להפסדים של מכבי תל אביב בבאר שבע יש השפעה הרסנית. בדרך כלל לא שלוש נקודות הולכות שם לאיבוד, אלא הרבה יותר, גם אם לא באופן ישיר וגם אם במשחק העוקב היא מנצחת. הבעיה של ההפסדים הללו היא סטירת המציאות הכואבת שמכבי תל אביב חוטפת, הבנה של מצבה האמיתי. ב-2016/17 נסגר סיפור האליפות עם הפנדל ותקרית הספסל בין ליטו וידיגאל לג'ורדי קרויף, ב-2017/18 נוצחו הצהובים בטרנר 2:1 למרות עודף שחקן מהדקה ה-20, במפגש שבו הנחית ברק בכר שח-מט במץ' אפ מול קרויף. אשתקד הם הגיעו באופוריה אחרי ה-1:2 על מכבי חיפה, נוצחו 2:0 והמשיכו להידרדר עד הפרידה מפטריק ואן לוון. העונה הם סחבו את השפעת ההפסד למשחק מול נס ציונה ואיבדו עוד שתי נקודות אף על פי שהיו בעודף שחקן.
ההשפעה הזאת עדיין מורגשת. נכון שבתווך הגיע ניצחון קל יחסית בטדי על הפועל ירושלים, אבל מכבי תל אביב איבדה את הביטחון, את הקילריות שלה. היא יכולה לבוא בטענות, מוצדקות לטעמי, לאיתן שמואלביץ' שראה מעמדת ה-VAR נבדל במקום שבו אף אחד אחר לא ראה נבדל, אבל קשה להתלונן על השופט לאחר החמצות מסוג זו של ג'ורג'ה יובאנוביץ' או עם ההחלקות של ערן זהבי מול שוער.
הריטואל אמש היה דומה לזה שבמשחק נגד נס ציונה. מהדקה ה-60 לערך שחקני הפועל חיפה התחילו להישכב ואז הגיעה "תקרית עדשת המגע" של אוהד לויטה. אגב, כל מה שעשתה הפועל חיפה היה לגיטימי – היא לא בזבזה זמן באופן חריג ולא אליה צריכה מכבי תל אביב לבוא בטענות. הקבוצה של ולאדן איביץ' מאוד לא בטוחה בעצמה, אין לה את המחץ וככל שהזמן החל לאזול נשמעו גם האנחות חסרות הסבלנות מהיציעים.
למזלה, ובניגוד לכל לוגיקה אפשריים, אותו יובאנוביץ' שרשם בדקה האחרונה של המחצית הראשונה את אחת מהחמצות העשור, הבקיע בדקה האחרונה של המשחק שער ממצב קשה בהרבה, כזה שדורש טכניקה והרבה ריכוז שלא היה לו לפני כן. רגע לפני פגרת המונדיאל, החלוץ הסרבי הציל למכבי תל אביב את העונה.
איפה יונתן?
ברק יצחקי עשה לא מעט טעויות בבניית הסגל השנה. למכבי תל אביב אין מהירות, לקח יותר מדי זמן להביא בלם ועד שדריס לוקאסן, שחקן אלגנטי ומצוין, נכנס לעניינים, הקבוצה איבדה נקודות במשחק המפתח בחיפה. נדמה שהבעיה העיקרית של הקבוצה בהתקפה היא חוסר המוכנות שלה לאובדן של סטיפה פריצה. אין לה מהספסל חלוץ שישנה את המשחק, בזמן שאיביץ' ממשיך לעלות עם יובאנוביץ' וערן זהבי.
המהלך המשמעותיים ביותר של יצחקי היה החזרת הליגיונרים מאיטליה. דור פרץ ויונתן כהן חברו לזהבי בתקווה לשחזר את הקדנציה הקודמת של איביץ'. הבעיה היא שזהבי לא חד כשהיה, פרץ סובל מפציעה קבועה בשרירי החשק. וכהן? ובכן, הסיפור איתו לא ברור.
זו החידה הגדולה במכבי תל אביב כרגע – אנה מועדים היחסים עם הקשר שלה. עד כה כהן שולב רק בדקות הסיום במשחקים הבודדים שבהם נטל חלק. האם הסיבה היא באמת היעדר כושר, פציעה או שיש משהו עמוק יותר? האם הוא בכלל יכול לתת לקבוצה את מה שהיא צריכה? והאם מתישהו במהלך העונה נקבל, סופסוף, את התשובה מדוע הביאו אותו? צריך לזכור, מכבי תל אביב (שוב, יצחקי) לא הצליחה למצוא שחקן כנף זר ולבסוף הנחיתה את כהן. אפשר להגיד שזו הייתה התפשרות של שני הצדדים. כרגע היא לא נראית מוצלחת במיוחד.
שחקן נוסף שראוי לתהות על קנקנו הוא פארפה גיאגון, שנופה מהסגל מול נס ציונה כאקט חינוכי ואמש עלה מהספסל והוסיף מחץ לקישור. גיאגון הביע את מורת רוחו מהמחסור בדקות המשחק שלו, והשאלה היא האם הוא לא מספיק טוב כדי לקבל מקום בהרכב. הפריצה שלו על קו הרוחב ויצירת הזדמנות לשער כמעט מאפס היא התשובה הטובה ביותר לשאלה לגבי רמת הכישרון שלו, אבל אולי שיקולים אחרים מונעים מאיביץ' לתת לו הזדמנות אמיתית.
כך או אחרת, מכבי תל אביב ניצחה אתמול בזכות הברקה של יובאנוביץ' והצילה לעצמה את העונה. היא יוצאת כעת להפסקה של חודש, שבמהלכה תצטרך לעשות את ההתאמות, להחזיר שחקנים לכושר ולחשוב על ינואר. על החלק של הכושר והמוכנות המנטאלית אמון איביץ'. החיזוק, שבמרכזו שיפור המהירות והמחץ, הוא כבר משימה של יצחקי. הוא יהיה חייב לעמוד בה.
רוני לוי, מלחמה
תוצאות משחקי הערב ומחר ישפיעו במישרין על המיקום של הפועל חיפה בטבלה. ניצחונות של בית"ר ירושלים על סכנין ושל בני ריינה על הפועל ירושלים (כל שכן ניצחון לא סביר של קרית שמונה על באר שבע) יצמידו אותה עוד יותר לאזור המסוכן.
הפועל חיפה סגרה סיבוב רע במיוחד. היא גברה במחזור הפתיחה על הפועל תל אביב ומאז לא קצרה עוד ניצחון עד ל-0:1 על הפועל ירושלים בשבוע שעבר. היא הקבוצה היחידה בליגה שהבקיעה כמות חד ספרתית של שערים. יש לה בעיות בכל המערכים להוציא, אולי, את עמדת השוער, והיא במצב לא פשוט למרות הגעת שחקני חיזוק טובים כמו אליאל פרץ וחאתם עבד אלחמיד, שהיו אמורים להעמיד אותה במצב טוב בהרבה לאחר שליש עונה.
רוני לוי מבין את זה. החילוף המקצועי של גידי קאניוק הוא עדות לכך שהוא יודע, כבר עכשיו, שאין לו מקום לטעויות. אפשר להתווכח על הרבה תכונות של לוי, ידע בכדורגל יש לו. הוא צריך שחקנים שנלחמים. מי שמייצר חורים לא יהיה על המגרש.
מיד לאחר הפגרה הפועל חיפה חוזרת לבלומפילד, למפגש עם הפועל תל אביב. שבוע לאחר מכן היא תארח את בני ריינה. אחרי הפסדים צפויים, אם כי כאלה שנבעו מחוסר מזל, למכבי חיפה ולמכבי תל אביב, הפעם להפועל חיפה לא יהיו תירוצים. ללוי יש חודש להכין את השחקנים שלו לשני משחקים שעשויים לקבוע לאיזה כיוון העונה שלהם תלך. אם הם לא יוציאו ארבע נקודות לפחות מהמפגשים הללו, אולי יגיע הזמן ללחוץ על כפתור הפאניקה.
קחו את זה לאט
שני משחקים – שני ניצחונות ומכבי נתניה המריאה מאזור הקו האדום למקום השמיני בטבלה. הקרדיט, כמובן, מגיע לרן קוז'וך שהרים את המורל השפוף של השחקנים שלו ושינה את רוח הקבוצה אחרי שרשרת של תוצאות רעות.
קוז'וך נשאל בסיום המשחק האם ימונה למאמן קבוע. "אני לא יודע מה יהיה, תמיד העריכו אותי במועדון", השיב, "אני איש מערכת, מה שצריך אעשה. בסופו של דבר כשאתה בתהליך של עבודה קשה אתה מצפה לתגמול, אבל זו רק ההתחלה".
זו תשובה כנה של אדם צנוע שמבין את מקומו במערכת, אך כמו כל אחד גם לו יש ציפיות לפרס על עבודה קשה ותוצאות טובות. קוז'וך בוודאי היה רוצה לקבל הודעה על מינויו כמאמן ראשי, אבל כדאי לכולם לקחת את הזמן ולחשוב. נתניה יוצאת לפגרה עם אוויר לנשימה וזמן לחשוב. הזיכרון מהנפילה המהירה של בני לם אחרי ירח דבש שנמשך כמעט שנה עדיין טרי. כרגע הגדרת התפקיד פחות חשובה, צבירת הנקודות חשובה יותר.
מה דעתך על הכתבה?