הדז'ה-וו הוא מרכיב מרכזי בעלילה שנקראת מכבי חיפה 2015. באמצע נובמבר 2012 הייתה הקבוצה עם 7 נקודות אחרי תשעה מחזורים. ראובן עטר היה אז התגשמות חלומם של רוב האוהדים, ואחרי שנים של התעקשות החליט יעקב שחר להחתימו. עבור הנשיא, לפטר אותו עוד לפני המחזור העשירי הייתה משימה לא פשוטה. לא רק בעקבות ההיסטוריה המשותפת, אלא גם בשל ההודאה בכישלון.
עטר הגיע לחיפה אחרי שנים שבהן עבדו בחיפה מאמנים לתקופות ארוכות. רוני לוי קיבל את הקבוצה לחמש שנים, אלישע לוי לארבע. להיפרד ממאמן שנבחר מבין רבים אחרי תקופה כל כך קצרה היה צעד לא שגרתי, שלא קרה מעולם אצל הבעלים, שמיעט להיפרד ממאמנים באמצע העונה ובוודאי לא בתחילתה.
- רוני לוי: "לוקח את המצב ללב, רואה שיפור"
- הפועל ת"א רוצה חיזוק בחוד לקראת ינואר
- הצטרפו לדף הפייסבוק של ספורט1
שנה אחר כך החליט שחר להמשיך עם אריק בנאדו, שהחליף את עטר והגיע עם חיפה למקום השני. הפתיחה לא הייתה עד כדי כך גרועה, אבל מהר מאוד הבינו בכפר גלים שהלכה עוד עונה. הבוס הירוק לא חשב באותו קיץ שהמאמן הוא הבעיה, אבל את העונה השנייה של בנאדו סיימה הקבוצה הירוקה במקום החמישי. בלי כרטיס לאירופה, אבל גם בלי בושה גדולה.
ואז הגיע השינוי – אירופה בישראל. אצטדיון סמי עופר נפתח ברוב פאר והדר, 17 אלף מנויים הצביעו ברגליים והמשיח אלכסנדר סטנויביץ' קפץ לביקור, ואיתו רוח חדשה. הנה מאמן זר שלא יספור את המלעיזים ובטח לא את מי מהשחקנים הישראלים שיפריע לו לעבוד.
סטנויביץ'. סיים תפקידו מוקדם מהצפוי (צילום: ערן לוף)
בסוף השנה האזרחית שעברה, רגע לפני שחגג סילבסטר, הגיע סטנויביץ' לסיכום עם שחר על סיום פעילותו במועדון. שחר חיכה, משך, קיווה, ניסה, אבל שמונה הפסדים ב-15 משחקים הכריעו גם אותו. "סטאנו" עזב כשהוא משאיר את חיפה במקום הרביעי, שהיה אז קרוב יותר למקום ה-11 מאשר לראשון. סיום דרכו של המאמן הסרבי הייתה די דומה לפיטוריו של עטר מבחינתו של שחר. רוצה לומר, הודאה בכישלון. רוצה לומר, אולי יש עוד תקווה להציל את העונה עם מאמן חדש, כי זה הנוכחי כבר לא שולט בקבוצה.
כל המחשבות האלה רצות במוחו של שחר גם השבוע. מכל אותם מאמנים שעברו אצלו בשלוש השנים האחרונות, ההגעה של רוני לוי הייתה סוג של הקלה. לוי הוא האיש הנכון, זה שאולי היה צריך להגיע כבר לפני שנה או שנתיים, אבל טוב שהגיע להחזיר את המערכת לדרך הנכונה, להקנות קצת משמעת טקטית. לחזור ליסודות.
זו הסיבה שהמחשבות הפעם קשות הרבה יותר אצל הבעלים. הפעם, ייתכן בהחלט שהוא מאמין בלב שלם שלא לוי הוא הבעיה. השאלה היא אם הוא מאמין שלוי הוא חלק מהפתרון.
רוני לוי. עד מתי יקבל גיבוי מהבעלים? (צילום: ערן לוף)
כששחר יגיע מחר לסמי עופר, מול הפועל עכו, הוא ייזכר במשחק מול רמת השרון שאחריו פיטר את עטר, ובמשחק מול בית"ר שבסיומו נפרד מסטנויביץ'. הוא יחשוב גם על ימי בנאדו, שם נתן את הקרדיט עד סיום העונה. אולי הסיפור יהיה דומה גם הפעם. אולי כמו במקרה בנאדו, ולמרות המצב – הקשה ביותר שידעה חיפה בתקופת הנשיא המכהן – הכפפות יהיו כפפות של משי. כל זאת בהנחה שאין לשחר מאמן טוב יותר בחוץ, ושלוי הוא עדיין סמכות מקצועית שיודעת לעבוד.
יותר מכל, במכבי חיפה ירצו מאוד לחכות. ירצו מאוד לקוות. המשחק מול עכו הוא כל מה שנשאר כדי לתת את האוויר לרוני לוי, ובעיקר למי שמעליו. בהחלט יכול להיות שהבוס יחליט להמשיך עם הקרדיט גם אחרי השבת הזו, אפילו בלי ניצחון. אבל השאלה אם המאמן ירצה בכך.
מה דעתך על הכתבה?