המטרה: להסתנן למרכז היבשת

אדלשטיין. בדרך לשמינית הגמר?
אדלשטיין. בדרך לשמינית הגמר? | צילום: עדי אבישי

על החסרונות הפיזיים כבר דיברו, גם הפצועים כבר נשכחו, אך המאזן בהכנה משדר פסימיות. אז מה עושים בכדי שהפעם העניינים יראו מעט אחרת?

(גודל טקסט)

ערב פתיחת אליפות אירופה נדמה שמד המניה-דפרסיה ביחס לסיכויי הצלחתה של נבחרת ישראל בטורניר התייצב מעט. אם בתחילת הדרך, עם פרסום הגרלת הבתים הסבירה והסתמנותו של סגל חזק שררה אופטימיות זהירה, ובתקופת משחקי ההכנה הלא ממש מוצלחים עברנו לפסימיות עמוקה, הרי שכעת התייצבנו על ציפייה לעוד טורניר בינוני מינוס בדומה למרבית קודמיו.

 

זוהי האליפות אירופה ה-12 ברציפות אליה מצליחה ישראל להעפיל, אך רק באחת מהן הצליחה להגיע עד לשלב רבע הגמר, ובשלוש האחרונות אף סיימה מחוץ ל-12 הראשונות. אז מה עושים בכדי שהפעם העניינים יראו מעט אחרת? ההגרלה כאמור סיפקה לנבחרת בית מוקדם ממנו בהחלט ניתן להעפיל לשלב שמינית הגמר, אך כדי שזה יקרה, וכדי להתחיל בכלל לחלום על יותר, צריכים להתקיים כמה תנאים שבלעדיהם יחגגו אדלשטיין וחניכיו את ראש השנה בארץ.

 

 

להתחיל בכל הכוח, ולאט לאט להגביר

 

על החסרונות הפיזיים והאתלטים של נבחרתנו לדורותיה כבר נכתבו מאמרים ואפילו ספרים. אז אם לא נוכל להתגבר על יריבותינו בכוח, נצטרך לעשות זאת בעזרת המוח, או במילים אחרות- בזכות הכנה טקטית ויכולת מנטאלית.

 

נתחיל מההתחלה, מהמשחק הראשון של האליפות. 10 מאותן 11 אליפויות אחרונות אליהן העפילה ישראל היא פתחה עם הפסד שסימן פעמים רבות את ההמשך הלא מוצלח. זכור במיוחד ההפסד במשחק הפתיחה לפני שנתיים מול בריטניה, במשחק אותו שמטה הנבחרת בצורה שלומיאלית. שום דבר כמובן לא יוכרע, לטוב או לרע, כבר לאחר 40 הדקות הראשונות של האליפות, אבל ניצחון במשחק מול רוסיה ייתן דחיפה עצומה לקמפיין כולו.

 

שיבק. הפסד שהדהד בהמשך (gettyimages)

 

בטורניר בו אין זמן להתאוששות (חמישה משחקים בששת הימים הראשונים) יכול ניצחון פתיחה להוביל למומנטום אדיר ולתוספת גדולה לביטחונם העצמי של השחקנים. באליפות הקודמת רכבו נבחרות בסדר גודל שלנו כמו אוקראינה ופינלנד על גל המומנטום בעקבות ניצחון דחוק בפתיחה עד לסיום מרשים במקומות השישי והתשיעי בהתאמה.

 

להפסד במשחק הראשון יכולה להיות כמובן את ההשפעה ההפוכה בדיוק, כשבמקרה שלנו הוא יכול גם לעורר את התחושות הלא נוחות ממשחקי האימון וליצור מתחים מיותרים. היריבה של ישראל במשחק הראשון, רוסיה, איכותית מעט יותר מהנבחרת של אדלשטיין, אבל רחוקה מלהזכיר את המעצמה אותה הוביל דיויד בלאט להישגים ורחוקה גם מלהיות יריבה שאי אפשר לנצח. 

 

קיץ סוער ביותר עבר על הנבחרת של ייבגני פשוטין, שאומנם התאוששה מעט במשחקי האימון האחרונים בהם הציגה יכולת סבירה, אך היא עדיין מגיעה לאליפות בהרכב נטול מרבית כוכביה ולאחר מריבות פנימיות קשות. היתרון הגדול של רוסיה על ישראל (מלבד כמה יתרונות מקצועיים כמובן) נעוץ בעובדה שהיא קיימה 14 משחקי אימון הקיץ, שישה יותר מישראל, שהקנו לה הזדמנות להוריד חלודה ולייצר תלכיד סביר מהנבחרת הכמעט חדשה שלה, ולראייה השיפור בשבועיים האחרונים.

 

פשוטין. קיץ סוער (gettyimages)

 

ישראל תצטרך לחפות על ההכנה הקצרה והלקויה שלה בהכנה טקטית מדוקדקת לקרב החשוב. הזמן אותו יכלו אדלשטיין, צוותו ושחקניו להקדיש ללמידת היריבה הראשונה גדול לאין שיעור מזה שיהיה להם מול היריבות הבאות. משחק טקטי נבון, הכולל מוכנות מקסימלית למהלכי היריבה וכמה שפנים אותם ישלוף מאמן הנבחרת מכובעו (ואותם הסתיר במהלך משחקי ההכנה) , יעזור מאד לישראל לצמצם את הפער האיכותי (הלא גדול) ואולי אף לזכות בניצחון סופר חשוב. וכן, לא יזיקו גם כמה נאומים ציוניים בסגנון קליין את דוידסקו מודל 79. ישראל צריכה להתנפל על יריבתה הדי מדופרסת משריקת הפתיחה ובעזרת מוטיבציית שיא יכולה להתחיל את האליפות ברגל ימין.

 

לחשוב מחוץ לקופסה

 

הרבה ביקורות נמתחו על הנבחרת במהלך הקיץ האחרון, לרובן הייתה ראויה, אבל עכשיו הזה הזמן להפסיק להתייחס למה שאין ולמקסם את מה שיש. אין קלעים (געגועים פתאומיים להלפרין)? יש הרכב גארדים שלפחות מבחינה הגנתית ואתלטית יש לו פוטנציאל אדיר. הרכבים הכוללים את מקל, אוחיון וכספי או לימונד במקום אחד מהם יכולים ללחוץ על הכדור ולמרר את חיי הגארדים היריבים.

 

אין גבוהים (כרגיל)? יש אפשרות להרכבי פורוורדים מהירים ובעלי יכולת קליעה. משחק חצי המגרש נוראי? בזכות אותם שחקנים אתלטים (בתוספת דוסון מהספסל) אפשר לכפות קצת משחק מהיר ולצמצם את נזקי המשחק המסודר.

 

דוסון. נותן יתרון מהספסל (עדי אבישי)

 

ישנן כמובן בעיות כמעט לא פתירות כמו הנחיתות בצבע מול סנטרים עוצמתיים, הבעיה בריבאונד ההגנה והיעדר קלעים טבעיים מלבד יבזורי, אך גם אותן ניתן למזער בעזרת חשיבה טקטית מקורית. במהלך משחקי האימון מיעט אדלשטיין להשתמש במהלכים טקטיים לא שגרתיים, יתכן מאד בשאיפה לשמור אותם לרגע האמת, וכעת יהיה עליו לשלוף לפחות כמה כאלה.

 

שימוש בהגנות אזוריות, רגילות ולוחצות, שמירות כפולות על שחקני הפנים ושיבוש אגרסיבי של משחק הפיק אנד רול של היריבות עשויים להפתיע את היריבות ולשנות את המומנטום במהלך המשחקים. כל אלה יכולים כמובן גם להביא יותר נזק מתועלת במידה ולא תורגלו היטב או במידה ויבוצעו בטיימינג לא נכון, אך ללא שימוש בנשקים לא קונבנציונאליים תתקשה ישראל להתמודד מול יריבות חזקות ממנה. שמונה שנים חלפו מאז הניצחונות האחרונים של הנבחרת מול יריבות חזקות ממנה (סרביה וקרואטיה) במסגרת אליפות אירופה, והשפנים שישלפו אדלשטיין וצוותו יכולים לסייע בשבירת הבצורת.

 

רוטציה רחבה עם מובילים ברורים

 

בלתי אפשרי לצלוח טורניר כל כך אינטנסיבי, בעיקר בשלב המוקדם שלו, ללא שימוש נרחב בספסל. שחקני הדרג השני בנבחרת אומנם היו רחוקים מלהרשים בהכנה, אך עדיין יהיו חייבים לקבל דקות משמעותיות, גם כדי להשאיר אוויר בריאות של שחקני המפתח.

 

גרין וכדיר בגזרת הגבוהים, דוסון יבזורי ולימונד בגזרת הגארדים צריכים להיכנס למשחקים בשלב מוקדם ולהיות משותפים בהמשכם בהתאם ליכולתם ביום נתון ולצורכי המשחק.  אבל האליפות הזו צריכה להיות שייכת קודם כל לשלישיה המובילה של הנבחרת, עומרי כספי , ליאור אליהו וגל מקל, כשרק התעלות משמעותית של לפחות שניים מהם תוכל להוביל את ישראל להישג של ממש באליפות.

 

כספי. צריך להתעלות (עדי אבישי)

 

תהיה זו למעשה האליפות הראשונה שבה נוטלים חלק שלושתם יחד (לאחר שמקל החמיץ את הטורניר לפני שנתיים וכספי את טורנירי 2009 ו-2011). מקל החלוד בעקבות שנתיים בהן מיעט לשחק צריך להיות מנהל המשחק ולוקח ההחלטות ברגעי ההכרעה, ולמעט בזריקות מחוץ לקשת. כספי חייב להביא יכולת קליעה יציבה ונקודות במגרש הפתוח, ולא לכפות זריקות קשות לאחר כדרור. אליהו כהרגלו יידע לקרוא את ההגנות, לנוע ללא כדור וליצור נקודות בסגנונו הייחודי , ויהיה חייב גם לעבוד קשה בריבאונד ההגנה ולדייק מהקו. את הטורניר הקודם סיים אליהו עם 12.5 נקודות למשחק , אחת יותר מכספי. הפעם צריכים להיות המספרים של השניים גבוהים יותר, כשמקל יכול לסייע להם מאד עם ממוצע אסיסטים משמעותי.

 

אפשר לעלות שלב, אפשר גם לסיים ללא ניצחונות

 

אין צורך להתרגש יותר מדי ממאזן האימה (אחד משמונה) במשחקי האימון, שהאפקט שלו יכול כאמור להתפוגג לחלוטין עם ניצחון מול רוסיה. מה שיותר מטריד הוא קוצר הזמן בתקופת ההכנה, שעלול להיות בעוכרי הנבחרת. ישראל לא תעלה כפייבוריטית לאף משחק באליפות אירופה, אך מלבד צרפת היא מסוגלת לגבור על כל יריבותיה ביום נתון. העפלה אפשרית לשמינית הגמר היא בהחלט בהישג יד, כמו גם סיום בתחתית הבית. תשובות חלקיות ודי משמעותיות נקבל כבר הערב.

עוד באותו נושא: ייבגני פשוטין, שון דאוסון

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי