באמת שהפעם זה יכול להיות אחרת. באמת. כלומר, לא שבפעמים הקודמות עשו לנו בושות. מכבי חיפה של יצחק שום עשתה כבוד לכדורגל שלנו, עם 0:3 על מנצ'סטר יונייטד ושבע נקודות בשישה משחקים. גם החבורה הצעירה והלוחמת של ניר קלינגר (איזה הבדל תהומי בכישרון ובאיכות) עמדה בכבוד בבית סופר-קשה עם אייאקס, באיירן מינכן ויובנטוס. כמובן שההופעה המכובדת האחרונה הייתה של הפועל ת"א הגוטמנית. לא תוצאות גדולות, אבל גם לא השפלות, ומספרת אחת אדירה בליון.
אבל לא על זה אנחנו מדברים. אנחנו מדברים על העתיד. על הכסף הגדול שמכבי ת"א קיבלה בעקבות ההעפלה. אף קבוצה ישראלית עד היום לא ידעה לקחת את המשאב הזה ולמנף אותו הלאה. נכון, מיץ' גולדהאר הוא לא בחור עני, אבל גם לא פראייר. כלומר, כבר לא פראייר. השנים עשו לו טוב, האליפויות הראו לו שאפשר לקחת תואר בארץ ישראל גם בלי להשתולל. מכבי ת"א עדיין מחזיקה בתקציב הכי גבוה בליגה שלנו, אבל בשנתיים האחרונות היא לא משתוללת, אלא מביאה מה שצריך, ולפעמים אפילו לא מביאה מספיק עבור מטרותיה.
עכשיו, כשהושלמה המשימה, יוכל מיץ' להשתמש בכסף שיגיע – מענק עלייה בגובה 12 מיליון יורו וחצי מיליון יורו נוספים על כל נקודה שישיגו הצהובים – ולשדרג את מכבי ת"א עוד קצת למעלה. פתאום הוא יוכל להביא שמות גדולים יותר, ולא להוציא את זה מכיסו; לחשוב כלכלית, ובו זמנית גם להתקדם מקצועית. להתקדם מקצועית כדי להפוך את המועדון שלו לאורח קבוע בשלב הבתים של ליגת האלופות. כמו רוזנבורג של לפני עשור. כמו פלזן. כמו באטה בוריסוב. אפילו כמו פ.צ באזל.
שחקני מכבי ת"א. תמונה שתהפוך למסורת? (עדי אבישי)
מכבי ת"א צריכה להביט לשני כיוונים. קודם כל להפוך את ההשתתפות למסורת (ובשביל זה, לפחות בינתיים, היא תהיה חייבת לזכות באליפות ישראל בכל שנה, בלי פנצ'רים), ואחר כך גם להפוך לקבוצה שמסוגלת לעלות גם לנוק-אאוט. זה לא בשמיים. צריך להשקיע את המזומנים במקומות הנכונים ולא להתבייש לכוון למטרה הזו – להיות כמו פ.צ באזל.
הכיוון השני שאליו צריכים להביט גולדהאר וג'ורדי קרויף הוא הקבוצות הישראליות הקודמות שהיו בצ'מפיונס. הם צריכים להביט אחורה ולהבין איך קרה למשל שמכבי חיפה של אמצע שנות ה-2000 – מהקבוצות הדומיננטיות בתולדות הכדורגל הישראלי – לא הצליחה לעשות את קפיצת המדרגה. האורות שכבו מול רוזנבורג ברמת גן היו כנראה סימן לליקוי המאורות האירופי במועדון הירוק. עובדה: שנה לאחר מכן הגיע עוד כישלון סקנדינבי, הפעם מול מאלמו, כמה שנים אחר כך גם הכישלון מול גנק ולבסוף ההתבוססות בבינוניות של ליגת העל. אין ספק שמכבי חיפה ההיא יכלה לעשות יותר. הרבה יותר.
כדי לא לשחזר את ההיסטוריה הישראלית, צריך באמת להפעיל את הראש. אין פה רק עניין כלכלי, אבל הוא בעיקר כזה. את הכסף שהגיע אפשר לנתב כולו לבניית השנים שיבואו, ובכל שנה להגדיל עוד קצת את העוגה. העונה, בעצם השבוע, מכבי ת"א תנסה להביא עוד שחקן או שניים כדי לא לעשות בושות ולצאת בכבוד משלב הבתים שיבוא עלינו לטובה. אז הראש בליגת האלופות, אבל הפנים צריכות להיות נשואות לעבר הבנייה של האביב והקיץ הבאים. משימה לגמרי לא פשוטה. שיהיה בהצלחה.
מה דעתך על הכתבה?