בעוד כחודש וחצי דנילו אספרייה יהיה בן 34, אך דווקא בחודשים אלה בישראל הוא חווה, לפחות ברמה המספרית וההנאה מכדורגל, את אחת התקופות הטובות בקריירה. בשבוע שעבר, רגע לפני שהמריא מקולומביה לישראל, הוא התפנה להתראיין ולדבר על הקריירה – החל מקולומביה, דרך קטאר, בולגריה, דובאי ועד באר שבע ובית"ר ירושלים כיום.
את פגרת המונדיאל העביר אספרייה אצל בני משפחתו בעיר הולדתו מדיין, אליה גם יחזור אחרי הקריירה. מדיין תמיד מזוהה עם קרטלי הסמים, אבל כששואלים את אספרייה על כך הוא קופץ: "מדיין של היום שונה ממה שהייתה פעם. אין יותר קרטלים ואלימות, עכשיו זאת עיר תיירות, מיליונים באים לכאן ולקולומביה בכלל. המקום בטוח, לא כמו 20 שנה לאחור. המדינה תחת שליטה היום, היא מדהימה. היא לא מושלמת, אבל בכל מקום יש בעיות, קטנות או גדולות. גם לי, שגדלתי בשנות ה-90 כאן, הייתה ילדות טובה. באתי ממשפחה נורמלית, הייתי הולך לבית ספר, משחק כדורגל ברחוב ואחרי זה בקבוצה מסודרת, שם גם התחילה הקריירה שלי".
"נרקוס" האדירה את פבלו אסקובר.
"אם כבר הזכרת את אסקובר, מה שהראו ב'נרקוס' לא היה אמיתי. אמנם הייתה אלימות ותקופה קשה, אבל לדוגמא אני גדלתי בשנות ה-90 במדיין. היו בעיות, אבל אף פעם לא ראיתי מישהו הורג מישהו אחר, זה לא היה משהו שרואים ככה בקלות ברחוב, הגזימו מאוד שם. בסופו של דבר אנשים אוהבים את אסקובר, אבל הרבה כאן גם לא. הוא עשה דברים לא טובים עבור האנשים והמדינה, אנחנו רוצים משהו אחר מזה. בסדרה אנשים חושבים שאסקובר היה טוב לאנשים, אבל זה ממש לא ככה. זאת היסטוריה רעה ומסוכנת, היום הרבה יותר טוב במדיין ובקולומביה".
הוא נולד בינואר 1989, מספר חודשים לפני שקולומביה עברה את ישראל בדרך למונדיאל באיטליה. "כן, קראתי על ההיסטוריה של המשחק הזה. אוסוריאגה שבינתיים מת כבש את שער הניצחון, ניצחנו 0:1 ובישראל יצא 0:0 בדרך למונדיאל. הייתה נבחרת מדהימה עם היגיטה, רינקון, אלברז, ואלדרמה, פאוסטינו אספרייה ועוד הרבה שחקנים איכותיים. זה היה הדור הכי מוכשר והכי איכותי של הכדורגל הקולומביאני. הנבחרת הזאת עשתה אנשים מאושרים, נתנה לאנשים תקוה, כולל לילדים כמוני. אנשים לא מבינים באיזה תקופה הם שיחקו, תחת איזה לחץ, איומים וסיכונים מבית, זה היה כמעט בלתי אפשרי והם עמדו בלחץ הזה".
הערצת מישהו אז?
"כן, פאוסטינו אספרייה. הוא פתח את הדלת לכל השחקנים האחרים לאירופה, התחיל בפארמה, אחרי זה ניוקאסל, עשה היסטוריה שם. קשר משפחתי? יכול להיות, משפחת אספרייה מאוד גדולה בקולומביה, אנחנו באים מעיר אחת וייתכן שיש איזושהי קרבה".
אספרייה חיפש את עצמו לאורך חלק גדול מהקריירה. בגיל צעיר כבר היה בברזיל, בקטאר, העביר שנים בארגנטינה, אך את הפריצה הגדולה עשה בגיל 24-25 בליטקס לובץ' הבולגרית, במדיה פרח במשך שנתיים וחצי. אחריהן נמכר בינואר 2016 לאל עין מהאמירויות ב-2.5 מיליון יורו.
למה נמכר בינואר? הקולומביאני מספר: "זה היה בדצמבר, היה דרבי והובלנו 0:1 מגול שלי, קיבלנו שני אדומים והבעלים התקשר לספורט דירקטור וביקש לרדת מהמגרש. בחיים לא ראיתי דבר כזה, הספורט דירקטור נכנס למגרש והוריד אותנו מהמגרש. העמידו אותנו לדין והורידו את ליטקס לליגה השלישית. זה היה מוזר, כמה חודשים אחרי זה הבעלים קנה את הקבוצה הכי גדולה בבולגריה. אני עד עכשיו לא מבין אם דברים נעשו בכוונה או לא, אם זה היה מתוכנן או לא, כנראה שאף פעם לא נדע.
"מה עושים עכשיו? הקבוצה הבולגרית רצתה הרבה מאוד כסף, זה היה באמצע העונה, בדיוק הפסקנו לשחק והייתי חייב לקבל החלטה. לאורך חודשים הייתה לי הצעה מבולוניה, אבל המועדון רצה הרבה כסף והייתי חייב לקבל החלטה בינואר. חזרתי לקולומביה כדי לחשוב ואל עין הציעו לי חוזה שאי אפשר לומר לו לא, עם הרבה מאוד כסף שסידר אותי בחיים, חוזה של יותר מפי 10 ממה שהרווחתי בבולגריה ופי 5 לפחות ממה שהוצע באיטליה. שיחקתי בקטאר כבר בגיל 18 וידעתי מה זה מדינה ערבית. אמרתי 'נבוא לשנה או שנתיים ונחזור לאירופה', אבל הכסף רק הלך וגדל ולא היו הצעות מאירופה שמתקרבות לזה. המשכתי מהאמירויות לערב הסעודית ולמעשה העברתי במדינות ערב 5 שנים".
היה לך סיכוי לקבל הזמנה לנבחרת לאורך השנים?
"כשהייתי בבולגריה היו לי שנים נפלאות, הכניסו אותי לרשימה של הסגל הרחב אך מעולם לא קראו לי, וברגע שעברתי למדינות ערב כבר לא היה סיכוי. זה לא מפריע לי, אני לא חי את זה, מאוד הייתי רוצה שזה יקרה אבל זה לא היה החלום שלי, החלום היה להיות שחקן כדורגל מקצוען ולהצליח".
אז איך מהכסף הגדול במדינות ערב הגעת לישראל?
"זה סיפור. בערך לפני 20 שנה, שרון סגרון, אח של אורן סגרון, שהיום הוא כמו אח שלי, הכרתי אותו בקולומביה, היו לו עסקים כאן והוא עזר לי מאוד. הוא היה כמו האבא השני שלי, ממנו שמעתי על הכדורגל הישראלי והפועל באר שבע, ראינו יחד משחקים של הכדורגל הישראלי, התעניינתי, אפילו כשהייתי בבולגריה היה חיבור וניסו להביא אותי לבאר שבע אבל זה לא הסתדר".
צריך לוותר על הרבה כסף כדי לבוא ממדינות ערב לישראל.
"כן, אנשים לא יודעים שהתרתי את החוזה בערב הסעודית, חוזה ענק, רק כדי לבוא לישראל, לחזור לכדורגל האמיתי עם קהל וטירוף. ראיתי וידאו של טרנר והקהל, ובכלל הקהל בישראל, ורציתי לחזור לאווירה הזאת, רציתי להיות שם והייתי מוכן להפסיד המון כסף".
איך הרגשת כשבאר שבע לא מימשה את האופציה אחרי שנה?
"זה היה מאכזב, עשיתי עבודה טובה וחיכיתי למימוש האופציה ולנסות עוד שנה ולהשתפר, ויתרתי על הרבה דברים כדי לבוא לכאן. אבל אחרי שלא רצו אמרתי תודה והחלטתי שאני נשאר עוד שנה בישראל. ברגע שיוסי אבוקסיס התקשר ישר אמרתי כן. הוא התחיל לדבר על כך שיש בעיות כספיות ואמרתי 'עזוב כסף, אני מגיע'. כולם אמרו לי לא להגיע לבית"ר, אמרו לי שאין כלום, שהם בדרך לפירוק, זה לא עניין אותי, הייתי חייב לחוות שוב את הטירוף הזה והקהל של בית"ר התאים לזה. התאמנתי איתם חודש וחתמתי רק יומיים לפני הליגה, שיחקתי בגביע הטוטו בלי חוזה ולא עניין אותי. אני לא דואג עכשיו לכסף, תודה לאלוהים הרווחתי סכומים אדירים באמירויות ובערב הסעודית, רק רציתי להיות בבית"ר. מבחינתי ירושלים היא העיר הכי קדושה, הכי יפה והכי חשובה בעולם, זאת הגשמת חלום עבורי להיות בה".
בגמר הגביע עם באר שבע נגד מכבי חיפה, הייתה לך החמצה גדולה לקראת הסוף. אם אתה מבקיע אתה נשאר בבאר שבע?
"קשה לדעת, אבל הם ויתרו על האופציה לפני כן. הם החליטו על זה, הרגשתי את זה גם באנרגיות עם האנשים במועדון, הבנתי לאן זה הולך. כשהבעלים ואנשים במועדון עוברים מולך ולא אומרים לך שלום, זה ברור לך. שער ניצחון היה משנה את זה? אולי, אי אפשר לדעת. לפחות לקחתי גביע. כשהחמצתי את הפנדל בגמר עדיין ידעתי שגלזר יעשה את העבודה וייקח, בכל גמרי הגביע שהשתתפתי הבקעתי בפנדלים והפסדנו, הפעם זה היה הפוך".
ואיך בבית"ר? היה לך סיבוב מדהים אבל הקבוצה בתחתית.
"בשבילי, ולא כי אני משחק בבית"ר ומנסה להתחנף, הקהל הוא הטוב ביותר שיש. כשהפסדנו מחזור ראשון 4:1 לנתניה ואחרי זה 5:0 לבאר שבע כולם נשארו לעודד והייתי בהלם, זה שימח אותי והבנתי שאני חייב לעשות הכול כדי לשמח אותם, להחזיר את המועדון למסלול, לחבר את הקבוצה, ברגע שנהיה ביחד דברים ישתפרו. תראה מה קרה נגד סכנין, כשכולם ביחד בקבוצה ובקהל קורים דברים מדהימים. אחרי ה-1:1 נגד סכנין כולם ידעו שנבקיע את השני, הטירוף באצטדיון ניצח את המשחק, אי אפשר היה לעצור את זה. ראית שסכנין לא עומדים בלחץ של הטירוף ובגלל זה אני בבית"ר".
הבקעת פעם 7 שערים בסיבוב?
"קרוב, לא ככה. 7 גולים ב-13 משחקים זה קצב גבוה מאוד. אתה אומר שבמשחקים שהבקעתי עשינו 12 נקודות? מדהים, אפשר להרגיש יותר טוב מזה? אין סיפוק גדול יותר, אתה משמח כל כך הרבה אנשים ולוקח חלק במשהו כל כך גדול. מועדון כמו בית"ר צריך להיות במקומות גבוהים יותר בטבלה ואני חושב שגם נהיה. בהתחלה היה מאוד קשה, הרבה שחקנים בכלל לא עשו איתנו הכנה והצטרפו תוך כדי תנועה, לא כולם היו בכושר, גם ברמת התיאום והשיטה. במשחקים האחרונים אנחנו טובים יותר, מבינים אחד את השני ומאמינים בעצמנו, דברים לוקחים זמן".
ניקולסקו הוא ה-9 שהיה חסר לך.
"כן, הוא נלחם, רץ, קופץ, הוא עושה את המשחק קל יותר עבורנו. ירדן שועה משחק את ה-10 ובכנף ויודע איפה לשים את הכדור כדי שמישהו יבקיע. אני מדבר איתו הרבה ומסביר לו, גם לשחקנים צעירים נוספים. הם צריכים תמיד לרצות להראות עוד. בשניים-שלושה משחקים האחרונים שועה היה אדיר – הוא מוסר, הוא רץ, הוא נלחם, רודף אחרי מגינים שצריך, רודף אחרי קשרים אחוריים, משחק עם הגב, נותן את כל מה שיש לו וזה הופך את המשחק לקל יותר עבורי. כשהוא במוד הנכון הוא עוזר מאוד לקבוצה, הוא רואה דברים שאף שחקן אחר לא רואה. לו ולבר כהן יש יכולת יוצאת דופן לשים את הכדור איפה שהם רוצים".
יש לבית"ר אופציה עליך?
"יש אופציה, כן, אבל בכדורגל אי אפשר לדעת מה יקרה מחר. אני מקווה להישאר לפחות עוד שנה בבית"ר, אבל למדתי שבכדורגל אסור לתכנן יותר מדי. אני כבר יותר מ-10 שנים מחוץ לקולומביה ובכל שנה אני חושב שאולי הגיע הזמן לחזור למשפחה".
מאיפה הגיעה תנועת הקרוקודיל?
"זה בא מדובאי. יום אחד, לפני הגמר הצ'מפיונס ליג של אסיה, השוער השני שלנו היה עושה את זה כל הזמן באימונים והוא אמר לי 'אם אתה מבקיע מחר אני חייב לעשות את זה, כי אתה נראה כמו חתיכת קרוקודיל'. הבקעתי, עשיתי את התנועה ומאז זה ממשיך 6-7 שנים. זה מיוחד, חגיגה קצת משעשעת, מגיע לאנשים לא?"
למה אתה קורא לכולם במועדון "פאפי"?
"כן, זה מקולומביה, לכולם קוראים פאפי, גם אם זה לא אבא שלך, לכל אחד, הכנסתי את זה לבית"ר וכולם חוזרים על זה. צריך להשאיר חותם, לא? מה זה 'אחי'? פאפי הרבה יותר יפה".
ראיתי שב-2016 התעללת בשוער של יריבה והוא נתן לך אגרוף ודרך עליך.
"זה היה מצחיק, כי הבחור הוא חבר שלי. היה 0:3 או 0:4 לנו, רציתי להבקיע, הוא סגר את הפינה הקרובה ורציתי לעבור אותו. הוא חשב שאני צוחק עליו ונתן לי בוקס, אחרי זה הוא קיבל אדום וגם דרך עליי. אחרי המשחק הוא התנצל, הסביר שהוא היה בלחץ, הם היו במקום האחרון והוא ספג הרבה שערים באותה עונה, סלחתי לו. הוא שילם על זה, הורחק לעשרה משחקים, נקנס ב-50 אלף דולר, שילם ביוקר".
כאחד ששיחק בקטאר בגיל צעיר, המונדיאל שם זאת בחירה נכונה?
"שיחקתי בקטאר בגיל 18, היה קשה כבחור צעיר להגיע לשם. גם לגבי המונדיאל, אמרתי מראש שיהיה בעיות. הם חיים בעולם אחר, יותר מדי דברים אסור לעשות שם, יותר מדי מגבלות. אולי העובדה שהם רואים עכשיו אנשים מתרבויות אחרות תשנה משהו. היה עדיף שהיו עושים את המונדיאל בקולומביה או במדינות יותר מתקדמות מקטאר".
אגב, אתה טיפוס ביתי די שקט בבית"ר. בבאר שבע היו יותר מדי ידיעות על כך שאתה בליין.
"אף אחד אל ראה אותי, כתבו סתם כי שמעו משהו. אולי זה קרה בגלל שהייתי הרבה עם רותם חטואל החליטו לחבר דברים, שהולכים למסיבות ודברים כאלה. זה ממש לא היה ככה".
מאור מליקסון כתב בספר שלו שמי שתרגם אותו לאנגלית זה רותם חטואל.
אספריה צוחק בקול חזק ואומר: "זה חזק, רותם הגדול. האמת, האנגלית שלו משתפרת לאט לאט, אחרי הרבה זמן איתי הוא השתפר קצת באנגלית וספרדית, וגם בכדורגל. הוא בתקופה מדהימה עם באר שבע, בשנה שעברה הוא לא היה שמח ולא שיחק, עכשיו הוא מראה את כל הכישרון וזה גם יכול להסתיים באירופה. שרק ימשיך כך".
