יוני הוא חודש קשה. לא רק החום, אלא בעיקר הספקולציות הבלתי נגמרות, חגיגות הכתבים על הקהל עם כותרות מבוססות שמועות או שיחות. כל זה, אגב, לגיטימי לגמרי. רק ככה אפשר לעבור את יוני בשלום, עם קצת פלפל לצד המלפפון.
את ג'ורדי קרויף כל זה לא מעסיק. הוא חי בעולם נפרד, ללא קשר אמיתי עם אף אדם או כלי תקשורת. הוא לא סופר אותם, אותנו. הוא עובד. השבוע הוא שוב הוכיח את זה, כשבפעם הרביעית בארבע העונות האחרונות מגיע לתל אביב מאמן עם היסטוריה בספרד שמכיר אישית או בעקיפין את ג'ורדי.
ראוי לבחון את המאמן החדש כשונה מכל קודמיו. סלבישה יוקאנוביץ' אמנם עדיין לא ז'וזה מוריניו, אבל הוא מאמן שהגיע בעונה שעברה לקבוצה מוכשרת אך מבולבלת, קבוצה שכמעט עשור שלם מחפשת את דרכה, והוביל אותה עם סגנון משחק אטרקטיבי אל הפרמייר ליג. להעפיל אוטומטית מליגת המשנה באנגליה זה עניין שאפשר לייחס בעיקר למאמן. הליגה הזו צמודה, צפופה, עם עשר קבוצות שהן פחות או יותר באותה רמה. ההבדלים באים לידי ביטוי במנטליות, בתשוקה, בלחימה, בצורת המשחק הנכונה מול היריבות, וכל אלה מושפעים מזהות המאמן. ווטפורד בטח הייתה פחות מוכשרת ועם סגל פחות עוצמתי מזה של מידלסברו או נוריץ' ששיחקו בגמר הפלייאוף – ועדיין סיימה לפניהן.
יוקאנוביץ'. רקורד אחר מקודמיו (Gettyimages)
אם משווים את הרקורד שלהם ביום שבו הגיעו לקריית שלום, הסרבי נמצא הרבה לפני אוסקר, סוזה ופאקו. סוזה מצליח עכשיו מאוד – הוא עשה עונה יפה עם באזל והמעבר הצפוי לפיורנטינה הוא בהחלט קפיצת מדרגה – אבל לפני כן הוא נכשל עם ק.פ.ר, סוונסי ולסטר באותה ליגה שבה הצליח יוקאנוביץ'. אוסקר הגיע למכבי כטירון, פאקו הגיע בלי ניסיון כמאמן ראשי ועם הישגים גדולים רק כשוליה.
ההשוואה הזו קריטית להבנת קו המחשבה של אחד כמו יוקאנוביץ'. בווטפורד הוא לא נשאר כי הבוס שלו העדיף להביא מאמן מנוסה ומעוטר יותר – קיקה סאנצ'ס פלורס. המאמן המוערך קיבל הצעות כאלה ואחרות, כולל מהליגה הצרפתית הראשונה, אבל כאן בדיוק טמון שורש ההתלבטות: ליגה צרפתית ראשונה (ולא פ.ס.ז' או מונאקו), קבוצת צ'מפיונשיפ באנגליה, או אופציה לשלב הבתים של ליגת האלופות.
כעת בואו נגלוש שוב לעולם הספקולציות של חודש יוני. הסרבי לא היה מגיע לישראל אחרי הצלחה עם חשיפה יחסית באנגליה, בלי הבטחה לכסף גדול שיופנה לרכש גדול ויביא את מה שעדיין חסר למאמן – חשיפה בקנה מידה עולמי. קרויף התאמץ להביא לכאן צוות שלם מווטפורד – מאמן ושני עוזרים – כדי לעלות עוד מדרגה. זו שהוא מחפש כבר שלוש שנים. עצם העובדה ששכנע את מיץ' גולדהאר ללכת על חוזה האימון הכי יקר שנחתם כאן, ולהביא עוד שני אנשי צוות לא זולים, מבשרת על שינוי התפיסה של הבעלים הקנדי.
גולדהאר וקרויף. הסרבי יקשה בבקשות? (ערן לוף)
אז אמנם לא נראה כאן שחקן שמגיע תמורת שמונה מיליון יורו, אבל המקומות שעדיין נותרו במכסת הזרים ימולאו על יד שמות מאוד יקרים ביחס לכדורגל שלנו. בהחלט אפשרי שגם כאלה שחתומים בקבוצה, כמו השוער חואן פאבלו, יושאלו או יימכרו. ואם כבר נגענו בעמדה הזו, אז כשיוקאנוביץ' יצפה בקלטות מתחילת העונה קשה יהיה לראות אותו מתלהב מהשוער הספרדי. זו רק דוגמה לשאלות או לבקשות שעשוי להציף הסרבי.
שתי שאלות מרכזיות עולות אחרי החתמה כזו. עד כמה יקבל יוקאנוביץ' את הזכות להקשות, לבקש ולשנות את הקיים, והשנייה – והחשובה יותר – מה בדיוק הבטיח קרויף לסרבי מלבד משכורת שמנה וצירוף שני עוזריו. אם הספקולציה המחושבת שלנו פוגעת, בקרוב מאוד נשמע על השדרוג המשמעותי הצפוי על הדשא, עם שניים או שלושה שמות רציניים. השינוי הזה אמור לתת למכבי ת"א את האקסטרה לקראת מאבקי המוקדמות בניסיון להיכנס לשלב הבתים, למרות שיש גם אפשרות שהגרלה קשה תטרפד את כל העניין.
ליגת אלופות או לא, השדרוג הזה אצל ג'ורדי וגולדהאר, הכסף הגדול שנשפך על הצוות המקצועי, הכוונות והמטרות – כל אלה עומדים להשפיע בעיקר על מה שיקרה אצלנו, בליגה המקומית. על סמך ההעברות הנוכחיות של קבוצות הצמרת בארץ, אין – לפחות בינתיים – קבוצה שתוכל לייצר תחרות למכבי גם בעונה הבאה.
מה דעתך על הכתבה?