סרט חדש. באמת שקשה לנו, לחובבי הכדורסל בני ה-20 ומעלה, לקנות כל תסריט אחר מלבד זה שבו תנצח הערב מכבי ת"א ותעפיל לגמר הפלייאוף. ובאמת שיש לנו סיבות טובות להיות "קטני אמונה" – הרי נולדנו בעידן הצהוב. בעידן בו ידעה האלופה הנצחית לטאטא בקלילות את יריבותיה, וכשאלה הציבו בפניה אתגר של ממש הצליחה איכשהו להיחלץ תמיד ברגע האחרון.
מאזנם של הצהובים בסדרות פלייאוף הרי עומד על הפסד אחד לעומת פלוס מינוס מיליון ניצחונות, והם מעולם לא הפסידו במשחק מכריע (שלישי או חמישי) שנערך בהיכל. אז למה שנאמין שדווקא הפועל אילת, הקבוצה שנראתה רוב העונה חצי מפורקת, שרק לפני שבוע ספגה קיתונות של בוז על הופעתה החלשה בתחילת הסדרה, תהיה הראשונה בהיסטוריה להדיח את מכבי לפני הגמר במגרשה הביתי? בגלל שאחרי הכל, כדורסל זה לא רק מיתולוגיה, זה גם טקטיקה, גם כושר משחק וגם לא מעט פסיכולוגיה.
- הצ'אנס האחרון של מרקיז היינס
- שילינג חושב שמכבי ת"א לא הייתה כה חלשה כבר שנים
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
בואו נסתכל על מצב העניינים הנוכחי. בהנחה שאילת תצליח שוב להצר את צעדיו של ג'רמי פארגו (בין אם בזכותה או בזכות עוד יום עצבני מצדו), מי בדיוק מהגארדים של האלופה אמור לקחת את המושכות במכבי? יוגב אוחיון התשוש (30 דקות ומעלה בכל שבעת משחקי הפלייאוף) וחסר הביטחון, שדייק רק בשלוש מתוך 22 השלשות האחרונות שזרק? נייט לינהארט, שחקן האימונים עד לא מזמן שהפך למושיע לעת צרה? או אולי מרקיז היינס, עליו באמת לא נבזבז מילים?
ובואו נבחן את כושרם של הישראלים של שתי הקבוצות. בעוד שהישראלים של אילת הולכים ומשתפרים (47 נקודות במשחק האחרון), כשארבעה מהם זוכים לדקות משמעותיות (כולל עמית ביר-כץ שדואג לשלוח את סופוקליס שחורצאניטיס להשליך אבנים מקו העונשין), שלושת הישראלים השחוקים של מכבי הולכים ודועכים, כשתרשו לי לא להתרגש מהשלשות של ג'ייק כהן, כאשר לצידן הוא ממשיך להציג הגנה זוועתית.
גם בפן הטקטי נוטה כרגע המטוטלת לכיוון האילתי, כשמכבי מתקשה להתמודד עם האיזורית של אריק שיבק ולא מוצאת פתרונות הגנתיים יעילים משלה. ובפן המנטלי? הלחץ בצד הצהוב של המתרס מרקיע שחקים, בעוד שהאורחים נישאים על גלי המומנטום ומלאים בביטחון עצמי. רק שלא יגיעו בהרגשה המפורסמת של "את שלנו כבר עשינו, ואין לנו מה להפסיד" , שגורמת בדרך כלל להתרפסות ברגע האמת. במידה ואילת, ששיחקה טוב רק במשחק אחד בסדרה עד כה ובכל זאת נמצאת מרחק של 40 דקות מהגמר, תאמין, תמשיך להפתיע טקטית ותקבל התעלות של הגארדים שלה, היא בהחלט מסוגלת לנצח הערב.
אוחיון מול ניסים. הצהובים מותשים (עדי אבישי)
סרט ישן. ואחרי כל זה, מדוע מכבי ת"א היא עדיין הפייבוריטית בעיני? ראשית, בשל גודל המעמד. אלישי כדיר אומנם כבר עשה את זה בעבר (גמר 2010 עם גלבוע/גליל), אבל עבור שאר חבריו יכולה להיות חווית המשחק על כל הקופה מול 11 אלף צופים רועשים מהממת (overwhelming נשמע הרבה יותר טוב). שנית, משום שקשה לצפות מאילת הלא יציבה להשוות את שיא הניצחונות הרצופים שלה העונה (העומד על שלושה) דווקא הערב.
שלישית, משום שאפילו מכבי ת"א מודל יוני 2015, חלשה ככל שתהיה, מסוגלת עדיין לגייס את שאריות הגאווה שלה ואת שרידי היכולת שלה ולהפיק מהן משחק טוב יותר. על אדי הדלק ובעזרת השדים והרוחות של ההיכל – ועם כמה שריקות שאולי ילכו לכיוונה בדקות מסוימות – זה אמור להספיק. או שאולי זה בגלל שאני מתקשה לעכל שקבוצה כמו אילת מסוגלת להעפיל לגמר הפלייאוף, או פשוט בגלל שנולדתי בשנת 1977.
ההיכל במלוא תפארתו. יעשה את ההבדל? (עדי אבישי)
סרט מקצועי. כדי לא להסתמך רק על המזל והמיסטיקה, צריכים גיא גודס וצוותו להגיע חדים מאד למשחק הערב. בשני המשחקים האחרונים הגיבה מכבי – ללא הצלחה – למהלכים הטקטיים של שיבק, והפעם צריך גודס להיות היוזם. הגנתית חייב המאמן להפסיק להתבסס על החילופים האוטומטיים המשאירים כמעט מדי התקפה את כדיר בלאו פוסט מול אוחיון או פארגו, ולנסות להשתמש בהגנות איזוריות (כולל מצ' אפ), בעיקר בדקות המנוחה של קאליף וואייט.
קשה לדרוש מרוטציה של שבעה ורבע שחקנים להפגין אגרסיביות ולחץ על כל המגרש, אבל בהחלט ניתן לצפות לקבלת החלטות חכמה יותר בהגנה (בלי מעבר מתחת לחסימה עם ניסים, פחות עבירות מטופשת של בריאן רנדל). דקות המשחק של היינס וכהן צריכות להצטמצם מעט הערב, לא שהתחליפים טובים בהרבה, אבל השניים האלו משדרים גישה פחות מתאימה מהאחרים למשחק בסדר גודל שכזה.
לשיבק אסור לנוח על זרי הדפנה. השפנים ששלף בשבוע האחרון הוכיחו את עצמם, אבל מכבי תבוא יותר מוכנה אליהם. הפתעה חדשה יכולה להלחיץ עוד יותר את הבחורים הלחוצים וחסרי הביטחון שממול. המגמה של הוצאת הכדור מידיו של פארגו בכל מחיר חייבת להימשך, כמו גם השימוש ברוטציה של תשעה שחקנים שיכולה להשאיר את האילתים עם יותר אוויר בריאות מיריביהם בדקות ההכרעה.
מבחינה התקפית תצטרך אילת התעלות מצידם של הגארדים שלה, ואחד שיכול לעשות את זה הוא ניסים. התצוגה הנהדרת שלו ברבע הרביעי של המשחק האחרון חייבת לגרום לו לקחת אחריות באותן דקות גם הערב. ליכולת שלו לייצר נקודות בעצמו ולקלוע באחוזים גבוהים מהעונשין אין תחליף במשחקים צמודים.
אבל ייתכן שהכל יתנקז לאותו מצ' אפ שהסתמן ערב הסדרה כזה שיכריע אותה, בין וואייט לפארגו. לוואייט עוד לא היה משחק גדול באמת בסדרה עד כה, והתפוצצות שלו בנוסח המשחק החמישי מול מכבי חיפה עלולה להשאיר את הצהובים ללא תשובות. בעוד שאילת מצאה את הדרכים להסתדר גם ללא הסקורר שלה בשיאו (בעיקר הודות לסדרה הנהדרת של עמית שמחון), הרי שמכבי ת"א תלויה ביכולת של פארגו כפי שלא הייתה תלויה בשחקן מזה שנים. פארגו במוד הנכון יתגבר על כל שמירה כפולה ופתרון הגנתי שיוצב מולו, ויעלה את קבוצתו לגמר נוסף. פארגו מתוסכל ועצור יכול לגרום למשחק הראשון של גמר הפלייאוף לנדוד דרומה.
פארגו מול וואייט. המצ' אפ שיקבע (עדי אבישי)
מה דעתך על הכתבה?