לצד סיפורים רבים על מייקל ג'ורדן, "הריקוד האחרון" חושפת בפני האוהד הממוצע פרטים על דמויות מפתח נוספות בשיקגו בולס של שנות ה-90', כמו דניס רודמן או המאמן פיל ג'קסון. זה אולי לא היה סוד עבור עכברי הכדורסל שבינינו, אך התגלית על כך שג'קסון עשה שימוש ב-LSD בצעירותו היא ללא ספק אחת המרעישות בסדרה.
המאמן בעל 13 טבעות האליפות (שתיים מתוכן כשחקן) חשף זאת באוטוביוגרפיה שלו וב-2014 אף התייחס לכך כשאמר: "זה לא היה היבט חשוב בחיים שלי. זו הייתה חוויה משחררת עבורי – לא משהו שחזרתי עליו, אבל כן משהו שפתח לי דלת והיה חשוב עבורי לפתח מודעות לזה".
ג'קסון, שהתבגר במהלך תקופת "ילדי הפרחים", התעסק לא מעט בתרבות הנגד לסמים בשנותיו באוניברסיטת צפון דאקוטה. משנבחר על ידי ניו יורק ניקס בדראפט 1967, מהר מאוד התגבש סביבו מוניטין של ה"היפי" בקבוצה.
מאז שהפרטים על השימוש שלו באסיד (וגם במריחואנה) התפרסמו בספר, ג'קסון ניסה להרחיק את התדמית שלו מסטיגמות של "היפי". ב-2016 הוא התארח בתכנית "We Need to Talk" של רשת CBS ואמר בנושא: "הדבר היחיד בספר שאני מתבייש בו, הוא שאנשים לקחו משפט או שניים ואמרו 'זהו פיל ג'קסון'. עיתונאי ספורט נתפסו בעבר על חוויה אחת עם סמים פסיכודליים או הערה אחת שאמרתי על סגנון החיים שהיה לי בצעירותי בשנות ה-60' וה-70'. השתדלתי לוודא שאנשים לא יקחו משפט או אמירה ויבנו סביבה אישיות".
ג'קסון עם ג'ורדן ב-1998 (EFF HAYNES/AFP via Getty Images)
מה דעתך על הכתבה?