Sport1 Banner

אחרון המכביסטים: יריבות מרה על המגרש, כבוד הדדי מחוצה לו

שמואל "שמלוק" מחרובסקי, שמעון מזרחי, דיוויד פדרמו
שמואל "שמלוק" מחרובסקי, שמעון מזרחי, דיוויד פדרמו | באדיבות מכבי תל אביב

מכביסט אמיתי הוא מי שהיה מנהל במכבי כשהפועל זכתה בחמש אליפויות, ולכן ידע להעריך את המהפך. רון עמיקם נפרד משמואל "שמלוק" מחרובסקי, שהלך לעולמו בגיל 81

(גודל טקסט)
1. רחוב תש"ח בתל אביב הוא אחד הרחובות הבודדים שיוצאים מכיכר המדינה ולא נושאים את שמם של ויצמן או ז'בוטינסקי. שם, בבית קפה פינתי, נפגשתי ב-2004 עם שמלוק מחרובסקי כדי לקבל ממנו את הסודות לכוחה האדיר של מכבי ת"א, ערב הופעתה בפיינל פור שהתקיים בתל אביב.


שמלוק כבר אז לא היה בקו הבריאות, אבל היה כהרגלו רחב לב ובעיקר פנקס פתוח. הוא הסביר איך באמצע שנות ה-60, כשהפועל קיבלה סיוע מההסתדרות והגזבר של מכבי, ברנרד חווסט, היה נותן צ'קים בלי כיסוי, לקח נח קליגר את הקבוצה והסיע אותה ברכבות לאורכה ולרוחבה של בלגיה, כדי להגיע לכל מיני טורנירים כמו בניולה ורויאל אנטוורפן כשכל מה שהם אכלו בדרך היו באגטים עם ז'מבון. וככה מכבי צברה מעמד ביבשת, הכירה את ליאון ואנדל, שהכיר לה מאוחר יותר את האולם בווירטון, ומשם הו-הא מה קרה, והשאר היסטוריה.


בין לבין הגיע שמעון מזרחי ובשורה של פעולות שהקדימו את זמנן הותיר את 1969 כשנה האחרונה בה זכתה הפועל ת"א באליפות. שמלוק דיבר על כך כמו שמדברים על מבצע צבאי, ואז נחת לי האסימון. הרי לא היה מכביסט כמו שמלוק – לא מוני פנאן וגם לא מזרחי – אבל מכביסט אמיתי הוא מי שהיה מנהל במכבי כשהפועל זכתה בחמש אליפויות, ולכן ידע להעריך את המהפך.


2. ב-5 במאי 1993 הייתי בכפר בלום וחזיתי בדבר שמעולם לא התרחש קודם לכן לבני גילי: מכבי ת"א הפסידה במרוץ לאליפות, כבר בשלב חצי גמר הפלייאוף. היום זה אולי יישמע דמיוני, אבל בין 1970 ל-1992 זכתה קבוצה אחת בלבד באליפות המדינה בכדורסל, ושמלוק היה המנהל שלה.


הספקטאקל הזה – מכבי מפסידה לאותה קבוצה שלוש פעמים בפרק זמן של פחות משבועיים – לא ממש נראה טבעי ללובשים צהוב באותו ערב. זו הייתה עבורם סיטואציה לא מוכרת שבה היו צריכים לשלב בין העמימות ששררה במועדון לבין התוגה מאובדן הכתר הנצחי. שמלוק פרש שנה קודם לכן, אבל חנך את פנאן בשעתו הקשה הראשונה כמנהל. ואכן, היחיד שהגיב כמו שמגיב מכביסט אמיתי היה שמלוק. "ההרגשה חרא", אמר כמו שזה, "אבל צריך לדעת גם להפסיד".



אחרון המכביסטים (באדיבות מכבי תל אביב)


3. הפעם הראשונה והלפני-אחרונה שהתלוויתי כעיתונאי לנסיעה של מכבי ת"א, הייתה ב-1989, למשחק לא ממש חשוב בסרטוחנבוש ההולנדית מול קבוצה שכבר הספיקו לשכוח כאן את שמה – דן בוש. בתקופה ההיא, להתלוות לקבוצות או נבחרות ישראליות בחו"ל כלל גם לינה באותה קומה עם המשלחת ונסיעה איתה באוטובוס. רק שבמכבי ת"א זה היה שני צעדים קדימה. ברגע שנכנסת לאוטובוס של מכבי ת"א, הפכת להיות מכבי ת"א – גם אם ממש לא רצית – כי מאותו רגע הוגש לך הוואוצ'ר למלון, המפתח לחדר, לוח הזמנים של האימונים, כרטיס למשחק ואני מניח שעוד כמה דברים שאחרי 30 שנה אפשר לשכוח. והיה לזה מחיר, בעיקר לעיתונאים שלא ממש יישרו קו עם רוח המועדון: אנחנו הקבוצה של המדינה, ואנחנו במלחמה. ובמלחמה, העיתונות מגויסת.


שמלוק לא ממש השתמש במשפטים שנשמעו כאילו נוסחו משפטית. הוא אמר חד וחלק: "מי שנכנס אלי לסלון, לא יכול לחרבן לי במטבח". פעם, באחת המערכות שעבדתי בהן, החלפתי את הכתב שסיקר את מכבי ת"א ועל האימון הראשון צפיתי במכות רצח בין וילי סימס לרון שטרייכמן. שלחתי דיווח לעיתון. לא נדרשתי עוד להחליף את הכתב של מכבי.


4. המדיניות הזו של שמלוק לא ממש הפריעה לו בשנים האחרונות להביע את מורת רוחו מהנעשה במועדון. השבוע לפני שלוש שנים סיפר לי שמלוק מה היה קו פרשת המים שבו מכבי איבדה את עליונותה המוחלטת בכדורסל הישראלי: "בא דיוויד פדרמן ולפני עשר שנים אמר דבר שלא אשכח אותו כל החיים: 'לא טוב שמלוק שלוקחים אליפויות כל השנים. זה לא ספורט'. אמרתי לו: 'סלח לי דיוויד, אני לא בעד ספורט, אני בעד מכבי'. מכבי בלעו פעם את הפועל ירושלים ועכשיו הפועל ירושלים יזנבו בהם, ולכן מכבי לא ייקחו אליפות השנה. ומה קורה בדברים האלה? אתה מתרגל. רוצים שיהיה ספורט? הנה יש לך ספורט. אז למה מתפלאים? אין מכבי, אין".


5. שמלוק בהחלט היה המכביסט האחרון. הוא סיפר באותה הזדמנות שבא אליו בכיר מ"עלית" וביקש להעיר משהו לגבי צורת המשחק של מכבי. שמלוק אמר לו: "לך תעשה שוקולד". הבכיר איבד שלווה: "אבל הרגע נתתי לך צ'ק, איך אתה מדבר?" שמלוק לא התבלבל: "אמרתי לך, לך תייצר שוקולד. פה מייצרים כדורסל".


שמלוק, המכביסט הראשון pic.twitter.com/Zya6mFQWXX

— Maccabi Tel Aviv BC (@MaccabitlvBC) February 5, 2019


בגיל 23 הוא נטש את עמדת הרכז בברית מכבים עתיד, עוד אחת מקבוצות הבת של מכבי ת"א ששיחקה באחת הסמטאות של דיזנגוף, והלך להיות מנהל. קלט את טל ברודי, החליף מנורות באמצע הלילה לזרים או שלח את הכלבה של לו סילבר לווטרינר. האיש היה מנהל אמיתי, מאסטרפיס למנהלים, אבא של השחקנים. מוני פנאן שכלל את זה לדרגת שיגעון.


וכמה שהיה מכביסט, ידע לכבד יריבים, ובעיקר – תתפלאו – את אנשי הפועל. הוא תמיד היה מתגאה בזה שאחרי שפיקו רוזביץ' המנוח, המנהל האגדי של הפועל, היה מפסיד לו בקלפים, הוא היה מכריח אותו לשבת לשולחן עם גופייה צהובה. ופיקו אף פעם לא הכחיש. זו הייתה מהות היריבות פעם: יריבות מרה על המגרש, כבוד הדדי מחוצה לו, ספק ידידות.


הכדורסל הישראלי איבד את אחד הגדולים שבבניו. יהי זכרו ברוך.
עוד באותו נושא: שמואל (שמלוק) מחרובסקי

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי