דאלאס קומאג'יס הגיע בסופו של דבר גם למכבי תל אביב. הוא היה נווד כדורסל בימיו ועבר הרבה קבוצות. זאת הייתה התחנה המשמעותית האחרונה בקריירה שלו. קומאג'יס היה אז בן 36, אמארה סטודמאייר חתם במכבי בגיל 37.
לסטודמאייר היו 14 עונות ב־NBA, לקומאג'יס שתיים, בנטס ובספרס בתחילת דרכו. את רוב הקריירה שלו עשה באירופה, בעיקר בליגה האיטלקית. שנותיו הגדולות היו בפנרבחצ'ה, לפני העידן של אוברדוביץ', אז היא הייתה מזוהה עם כדורגל. למכבי הוא הגיע מקבוצה איטלקית בליגה השנייה. קומאג'יס מיצה את היכולות שלו. גם הוא וגם האפמן, הסנטר של הקבוצה ההיא, הובאו רגע לפני פתיחת עונת 1999־2000. פיני גרשון ודיוויד בלאט החליטו לחתוך את שני הגבוהים שלהם, אנתוני אייבנט ואנדרס גיבר, ולפנות להם מקום. בעיקר כי הם נדלקו על האפמן.
קומאג'יס נחשב גיבוי להאפמן, שבהחתמתו ובבניית הקבוצה סביבו היה הימור בגלל הרקורד הצנוע שלו. מכבי באותה עונה אולצה להסתפק בשחקנים בעלי רקורד צנוע סביב העוגנים המקומיים הקבועים שלה – הנפלד, שפר, שלף ושארפ – כי העונה ההיא הוכרזה עונה פיננסית של בנייה מחדש, שבאה אחרי הרבה שנים של בזבוזים חסרי תכלית. קומאג'יס היה שחקן עם רקורד מוכח; ריבאונדר בעל נוכחות, שומר טוב, אחראי, לא טועה, נותן את הדקות שלו כשצריך ועושה מה שמצופה ממנו. הקבוצה ההיא הגיעה בניגוד לכל הציפיות לגמר היורוליג. קומאג'יס הועיל בכל דקה שלו. כשהוא על הפרקט, הרגשת בטוח. מכבי לקחה את הסופרוליג שנה אחר כך בלעדיו. קומאג'יס לא היה בתוכניות. אחד הזרים הכי לא מורגשים והכי נשכחים שמכבי העסיקה והרוויח כל סנט ששולם לו.
סטודמאייר במדים הצהובים. הגיע עם רקורד מרשים (דני מרון)
הקבוצה שיאניס ספרופולוס בנה הקיץ במכבי צריכה להירשם כהברקה ברקורד של המאמן. היא קרתה בסביבת עבודה שנראה היה שלא תצמיח דבר. אבל העונה הזאת מעמידה את ספרופולוס במבחנים אכזריים. המשחק נגד ריאל מדריד בהיכל גילה שמההברקה ההיא לא נשאר הרבה. חלף שבוע, הגיע המשחק נגד פנרבחצ'ה, והתגלה שתוך כדי משברים ופציעות ספרופולוס יצר קבוצה חדשה, היררכיה שונה, הדגשים קצת שונים אבל קבוצה תחרותית להמשך הדרך.
פנר, שמכבי פגשה שבוע אחרי ריאל, נמצאת במצב שאף קבוצה לא רוצה לפגוש בה, פנר עכשיו על הרצף, היא כבר עברה את המשברים היזומים שאוברדוביץ', על פי השמועות, נוהג לייצר בקבוצותיו כדי להביא אותן לשיא בדיוק בזמן. במונחים שלה, פנר "בדיוק בזמן", או בדרכה לשם, כשספרופולוס מביא לאולם שלה את הקבוצה החדשה שלו. ובשלב מסוים בשני המשחקים האלה, נגד ריאל ונגד פנר, ברבעים שבהם נהוג לתת דקות למחליפים, אמארה סטודמאייר משתרבב לפרקט.
סטיב קר אמר בעיצומו של גל ההעברות האחרון ב־NBA כי "זאת ליגה של התאמה. הטובים ביותר מתאימים לכל קבוצה, אבל עבור רוב השחקנים ההתאמה היא הכל". וכשאמארה סטודמאייר משתרבב לפרקט, לדקות הראשונות שלו ביורוליג בזמן מחליפים, עולה לגביו שאלת ההתאמה, היא זועקת מהרגע שהוא נכנס, אם הוא מתאים בכלל, אם הוא ברמה הנדרשת, אם הראש שלו במקום הנכון, אם יש לו עוד מה לתת. אם זה לא גימיק.
סטודמאייר עם ווילבקין. מבשר המהפכה (לירון מולדובן)
צריך להיזכר עם מי יש לנו כאן עסק, כי זה נשכח. לא האבולוציה של המשחק דחקה את סטודמאייר מה־NBA, אלא מצב ברכיו. יש לו רשימה ארוכה של הישגים אישיים בליגה ההיא: רוקי השנה, חמישיית העונה, שש פעמים אולסטאר, אבל הם רק השורה התחתונה שמתמצתת את פועלו.
סטודמאייר היה בעיקר מבשרה של מהפכה. לצדו של סטיב נאש ותחת מייק ד'אנטוני, פניקס הייתה הראשונה שהציגה לפני יותר מעשור את הכדורסל שמשוחק היום ב־NBA, כדורסל שהוא אנטיתזה לזה המדכדך ששוחק לפניו: כדורסל מבטל הגנות, מהיר, פתוח, רווי סקור. הרעיון היה להגיע כמה שיותר מהר לקליעה, רצוי מה־3. בגובה של 2.08 מ', אמארה סטודמאייר היה סנטר בגוף של גארד, אני לא בטוח שעד אז נראה סנטר כזה, עד אז הסנטרים התנהלו לאִטם. אמארה טס, ניתר לשמיים, דפק דאנקים, הרשה לעצמו שלשות בלי לדפוק חשבון לאף אחד.
הוא היה אטרקציה בליגה שמורעבת לאטרקציות. החוזה האחרון שלו ב־NBA היה בסביבות 100 מיליון דולר לחמש שנים, קרוב לחוזה המקסימום. ועכשיו עומדת שאלת התאמתו לקבוצה, לליגה, למעמד.
סטודמאייר במדי פיניקס מול קובי בראיינט (Kevork Djansezian/Getty Images)
את ההודעה שלו בנוגע לקריירה השנייה שלו הוא מסר במעמד שהתקיים במדיסון סקוור גארדן. אמארה סטודמאייר העצום מכריז על בחירתו – הפועל ירושלים. שם הוא בחר לתת את מה שנותר בו אחרי פרישתו מה־NBA.
שחקן מסוגו, במעמדו ועל אף מצבו הבריאותי, צפוי שישאף לגדולות של אירופה: ריאל, ברצלונה, צסק"א. אמארה אפילו לא התעניין, לא נשא ונתן עם אף אחת, הוא נשלח לירושלים, הופנה אליה מטעמו של בורא עולם, זו הייתה בחירה רוחנית ונבעה מהשורשים העבריים שגילה בעברו, בחירה שאפשר וצריך לכבד, אבל מהרגע שנעשתה ומניעיה פורטו, סטודמאייר חדל להיות שחקן כדורסל והפך לאדם נושא בשורה. הציפיות ממנו כשחקן כדורסל פחתו. הוא לא נמדד בפרמטרים שעל פיהם נוהגים להתייחס לשחקני כדורסל, כי משהו גדול מהכדורסל פוקד אותו, ולכן, באמצע הטריפ הרוחני הזה, אין להטרידו בעניינים שוטפים.
אמארה נתן לירושלים גם במצבו הרוחני החדש. הוא הפנה תשומת לב בינלאומית לעצם קיומה, הוא הועיל לה גם על הפרקט, גם במעורבותו החלקית הוא נתפס שם נכס, אבל זה היה מספיק בשביל ליגת העל, בשביל הליגה האירופית.
ספרופולוס. בנה קבוצה מבריקה (דני מרון)
מכבי מחתימה את סטודמאייר כדי לסתום חורים. זה מחזיר אותנו לקומאג'יס המינימליסטי והנשכח – הוא בא לסתום חורים וסתם. "להיות קומאג'יס" זה מה שמכבי מצפה מאמארה סטודמאייר.
בעונה הזאת, לכל אחד במכבי שדורך על הפרקט קורים דברים טובים עד שהוא נפצע, כל אחד מרים את הרמה שלו, קיימת שם סיטואציה כזאת, הקבוצה עצמה חווה טריפ אבל שונה מזה שאמארה חווה; היא ממצה את יכולותיה, לא חווה את שורשיה.
להיות פקק בליגה וביורוליג, זה כל מה שמכבי מבקשת מהאיש בעל הזכויות הזה, להוכיח שהוא יכול לסתום חורים כשנדרש, לתת את מה שקומאג'יס נתן – זוג ידיים בטוחות שהכדור נופל אליהן. אם מכבי תצליח להוציא את זה מאמארה סטודמאייר, הוא עוד יזכור משהו גם מהקריירה השנייה שלו.
מה דעתך על הכתבה?