ילד בוכה משתרך אחרי אביו בחניון שבין הארנה לטדי וממלמל בעצבות: "אבל אבא, אפילו לא הספקנו לקנות כלום בארומה". האב, עם הרבה עצבים שנראו על פניו, עוצר לרגע ומסתובב אל בנו. "אין משחק אני אומר לך, הולכים הביתה". הוא עוד מסדר את הצעיף האדום-לבן על צווארו רגע לפני שנעלם במכונית יחד עם הבן המאוכזב. כך נאלצו ללכת אוהדים מההיכל בירושלים לפני המשחק בין הפועל ירושלים לפריסטרי אתמול (רביעי), בו המארחת ניצחה 78:91 לעיני יציעים ריקים.
משפחה נוספת מדברת בקולי קולות על ההגעה לתחנה המרכזית, שבשעת ערב מוקדמת מלאה באנשים החוזרים ובאים מהעבודה, תוך כדי שהם עושים את דרכם לכיוון מלחה. "חבל שלא הודיעו קודם", אמרה אחת הנשים ופסלה התלבטות להמתין עוד קצת. שמי ירושלים של השעה שש בערב אכן נצבעו בזהב, כדברי השיר של נעמי שמר ז"ל, אבל האדום שאמור היה להציף את הארנה במשחק הבית הראשון שלה בשמינית גמר ליגת האלופות כשהערב יורד על הבירה איננו.
חיילי מג"ב מציבים מחסומים על המדרגות המפורסמות בכניסה ומסמנים לאנשים שהספיקו להגיע, ובעיקר מבולבלים, ללכת לכיוון הקופות. ההגעה לקופות חושפת עוד אוהדים שממשיכים להתקהל וממתינים לתשובה. "אז שיכניסו רק 5,000", אמר אחד האוהדים אחרי שהוא מקבל עדכון בטלפון הנייד שלו על הנחיית משרד הבריאות בשל נגיף הקורונה. "אנחנו כבר פה", ממשיך אוהד אחר את אותו הקו אל המאבטחים תוך כדי שהוא מדבר בטלפון עם אוהדים אחרים ומספר את רוע הגזרה על פיה נשארים בחוץ.
האולם הריק בירושלים (תומר מירנדה)
השומרים בכניסה עקשנים. הם קיבלו הנחיה לא לאפשר לאף אחד להיכנס, וזה אומר גם שני אנשים שמגיעים עם חולצה של פריסטרי וטוענים שהם מהצוות של המועדון היווני. הם מתקשים עם האנגלית ומנסים להראות כל הוכחה שקיימת במכשיר הנייד שלהם, מה שלא עוזר. "תסביר לו למה," אומר אחד המאבטחים לעמיתו תוך כדי שהוא מעביר במכשיר הקשר את שקורה. המאבטח הנוסף מנסה להסביר, אבל את היוונים זה לא מעניין והם מתחילים לכעוס וכמעט שוברים שיניים בניסיון לדבר בשפה המגשרת בין העברית והיוונית. גם התקשורת נמצאת עדיין בחוץ וממתינה לדובר של הקבוצה שילווה את הכתבים והצלמים פנימה. על פי ההנחיות, הכרטיסים או התג עצמו לא מספיקים. צריך שמישהו מהמועדון יבוא להכניס אותך וכך קורה. מבט נוסף לאחור, רגע לפני הכניסה לאולם, מראה שהתרחיש שאותו לא דמיינו בירושלים מגיע מפה לאוזן במהירות. עוד ועוד מכוניות עוזבות את האזור וחלק מהאוהדים מוותרים והייאוש מנצח לפני ש-40 הדקות של המשחק הקריטי להמשך המפעל התחילו.
הכניסה לאולם חשפה את שחקני שתי הקבוצות בשלב החימום. השעונים על הסלים הראו שיש עוד שעה שלמה עד תחילת המשחק, ובקבוצה אמרו לכתבים שחדר ה-VIP היום יהיה פתוח לכולם. כלומר, למעט האנשים שנמצאים באולם והם בעצם רק משפחות ואנשי צוות. בחדר האח"מים המילה "הלם" נשמעה יותר מפעם אחת ובסופו של דבר הגיעה גם מעודד קטש, מאמן הקבוצה, במסיבת העיתונאים שאחרי. הטלוויזיות בחדר הגדול דלוקות על ערוצי החדשות השונים ומכל שולחן אפשר לשמוע את נושא השיחה הזהה: ההמתנה לשלב הפלייאוף ועד שהוא הגיע – הקהל לא יכול להגיע. העיתונאים התכנסו באחת הפינות, דיברו על אירועי הספורט שיידחו ככל הנראה ודנו בסוגיית הבידוד שיצטרכו ספורטאים רבים לעבור. המציאות לא נראית אמיתית בכלל ובשלב מסוים כולם נשאבים אל תוך מסכי הנייד כדי לשאוב מידע על מה הלאה. לפתע אריה, הקמע של הפועל ירושלים, הגיח אל החדר חבוש במסכה שמזוהה עם הקורונה. הוא הסתובב איתה בין השולחנות, עושה סלפים ומבקש לא להשתעל עליו, כמעין הומור עצוב למצב.
המשחק התחיל, אבל מהר מאוד הוא הרגיש כמו אימון לכל דבר. השקט ששרר במגרש הופר על ידי תוף בודד תחילה, כך ששמעו את כדרור הכדור כמעט בכל שנייה, דבר לא אפשרי בכלל כשמסביב אלפי אנשים. גם את רעש הנעליים של השחקנים על הפרקט שמעו מצוין. הכרוז, שכנראה עבורו זה היום העגום ביותר בתפקיד, נצמד למילות השיר של להקת קווין – "SHOW MUST GO ON", ומחמיא לשחקני הקבוצה המקומית בכל פעם שהכדור נכנס אל הסל או נרשמת פעולה הגנה, שהייתה זוכה לתשואות מהקהל. קולו הדהד באולם הריק כשאין מי שיענה חזרה לקריאותיו. השפים ועובדי הקייטרינג, להם הייתה אמורה להיות הרבה עבודה עם המוזמנים שאמור היה להגיע, נותרו חסרי מעש ועלו לאולם לצפות במשחק עם המדים והסינרים על גופם עדיין.
עודד קטש (אתר FIBA)
"איזה עצוב. אני עולה לעודד בעצמי", אמר אחד מאנשי הצוות של הקבוצה וסימן לנערים עם התוף להגביר את הקצב. בדיוק כמו השחקנים, גם העידוד תפס תאוצה במחצית השנייה. מחיאות כפיים מצד המשפחות הגיעו כשהקבוצה כבר ביתרון ובדרך להבטיח את הניצחון, וקול התופים הפך להיות חזק יותר. גם אנשי צוות המדיה של הירושלמים הצטרפו אל האוהדים הבודדים ואל אריה, שרץ לבדו בין היציעים שמאחורי הספסלים עם דגל הקבוצה. "זו חוויה מסוג אחר", סיכם אחד מהם בסוף ואיחל לדחיית המחזור, כי ביום ראשון אמורה להגיע לארנה מכבי תל אביב. המשחק הגדול ביותר שיש לכדורסל הישראלי להציע.
בינתיים, השחקנים נעמדו במעגל וחיבקו זה את זה לאחר השגת הניצחון החשוב. אם ביום רגיל הם עושים הקפה ומודים לקהל במחיאות כפיים, בין היתר, הפעם הם מביטים אל המושבים הכחולים בהבעה שאומרת הכל. אחד אחרי השני הם הלכו לכיוון חדר ההלבשה כשככל הנראה כולם חשבו את מה שאמר מספר דקות לאחר מכן ג'יימס פלדין במסיבת העיתונאים ומסכם הכל: "הקהל שלנו נותן לנו הרבה אנרגיות וכשהסתכלנו לכיוון שלהם ולא היה שם אף אחד – זה היה קשה".
מה דעתך על הכתבה?