דני אבדיה לקח את ההזדמנות שניתנה לו במכבי תל אביב השנה וללא ספק פרץ בצורה יוצאת דופן, לא רק בזירה המקומית אלא גם ברמת היורוליג. אלא שהתפרצות הקורונה עצרה גם את המסע המופלא של הכישרון הישראלי בעונתו האחרונה באירופה לפני שהוא יוצא לדראפט ה-NBA, שגם לגביו קשה להעריך כרגע מתי יתקיים. בזמן שהוא שוהה בביתו כמו שאר הספורטאים, פורוורד מכבי תל אביב ענה לשאלות הגולשים בחשבון האינסטגרם שלו הצהובים ודיבר על שלל נושאים.
אבדיה סיפר כיצד הוא שומר על כושר בזמן שהליגות מושבתות: "אני מקפיד כמו כולם על הנחיות משרד הבריאות ומשתדל כמה שפחות לבוא במגע עם אנשים. אני כן מגיע לאולם ועובד לבד עם המאמן שלי ובעצם שומר על שגרה של אימונים, חדר כושר בבוקר ואז אימון אישי של שעתיים. אחר הצהריים אני רואה סרטים, משחק בפלייסטיישן, קורא ספרים ועושה דברים שרציתי ולא היה לי זמן אליהם". לגבי המצב הוא הוסיף: "חייב להגיד שזה לא פייר מה שקורה, במיוחד בעונה כזאת, זה מאוד קשה אבל אלה החיים. צריך לדעת להתמודד".
הגעגועים להופיע לעיני הקהל הצהוב בהיכל: "כמה אני מתגעגע לזה. זה קצת מוריד את הדרייב. תחשוב שאתה מתאמן ועובד קשה כדי להראות את היכולות שלך, בייחוד בהיכל עם כל הטירוף הזה, זה מה שאנחנו מתגעגעים אליו. אני מאוד מתגעגע לשחק מול הקהל, זה מאוד חסר. אני חושב שזה קשה גם לאוהדים ולקבוצה כולה".
מתגעגע לשחק בהיכל (דני מרון)
האם האמין שיפרוץ כך השנה, כמה הוא מאוכזב שהקורונה עצרה זאת והאם זה יפגע בו לקראת הדראפט: "אף פעם אי אפשר לדעת מה יקרה, זו הפתעה נעימה. אני עובד מאוד קשה ויכול להיות שיהיו לי משחקים פחות טובים, אבל בשבילי הכי חשוב להיות יותר טוב מביום שלפני. יוצא לי לחשוב קצת על ה-NBA. אני מקווה מאוד שיתמזל מזלי לחזור למגרשים עם מכבי ולזכות בכמה שיותר תארים, ואז נתחיל לחשוב על העונה הבאה".
שחקן שהיווה מודל לחיקוי עבורו בילדות: "אהבתי מאוד את דריק רוז. אני חושב שהוא שחקן פנומנלי, אבל באופן כללי לא הייתי רואה הרבה NBA. לא חושב שהיה לי מודל לחיקוי, הסתכלתי על שחקנים אחרים אבל תמיד רציתי להיות דני".
מדוע בחר לשחק עם הספרה 8 על הגב: "כי אמרתי שאין סוף לאן שאני יכול להגיע, הכי רחוק שיש. מספר 8 לא היה פנוי כשהצטרפתי למכבי, החלפתי ל-10 ואז רציתי להמשיך איתו ובא אליי מישהו ואמר לי 'דני, תישאר עם המספר שאיתו התחלת. תחזור להיות 8'. אמרתי לעצמי שאולי זה סימן ששלחו לי, ובחרתי את המספר הזה".
"יכול להגיע הכי רחוק שיש" (עדי אבישי)
תנועת החגיגה אחרי סל: "לואיס סוארס מנשק שלוש אצבעות אחרי שהוא מבקיע, אז אמרתי שאקח את החגיגה הזו אבל אעשה אותה הפוך. זה ממש ספונטני ככה על הדרך".
כיצד משפיעים עליו הסקאוטים שבאים לעקוב: "ברגע שאתה עולה על הפרקט ומתחיל לשחק, כל הרעש מסביב נעלם. גם אם יש לך משחק פחות טוב, אתה יודע מה אתה שווה, מי אתה בתור שחקן, בתור בן אדם ומה היכולות שלך. גם משחק אחד פחות טוב לא כזה נורא".
ההרגשה לשמור על שיין לארקין במהלך המכריע נגד אנדולו אפס: "האמת שלא התרגשתי. ממש רציתי לשמור עליו. הרבה פעמים אנשים לא רואים, אבל בתוך עצמי אני רוצה לשמור על שחקנים טובים. גם אם לברון יעמוד מולי, אני פשוט ארצה לנצח".
מה דעתך על הכתבה?