עכשיו חייבים לשנות: אנדי הרצוג ייבחן נגד סלובניה

ב-2 כספטמבר 2017 פגשה נבחרת ישראל את נבחרת מקדוניה באצטדיון סמי עופר, הפסידה 1:0 והתפרקה מנטלית כשהשיא היה זריקת סרט הקפטן על ידי ערן זהבי, אירוע שאולי ייצג את אחת מנקודות השפל הקשות של הנבחרת אי פעם. שנתיים ושלושה ימים עברו מאז, והנבחרת אירחה בטוטו טרנר את מקדוניה הצפונית (אותה נבחרת עם שם שונה), כשהפעם היא הגיעה עם תקוות לעלות ליורו 2020 ועם ערן זהבי כמלך שערי המוקדמות.

אנדי הרצוג, למרות כושר בעייתי בו נמצאים מספר שחקני מפתח, נשאר נאמן למערך שלושת הבלמים ששירת אותו מתחילת הדרך, כשההפתעה בהרכב הייתה הצבתו של מנור סולומון כקשר מרכזי בצד שמאל לצידם של דור פרץ וביברס נאתכו, בעוד בעמדות המגנים, או הכנפיים, הרצוג נתן אמון באלי דסה שעדיין לא מצא קבוצה ובעומרי בן הרוש, שממעט לשחק בלוקרן מהליגה השנייה בבלגיה. מקדוניה הצפונית פתחה במערך זהה, אבל בניגוד לנבחרת שלנו, שהחליפה עשרה מ-11 השחקנים שפתחו לפני שנתיים בסמי עופר, המאמן איגור אנגלובסקי שמר אמונים לתשעה מ-11 השחקנים שפתחו באותו משחק, כולל אניס בארדי המצויין ואילייה נסטורובסקי.

המחצית הראשונה התנהלה בקצב נמוך, כאשר דווקא האורחת הייתה מסוכנת יותר. המערך של הנבחרת לא שירת אותה נאמנה. המגנים לא היו קיימים התקפית, אם זה בגלל כושר משחק לקוי (דסה) או יכולת התקפית נמוכה (בן הרוש), נאתכו שיחק בקצב נמוך ופרץ לא היה קיים בצד שבו מנסים להבקיע. היחיד שניסה, וגם זה היה מעט מדי ורחוק מהאזורים המסוכנים, היה מנור סולומון.

מנקודות האור הבודדות. מנור סולומון (דני מרון)

הרצוג החליט לא לבצע שינויים פרסונליים במחצית, אבל שינה את הגישה של הנבחרת. הוא דחף את דסה קדימה, שחרר את סולומון מהעמדה ואפשר לו לנוע בחופשיות גם לאגף הנגדי והעלה את קו ההגנה יותר גבוה. הנבחרת התחילה ללחוץ ועלתה ליתרון מוצדק בזכות שער שמיני בקמפיין של זהבי, אחרי מהלך מבריק של סולומון באגף ימין.

ואז הגיע המהלך הקונטרוברסלי של המשחק. הרצוג החליט לפני שער היתרון שהוא רוצה לשנות והלך עם התחושה שלו גם אחרי השער. הוא הכניס את כיאל למרכז והזיז את סולומון לעמדת המגןכנף. ההיגיון מאחורי המהלך היה ניסיון לחזק את האמצע מצד אחד, ולבודד את סולומון באגף תוך ניצול הפאסיביות ההתקפית של בייטולאי באגף הזה. מה שקרה בפועל הוא שסולומון קיבל את הכדורים מדרגה נמוך יותר מזו שבה קיבל אותם כקשר והפך לפחות מסוכן וגם כיאל נראה חלוד בפעולות הטכניות שלו (עדיין לא שיחק העונה בצ'רלטון).

ערן זהבי היה קרוב לסגור מעגל נגד אותה יריבה שנגדה זרק את סרט הקפטן. (דני מרון)

הנבחרת אמנם לא הלכה לאחור, אבל בסוף נענשה בדרך שהכי מאפיינת אותה. עבירה לא חכמה בעליל של דגני על קו האורך כשנסטורובסקי בדרך לצאת מהמגרש, יחד עם החלקה של נאתכו בזמן ההגבהה, הביאו לשוויון של אדמי. הרצוג בחר שלא להשתמש בחילוף השלישי שלו ובניגוד למשחק מול סלובניה, גם התעקש לשמור על המערך ולא עבר לרביעיית הגנה ושלישייה קדמית כדי לנסות להכריע את המשחק. הנבחרת ניסתה, אבל ביום חלש מאוד של פרץ ודאבור, היא לא מצאה את הדרך לשער הניצחון.

הרצוג ראוי להערכה רבה על שיקום מרשים של הנבחרת מאחת מנקודות השפל העמוקות בתולדותיה, על הנאמנות לדרך ולשחקנים ועל העובדה שהצליח להביא את ערן זהבי של הקבוצות לנבחרת, אבל ניהול המשחק שלו בטרנר היה פחות טוב מבדרך כלל. הוא שגה בחילוף של בן הרוש ובהזזתו של סולומון לעמדת המגן, בהחלטה לא להחליט על חילוף שלישי וגם על אי שינוי המערך בדקות האחרונות (מהלך שהחזיר אותנו למשחק מול סלובניה בסמי עופר). נקודות האור בנבחרת היו מנור סולומון, שהראה חלק מהפוטנציאל העצום שלו ונתן הרבה תקווה לעתיד ובעיקר חאתם עבד אלחמיד, שנתן הצגה של בלם, גם הגנתית וגם ביציאה קדימה עם הכדור וממשיך בנסיקה שלו מהשנתיים האחרונות.

אנדי הרצוג. עכשיו חייבים לשנות. (דני מרון)

התיקו מול מקדוניה הצפונית נתן מכה קשה לתקוות העלייה של הנבחרת ליורו. אבל אם נהיה ריאליים, סיכויי ההעפלה היו אפסיים מלכתחילה ומי שהדליק את נר התקווה היה הרצוג, עם בחירת מערך מתאים לשחקנים שעומדים לרשותו והוצאת המקסימום מהסגל הקיים. המשחק בסלובניה יעמיד מבחן לא פשוט בפני המאמן. הוא יהיה חייב לשנות ולגלות גמישות, אם זה מטעמי כושר גופני (משחק שני תוך ארבעה ימים לשחקנים שלא משחקים באופן סדיר זו משימה בלתי אפשרית) ואם זה מפאת רצון לנצח ולהישאר בתמונת העלייה. הסלובנים אמנם נבחרת עדיפה, אבל לחזור עם תוצאה טובה מלובליאנה זו בהחלט משימה אפשרית, כמו שהמקדונים הוכיחו כשביקרו שם בחודש מרץ ואם הרצוג יצליח בכך, אפשר יהיה להמשיך לחלום.