Sport1 Banner

לא בדיוק בכורה: ההיסטוריה של גאורגיה במרכז הבמה

play
קברצחליה | GettyImages
צפו: גאורגיה העפילה ליורו לראשונה בתולדותיה אחרי 2:4 דרמטי על יוון 01:38

סופרסטאר גיאורגי כבש בגמר אליפות אירופה הראשונה ב-1960, כוכבים גיאורגים שיחקו במדי ברית המועצות גם במונדיאלים, ודינמו טביליסי זכתה בגביע המחזיקות ב-1981 על תקן סוג של נבחרת לאומית. לקברצחליה וחבריו יש ממי ללמוד

(גודל טקסט)

משחקיה של גאורגיה בשלב הבתים ביורו 2024 יתקיימו בדורטמונד, המבורג וגלזנקירשן, אבל לפני ההגרלה קיוו מאוד האוהדים כי השחקנים יתכבדו לדרוך על הדשא בדיסלדורף. למה דווקא שם? כי זה המקום בו זכתה דינמו טביליסי בגביע המחזיקות ב-1981, כאשר ניצחה בגמר נציגה גרמנית – אמנם מזרח גרמנית, אבל זה פחות משנה כרגע – קרל צייס יינה. איך שלא תסתכלו על זה, זו מדינה שמביאה להם מזל, ואת הכרטיס הראשון בתולדותיה לאליפות אירופה קיבלה גאורגיה, במסגרת המחווה שמעניקה אופ"א לנבחרות מהדרג הזוטר, כאשר הטורניר מתקיים בגרמניה.

טכנית אכן נכון להגדיר זאת כהופעה ראשונה אי פעם של גאורגיה בטורניר גדול, אבל אם תשאלו אוהד גיאורגי ממוצע הוא לא יסכים בשום אופן עם הקביעה הזו, והצדק יהיה איתו. הרי שחקנים גיאורגים כבר כיכבו במונדיאלים ובאליפויות אירופה – הם פשוט עשו זאת במסגרת נבחרת ברית המועצות, כי זו היתה המציאות הפוליטית במשך עשרות שנים. למעשה, כוכב גיאורגי אפילו כבש שער היסטורי בגמר הראשון של אליפות אירופה ב-1960.

היה זה סלבה מטרבלי שמצא את הרשת של יוגוסלביה, הישווה את התוצאה ואיפשר לסובייטים לנצח 1:2 ולהניף את הגביע. לצידו כיכב מיכאיל מסחי, קיצוני עם יכולות כדרור פנומנליות, אשר כונה גארינצ'ה המקומי. אלה שצפו בהם בליגה הסובייטית, טענו כי היו אלה שניים מהחלוצים הטובים בעולם באותה תקופה. האמנם? איש לעולם לא יספק תשובה חד משמעית, אבל הגיאורגים גאים בהם מאוד. הם היו אלופי אירופה הראשונים, ומבחינתם הם ייצגו את האומה שלהם.

נבחרת ברית המועצות ב-1958
מהחלוצים הטובים בעולם בימיו. סלבה מטרבלי, שני מימין | אימג'בנק GettyImages

דור ההמשך היה מוצלח עוד יותר, לפחות מבחינה מספרית. במונדיאל 1982 היו 4 גיאורגים בהרכב הפותח של נבחרת ברית המועצות. הבלם הסמכותי המשופם אלכסנדר צ'יבאדזה, המגן הקשוח טנגיז סולאקבלידזה, הקשר הפעלתן ויטאלי דראסליה והחלוץ רבאז שנגליה היוו חלק חשוב מהשלד ההוא. חיוניותו היתה כה גדולה, לצד 5 אוקראינים, עד שהשלטונות החליטו לשלוח צוות משולש של מאמנים.

קונסטנטין בסקוב מספרטק מוסקבה היה המאמן הראשי על הנייר, אך עוזריו ואלרי לובנובסקי מדינמו קייב ונודאר אחלקצאצי מדינמו טביליסי קיבלו סמכויות דומות בכל הקשור לניהול והחלטות טקטיות. הנסיון המוזר הזה הוגדרה בסופו של דבר ככישלון, כי ברית המועצות הודחה בשלב הבתעם השני, אבל הגיאורגים יודעים בוודאות – היה להם מאמן במונדיאל, והיו גם כוכבים גדולים. בעולם הרחב הם לא קיבלו אז הכרה כאומה, והוגדרו כחלק מהאימפריה הסובייטית, אבל הטענה כי הגיאורגים יתנסו הקיץ לראשונה בטורניר בינלאומי גדול שגויה מבחינה לוגית. יש להם עבר מפואר.

חוץ מזה, בעידן ברית המועצות היתה לגאורגיה נבחרת לאומית. היא פשוט לא נקראה כך. שמה היה דינמו טביליסי, והיא השתתפה בליגה הסובייטית, אשר הורכבה מנבחרות לאומיות במעמד דומה – כל, למשל, דינמו מינסק היתה בעצם נבחרת בלארוס, אררט ירבאן היתה נבחרת ארמניה, וקייראט אלמטי היתה נבחרת קזחסטאן. במובנים לא מעטים, דינמו קייב היתה נבחרת אוקראינה, אבל במדינה כה גדולה היו לה גם מתחרות בתוך הרפובליקה. אם לא סופרים את רוסיה ואת אוקראינה, הרי שדינמו טביליסי היתה "הנבחרת" המצליחה ביותר בליגה של ברית המועצות. היא זכתה בשתי אליפויות, שני גביעים, וגם בגביע המחזיקות ההוא ב-1981, שגרם לאופוריה מטורפת.

מאות אלפים יצאו לחגוג בטביליסי אחרי הנפת הגביע בדיסלדורף. השלטונות הסובייטים לא איפשרו לאוהדים לנסוע למערב גרמניה, וגם הדיקטטורה במזרח גרמניה מנעה עידוד מקרל צייס יינה, כך שהמשחק עצמו נערך אל מול יציעים כמעט ריקים, אבל גאורגיה מעולם לא חוותה אירוע מרגש מסוג זה. מספרים כי הדלתות של רוב הדירות והבתים נותרו לא נעולות באותו לילה, אבל לא היו גניבות כלל – אולי כי הפושעים עצמם חגגו, ואולי כי הם הרגישו לא נוח לנצל את האירוע הלאומי המכונן למטרות כה נלוזות.

המאמן אחלקאצי היה גיבור לאומי, וכך גם הכוכבים הגדולים. אוטאר גאבליה היה לדעת הגיאורגים אחת השוערים הטובים באירופה. הקפטן צ'יבאדזה קרן מנהיגות, כאילו היה נשיא. שנגליה היה סקורר מהיר ומחונן. דראסליה היה המנוע שלא הפסיק לרוץ, וגם השחקן הכי חינני ואהוב ברחבי הרפובליקה. מעמדו התעצם עוד יותר כאשר הבקיע את שער הניצחון הדרמטי והמאוחר נגד יינה. מותו בתאונת דרכים בסוף 1982, בהיותו בן 25 בלבד, זכור כטרגדיה איומה. ומעל כולם התנשא הפליימייקר האלגנטי דויד קיפיאני – גאון עם ראיית משחק מזהירה ויכולת מסירה פנומנלית.

לדעת האוהדים המקומיים, ברית המועצות היתה זוכה במונדיאל ב-1982 לו היו כוללים אותו בסגל. אלא שהוא לא נכלל, בעיקר מסיבות פוליטיות, בעוד פציעה קשה שעבר קודם לכן שימשה תירוץ. ליבו נשבר מההחלטה, והוא בחר לפרוש מהכדורגל מיד אחרי שקיבל את הבשורה. גם הוא, אגב, נהרג בתאונת דרכים בגיל 49. תרבות הנהיגה בגאורגיה מזעזעת, וכל מי שביקר בה כתייר יודע זאת היטב.

אז אם מישהו טוען עכשיו שחביצ'ה קברצחליה הוא הכוכב הגיאורגי הגדול הראשון, הגיאורגים עצמם יודעים שזו שטות מוחלטת. מטרבלי, מסחי, צ'יבאדזה, דראסליה ובמיוחד קיפיאני עדיין מדורגים הרחק מעליו בתודעה הלאומית. הם פשוט לא מוכרים מספיק ברחבי העולם. זה לא אומר שכוכב נאפולי לא מקבל את תשומת הלב הראויה. מעריצים אותו – ועוד איך! הוא הגיבור הלאומי החדש, ואחרי ההעפלה ליורו 2024 מצפים ממנו לסחוף את הנבחרת לסנסציה אמיתית.

ההשתתפות עצמה חשובה, כמובן. כמעט כמו האוקראינים, הם רואים סמליות בכך שהם שמתתפים באירוע הספורטיבי הגדול דווקא כאשר רוסיה מושעית ממנו. מבחינתם זה סוג של צדק היסטורי, ויש משמעות גם לכך שזה קורה כאשר הממשלה מעבירה חוקים שמזכירים את משטרו של פוטין, אל מול מחאה ציבורית חסרת תקדים ברחובות. בכל הקשור לנבחרת, האומה מאוחדת לחלוטין, והיא מייחלת לתוצאות סנסציוניות בטורניר שעשוי להיות חד פעמי.

חביצ'ה קברצחליה נבחרת גאורגיה
שער רביעי ב-3 המשחקים האחרונים במדים הלאומיים. קברצחליה | אימג'בנק GettyImages

כי הרי ההעפלה הזו מקרית למדי. הקמפיין הגיאורגי במוקדמות היה מאכזב, והם סיימו חילצו שתי נקודות בלבד מ-6 משחקים מול נבחרות שאינן קפריסין. אלא שהצלחה בדרג ג' בליגת האומות סללה את דרכם למשחקי פלייאוף מול לוקסמבורג, ואז יוון עליה גברה גאורגיה בדו קרב פנדלים בתום תיקו 0:0. האם ישראל היתה מצליחה לעבור את הלוקסמבורגים ואת היוונים, לו היתה במקומם? כל אחד רשאי לענות על כך כראוי עיניו, ובכל מקרה זו שאלה היפותטית בלבד. היא רק מדגישה שלא כדאי לצעוק בקול גדול – למה הם כן, ואנחנו לא? באופן עקרוני, הבעיות שלנו דומות, כי גם גאורגיה סובלת מניהול מחפיר.

זו מדינה משוגעת על כדורגל, וכשרונות תמיד היו שם, כולל שוטה ארבלדזה – גם אם קברצחליה הוא הבולט ביניהם בפער ניכר מאז קבלת העצמאות ב-1991. אלא שעד כה אף אחד לא הצליח למצות את הפוטנציאל ולהפוך אותו לתוצאות חיוביות. מאמנים זרים עם שמות גדולים לא חסרו לנבחרת גאורגיה, והרשימה כוללת את אלן ז'ירס, קלאוס טופמולר והקטור קופר. את התהילה קטף כעת, בחסות אופ"א, ווילי סאניול. מגן העבר הצרפתי מכהן בתפקיד מאז 2021, הספיק ללמוד היטב את המנטליות המקומית, והטורניר בגרמניה יהיה מיוחד עבורו – הרי הוא בילה כמעט עשור מהקריירה כשחקן בבאיירן מינכן בין 2000 ל-2009.

ווילי סאניול מאמן בורדו
מכיר את הבמה הגדולה. סאניול | אימג'בנק GettyImages

נסיון בטורנירים גדולים כשחקן יש לו בשפע – סאניול השתתף בשני מונדיאלים ובשתי אליפויות אירופה. כעת הוא יצטרך להשתמש בו על מנת להכין את חניכיו. עליו לדאוג כי קברצחליה יוכל להפגין את יצירתיותו במלוא הדרה, אך גם לוודא שיתר השחקנים לא מרגישים כאילו הם ניצבים בהצגות של כוכב העל מהליגה האיטלקית. כאשר בוחנים את הסגל, מגלים כי הוא לא רע בכלל, ויש גם שחקנים נוספים שמסוגלים להפוך לתגליות במפגשים מול טורקיה, צ'כיה ופורטוגל.

גיורגי ממארדאשווילי הוא אחד השוערים הטובים בליגה הספרדית במדי ולנסיה. הקשר ההתקפי אוטאר קיטאישווילי הוביל את שטורם גראץ לאליפות מזהירה, סייע לה לקטוע עשור של שליטת זלצבורג ונבחר לשחקן העונה באוסטריה. ז'ורז' מיקאוטדזה, חלוץ יליד צרפת, לא התאקלם אמנם באיאקס בתחילת העונה, אבל סיפק סיבוב שני נהדר בשורות מץ. הקפטו הוותיק גוראם קאשיה הוא אגדת ויטסה לשעבר, גם אם בגיל 36 הוא מנהיג רק את סלובן ברטיסלאבה. יש כאן עם מה לעבוד. מציאותית, כל נקודה תהווה בונוס, אבל האופטימיים יכולים לפנטז על משהו קצת יותר גדול.

ואם הם ממש רוצים לחזור לדיסלדורף? בשביל זה צריך לסיים במקום השלישי בבית 6, ליהנות מתוצאות אחרות כך שזה יוביל אותם למפגש בשמינית הגמר מול הנבחרת שתסיים במקום הראשון בבית 3 (זו כנראה תהיה אנגליה) – ואז לנצח אותה. בתסריט כזה, תגיע גאורגיה לרבע הגמר בדיסלדורף ותקדיש אותו לגיבורים מ-1981. מצד שני, אפשר להקדיש להם את הטורניר הזה בכל מקרה, לא?

עוד באותו נושא: נבחרת גאורגיה

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי