'בלי סקוטלנד, אין מסיבה!', היא אימרה מוכרת שמלווה את אוהדי הנבחרת מצפון האי הבריטי לכל יעד שהם מגיעים ברחבי אירופה. היריבות העצומה מהדרבי של גלזגו, ה-'אולד פירם' המפורסם רווי השנאה בין ריינג'רס וסלטיק, מתקזז באופן מוחלט כשה-'טרטן ארמי' מתכנס בלבוש סקוטי מסורתי מתובל בשפע אלכוהול, הומור ומבטא ייחודי, ובעיקר גאווה לאומית אבסולוטית. הסקוטים מגיעים ליורו הקרוב נחושים וריאליים בו זמנית, כשחניכיו של סטיב קלארק ינסו להותיר חותם בטורניר הכולל את 24 הנבחרות הטובות ביבשת, מודעים לכך שבעין אובייקטיבית הציפייה מהם היא לשוב הביתה כבר לאחר שלב הבתים, אך בו זמנית נטולי רגשי נחיתות באופן מוחלט.
'תכנית ארבע השנים', כך הגדיר קלארק את הפרויקט שהוביל במו ידיו כשהיעד הסופי היה לא רק העפלה ליורו בגרמניה, אלא הטבעת חותם ממשי בכל משחק נתון. קלארק בנה סגל מאוזן עם כשרון צעיר, אך לב ליבה של הנבחרת הסקוטית הוא שחקניו הותיקים השונים, שמציגים ניסיון משמעותי הן בקבוצותיהם השונות והן במדים הלאומיים, בהתאמה. ג'ון מקגין (שחווה עונה חלומית עם העפלה לליגת האלופות במדי אסטון וילה), קפטן הנבחרת אנדי רוברטסון (המגן השמאלי האמין ביותר בקדנציית יורגן קלופ באנפילד), סטוארט ארמסטרונג וקרייג גורדון, כל אחד מארבעת הותיקים השונים מחזיקים בקורות החיים שלהם מעל חמישים הופעות בין לאומיות והיו חלק אינטגרלי מהיורו הקודם בו סקוטלנד השתתפה לפני שלוש שנים.
ישנן נבחרות לאומיות אחרות עם שחקנים ותיקים שונים שמעולם לא טעמו את הטעם של טורניר גדול והעובדה שותיקי סקוטלנד היו חלק מוביל מהנבחרת שלקחה חלק בשלב הבתים בטורניר האחרון (שבו גם אירחה את מרבית משחקיה), מעניקה רוח גבית חזקה לקלארק ושחקניו, שינסו להתמודד עם המציאות האינטנסיבית של שלושה משחקים מאתגרים בשלב הבתים בפרק זמן קצר יחסית ועם מינימום זמן להתאושש.
הסקוטים אמנם לא הוגרלו לבית המוות בטורניר, אולם ייאלצו להתמודד עם משוכה משמעותית כבר במשחקה הראשון לאחר שההגרלה זימנה לה את המארחת גרמניה כבר במשחק הפתיחה הרשמי של הטורניר. נכון, המאנשפט נמצאת בנסיגה מתמדת כבר שנים ולא נחשבת לעוצמתית כמו צרפת או פורטוגל, אבל לעיני העולם כולו שעתיד לצפות במשחק שיפתח את הטורניר ולעיני האומה הגרמנית הגאה בערב אמוציונלי באליאנץ ארינה במינכן, המשוכה הגרמנית עשויה להוות אתגר אחד גדול מדי עבור קלארק וחניכיו. יתר יריבותיה בבית בדמותן של שווייץ (ב-19.6 בקלן) והונגריה (ב-23.6 בשטוטגרט) אמנם לא נמנות על האריות של אירופה, אך כן מוגדרות כפייבוריטיות בהשוואה לנבחרת הסקוטית, שתקווה להציג שיפור משמעותי בהשוואה לביקור האחרון שלה ביורו 2020.
לסקוטים אגב ישנה היסטוריה של לקיחת חלק במשחק הפתיחה של טורניר גדול כשב-1998 פתחו את המונדיאל בצרפת עם הפסד מינימלי לאלופת העולם דאז, ברזיל, 2:1. לפני שהעפילה ליורו האחרון (בו קיימה שני משחקים בשלב הבתים באצטדיונה הביתי, האמפדן פארק), סקוטלנד כשלה באופן סדרתי להעפיל לכל טורניר גדול מאז גביע העולם בצרפת וגם כשהעפילה לטורניר משמעותי לאורך ההסטוריה, מעולם לא הצליחה להתקדם מעבר לשלב הבתים. אבל למרות ההסטוריה המאכזבת וחוסר היכולת לעשות את קפיצת המדרגה הנדרשת לשלבי הנוק-אאוט, קמפיין מוקדמות היורו היו סיבה לאופטימיות ובעיקר לגאווה עבור הסקוטים, שהיו אחת הנבחרות המרשימות בדרך לשריון הכרטיס לגרמניה.
הנבחרת הוגרלה לבית מאתגר שכלל את ספרד ונורבגיה ופתחה את הקמפיין בסערה עם חמישה ניצחונות מחמשת המשחקים הראשונים ובסופו של דבר הבטחת הכרטיס ליורו כשנותרו שני משחקים לסיום שלב המוקדמות. בזמן שארלינג הולאנד ומרטין אודגור, כוכבי הפרמייר ליג הנורבגים, יצפו באליפות אירופה הקרובה מביתם באוסלו, הסקוטים ינחתו על אדמת גרמניה מודעים לכך שמרבית הפרשנים מצפים מהם להיות אחת הנבחרות הראשונות שיארזו מזוודות בחזרה לצפון האי הבריטי, אך נחושים להוכיח שהפעם הם מסוגלים להיות אחת ההפתעות הנעימות של היורו. ואם יתאפשר על הדרך לעשות טורניר מוצלח וגאה יותר מהשכנה מדרום הממלכה, אנגליה, שמוגדרת כאחת הפייבוריטיות לזכייה בטורניר, מה טוב.
מה דעתך על הכתבה?