אנגליה נושאת עיניה לבלינגהאם, קיין ופודן: הטור של דבורין

נבחרת הכדורגל של אנגליה תשחק הערב (ג') ב־22:00 מול סלובניה במחזור הנעילה של שלב הבתים, מתוך תקווה להשתיק את הביקורות הקשות שהוטחו בה לאחר התיקו (1:1) מול נבחרת דנמרק. הביקורות על יכולתה הגיעו משום שאנגליה הנושאת את עיניה לזכייה ביורו 2024, רחוקה מאד מלשכנע.

בינתיים, למרות שבמאזנה כבר ארבע נקודות, קל היה להיווכח בכך שחלק מכוכביה אינו מספק את הסחורה. פיל פודן, כדוגמה, לא הזכיר את אותו חלוץ שכה הצטיין העונה במדיה של האלופה קבוצת מנצ'סטר סיטי. הנבחרת הבקיעה עד כה רק שני שערים, כשלצידו של פודן נמצאים ג'וד בלינגהאם והארי קיין. למעשה מדובר בשלושה שחקני הכרעה שהם מהטובים בעולם, ובוודאי באירופה.

אין לדעת כיצד תסתיים אליפות אירופה, אבל לאוהדי הכדורגל באנגליה כבר נמאס לראות ולשמוע שנבחרתם קורסת ברגעי האמת. מרביתם כלל לא נולדו כאשר היא זכתה ב־1966 בגביע העולם. מאז, חרף הציפיות הגדולות, החוזרות ונישנות, לא עלה ברגליה לזכות במונדיאל או ביורו. וזה לא שאין לה כדורגלנים מעולים. הם נמצאים כמעט בכל קבוצה שבפרמיירליג.

לכן מבחינתם אין הסבר הגיוני לעובדה שגרמניה כן הספיקה מאז להניף שלוש פעמים את גביע היורו. נבחרת ספרד זכתה אומנם ביורו לראשונה ב־1964, אבל מאוחר יותר היא עשתה זאת פעמיים ברציפות: ב־2008 וב־2012. ברשימת הזוכות נמצאות בין היתר נבחרות צ'כוסלובקיה ואפילו דנמרק ויוון. לאנגליה, שהיא מולדת הכדורגל, לא נותר אלא להביט בהן מהצד, לקנא, ולשאול עצמה למה הן עשו זאת ואנחנו לא.

נוכח כל הדברים שהזכרתי, מובנת הביקורת על יכולתה, כולל לאחר הניצחון 0:1 על סרביה במשחק הפתיחה. מאמנה הראשי גארת' סאותגייט אוחז בשרביט מאז 2016 ובעצמו לבש את מדיה ב־57 הופעות בין ארציות. כמאמן הוא הוביל את אנגליה לגמר היורו שהיה לפני ארבע שנים, ואז הסתיים המשחק במפח נפש. איטליה גברה עליה בוומבלי 2:3 בבעיטות הכרעה מ־11 מטרים.

הערב מוטלת על נבחרתו של סאותגייט החובה להראות את הכדורגל האנגלי המודרני והנמרץ במיטבו. אם כך יקרה, תהיה זו עבורה תנופה משמעותית להמשך הדרך.