שני הרגעים המשמעותיים ביותר בקריירת הנבחרת של רמו פרוילר בשוויץ התרחשו בהפרש של 9 דקות בלבד. היה זה מעמד זהה לזה הנוכחי, רבע גמר היורו הקודם נגד ספרד. ספרד עלתה ליתרון מוקדם, אבל הנבחרת הלוחמת של שוויץ לא נשברה, להפך, היא תקפה ורצתה להשוות. בדקה ה-68 זה גם קרה בשער אופייני של שאקירי, כשמי שניצל בלבול ספרדי ובישל את השער היה פרוילר עצמו. תשע דקות אחר כך, בדקה ה-77, הוא הורחק בכרטיס אדום, שוויץ הפסידה בפנדלים.
פרוילר אף פעם לא היה כוכב גדול בשוויץ, בניגוד לשחקנים כמו שאקירי, ג'אקה או אמבולו, הוא לא סומן לגדולה בגיל צעיר וגם לא הגיע מקבוצות העילית של הכדורגל השוויצרי. את הקריירה התחיל בגרסהופרס ו-וינטרטור ואת הפריצה עשה בלוצרן. את הופעת הבכורה שלו בנבחרת ערך בגיל 25 בלבד, רק אחרי שעבר לאטאלנטה ונתן עונה אדירה במהלכה השתלט על ההרכב, כבש חמישה שערים ובישל עוד ארבעה.
לא השתלב באנגליה, מצא נחמה שוב באיטליה
לפרוילר לקח זמן לקבל קרדיט בנבחרת, למונדיאל 2018 הוא זומן אבל סופסל בידי המאמן פטקוביץ' ולא קיבל דקה אחת. השינוי הגיע ביורו 2020 תחת אותו פטקוביץ', פרוילר נכנס להרכב ומאז לא יצא. 34 משחקים רשמיים שיחקה שווייץ מאז, ב-31 מהם הוא פתח בהרכב. רגע השיא נרשם במונדיאל האחרון, במחזור האחרון של שלב הבתים, שיחקה שוויץ נגד סרביה בקרב ישיר על מקום בשמינית הגמר כשסביב המשחק נרשם גם מתח פוליטי רב בגלל שחקניה הקוסוברים של שוויץ. למחצית ירדו הנבחרות בתיקו 2:2 לוהט ועם תחילת המחצית השנייה היה זה פרוילר שכבש את שער הניצחון במשחק והבטיח עלייה.
שלושה מבין שבעת השערים שהבקיעה עד כה שוויץ ביורו הובקעו בידי שחקנים של בולוניה, הלהיט של העונה באירופה. מי שהסתכל השנה על הקבוצה האיטלקית המלהיבה לא הופתע. שילוב של מאמן מעולה, טקטיקה עילאית, ניצול יתרונות השחקנים ורעב בלתי נגמר הובילו את הקבוצה עד למקום בליגת האלופות. אחד הברגים החשובים במכונה היה פרוילר, אחרי שנה של חוסר יציבות עם נוטינגהאם פורסט בליגה האנגלית, השוויצרי שב לליגה האיטלקית שהוא כה אוהב ומצא שוב נחמה וגם מקום קבוע בהרכב.
זו לא נוסטלגיה: שוויץ תיזכר בצדק כנבחרת גדולה
כוחו של טורניר גדול כמו יורו או מונדיאל טמון בכך שהוא מקבע את ההיסטוריה, גם אם היא לא מדוייקת מבחינה עובדתית. קחו למשל את פורטוגל מודל 2016, אלופת אירופה. היא סיימה שלב בתים מאכזב במקום השלישי ושלוש תוצאות תיקו, בשמינית עברה את קרואטיה בהארכה וברבע הצליחה לנצח את פולין רק בפנדלים, אבל למי אכפת, היא לנצח תיזכר כאלופת אירופה. וזו בדיוק הגדולה של שוויץ מודל 2024.
בין אם היא תפסיד לאנגליה או לא, הטורניר הזה ייחשב לעוד הצלחה גדולה של דור הזהב השוויצרי, והיופי הוא שגם גדולי ההיסטוריונים וגרגרני הנתונים לא יוכלו לטעון שזו רק הנוסטלגיה שמעלה את הנבחרת על נס, כי שוויץ הזו היא נבחרת מעולה ומגובשת שמשחקת כדורגל נפלא. זה לא היה ברור מאליו בתחילת הטורניר, שוויץ הגיעה לאחר סיום קמפיין מוקדמות נוראי בו ניצחה רק משחק אחד מבין שבעת המשחקים האחרונים, כולל תיקו עם ישראל. בשמינית הגמר נגד איטליה, אחרי שלושה משחקים שוויץ כבר הייתה נבחרת אחרת, יש שבכלל ראו בה פייבוריטית ושוויץ ופרוילר לא אכזבו, שער של הקשר הוביל את הנבחרת לניצחון על האיטלקים ושחזור רגע השיא שלהם עם מקום ברבע הגמר.
בלינגהאם ורייס? לשוויץ יש על מי לסמוך
הרבה פנים ושמות יש להצלחה השוויצרית. אקנג'י, ג'אקה וזומר הם הכוכבים הגדולים, שאקירי, אמבולו ורודריגס הבלתי נגמרים והדור החדש של ורגאס ואנדוי. אבל הדבר המרכזי ביותר מגיע דווקא מהכוחות העוצמתיים של מרכז המגרש, אבישר ובעיקר פרוילר הופכים הכל לקל יותר, זורם יותר ובעיקר נותנים ליתר השחקנים תחושה שיש על מי לסמוך. מול אנגליה עם בלינגהאם ורייס מחכה לפרוילר סרט אחר לחלוטין, אבל אם יש דבר שהוא כבר הוכיח, זה שהוא מסוגל לעמוד מול נבחרת גדולה ברבע גמר היורו. הוא רק מקווה שהפעם זה לא יסתיים בדקה ה-77.
מה דעתך על הכתבה?