קרוס למוטב בלבד: טוני קרוס גורם לאופטימיות בגרמניה

עד לא מכבר, היו ציפיות האוהדים הגרמנים מהנבחרת שלהם לקראת אליפות אירופה הביתית נמוכות ביותר. לאחר הדחה בשלב הבתים בשני המונדיאלים האחרונים, הפסד בשמינית הגמר ביורו 2020, ותוצאות מחפירות במשחקי הידידות במהלך השנה שעברה, האפקט המצטבר היה קטסטרופי. גם החלפתו של המאמן האנסי פליק ביוליאן נאגלסמן בספטמבר לא שיפרה את הלך הרוח. במשאל אינטרנטי שנערך על ידי המגזין קיקר בדצמבר, חזו כ-39 אחוזים מהאוהדים כי גרמניה לא תשרוד את שלב הבתים – למרות ההגרלה הנוחה מול סקוטלנד, הונגריה ושווייץ. רק 8 אחוזים האמינו שהמסע יסתיים בהנפת הגביע ובמדליות הזהב. התרסקות תדמיתית כזו לא היתה מעולם.

ואולם, העסק השתפר מאוד מאז. אמנם לא מדובר בשינוי של 180 מעלות, והגרמנים עדיין ממש לא רואים בנבחרתם פייבוריטית ברורה, אבל האמונה שבה, וכך גם הברק בעיניים. שני משחקי ידידות טובים מול צרפת והולנד במרץ הספיקו כדי להזכיר להם כי עדיין מדובר במעצמת כדורגל. אמנם היא עברה משבר לא קטן, ולא עמדה גם בציפיות המינימליות בשנים האחרונות, אבל היא מארחת טורניר גדול, 50 שנה בדיוק אחרי הזכיה בגביע העולם על אדמתה, ועשור אחרי הזכיה הקודמת שלה במונדיאל. 2023 היתה עגומה מאוד, אבל 2024 התחילה ברגל ימין, ולכן יש תחושה כי הגיע הזמן לקטוע את הרצפים השליליים.

כל הסוגיות הטקטיות נפתרו

האיש שאחראי לתמורות הגדולות הוא טוני קרוס. קשר ריאל מדריד היה אחד השעירים הבולטים לעזאזל אחרי האכזבה במונדיאל 2018 וביורו 2020, ובתום אליפות אירופה הקודמת בחר לזוז הצידה, לפרוש מהמדים הלאומיים ולהתמקד אך ורק בקבוצתו. כעת, בתחילת השנה, הוא הודיע על שובו, וזה התרומה לא הסתפקה בשדרוג מצב הרוח. מבחינה מקצועית, שילובו של קרוס פתר לא רק מצוקה בעמדת הנווט במרכז המגרש – הרי מדובר באחד המוסרים הטובים בתולדות גרמניה לכל הטווחים. באופן מופלא, הוא סידר את רוב הסוגיות הטקטיות האחרות ואיפשר לנאגלסמן למצוא בדיוק את ההרכב הנדרש.

ללא קרוס, תיכנן המאמן לשלב במרכז המגרש את יוזואה קימיש עם אילקאי גונדואן, והשילוב הזה לא עבד במשחקי הידידות בסתיו. נוסה אפילו מערך 3-4-3 במפגש מול אוסטריה, וזה נגמר רע בהחלט בהפסד 2:0 במהלכו הורחק לירוי סאנה. הכרטיס האדום הזה גרר השעייה ביזארית במסגרת משחקי ידידות, ולמרבה האירוניה גם היא סייעה מאוד לנאגלסמן לאתר את המערך האופטימלי בהתחשב בחומר השחקנים שעומד לרשותו.

קרוס נכנס בטבעיות למשבצת הקשר המרכזי, בישל שער בנגיעה הראשונה, והזיז את שני החברים לעמדות אחרות לגמרי. קימיש הוסט לתפקיד המגן הימני, אותו הוא לא אוהב במיוחד, אך בו בילה בחודשים האחרונים בבאיירן מינכן, ואותו הוא מסוגל למלא ביעילות בנבחרת. לעומתו, גונדואן זז קדימה לעמדת עושה המשחק, ממנה הוא מסוגל גם לאיים על השער, כפי שנהג לעשות במנצ'סטר סיטי, וגם בברצלונה בעונה החולפת.

וירץ ומוסיאלה משלימים זה את זה

על מנת לאפשר לקרוס חופש פעולה מירבי, הוא זקוק לקשר דפנסיבי מובהק לצידו, ואת המשימה הזו הטיל נאגלסמן על רוברט אנדריך מלברקוזן. הלוחם בן ה-29 פרץ רק העונה לסגל הנבחרת, אך אחרי ההצלחה מול צרפת והולנד הוא קיבע את מעמדו בהרכב, ואפשר בקלות להגיד זאת גם על צמד הקשרים היצירתיים הצעירים שאמורים לספק את רוב ההברקות. פלוריאן וירץ וג'מאל מוסיאלה מוגדרים כעתיד של גרמניה, אך בפועל הם כבר ההווה – והטורניר הזה עשוי להכתיר אותם אם הכל ילך כשורה.

וירץ בן ה-21 החמיץ את המונדיאל בגלל פציעה בברכו, ואין לדעת אם גורלה של הנבחרת היה שונה איתו. כעת הוא מגיע אחרי עונה חלומית במדי לברקוזן שזכתה באליפות היסטורית ללא הפסד. עם 11 שערים, 11 בישולים ואינספור פעולות נפלאות, נבחר וירץ לשחק העונה בבונדסליגה, והעובדה כי הקבוצה הבטיחה את התואר חודש לפני תום העונה איפשרה למאמן צ'אבי אלונסו להתחשב בו ולשמור על כוחותיו על הספסל לקראת המשימה הגדולה בנבחרת.

מוסיאלה, אף הוא בן 21, דווקא היה בהרכב במונדיאל, אך עדיין היה חסר נסיון לפני שנה וחצי. כעת הוא מגיע בתנופה אחרי שתי עונות חיוביות במדי באיירן, במהלכן בלט במיוחד כשרונו לא לאבד את הכדור על שטחים קטנים מאוד. מוסיאלה מסוכן במיוחד כאשר יש סביבו מספר שחקני יריב, והוא אף מושך אותם אליו. הדבר מפנה מרחבים עבור שותפיו לחוליה הקדמית, וזה נכון במיוחד לגבי מספר 9 המדומה – תפקיד אותו אמור למלא בטורניר קאי האברץ.

יש גם מגן שמאלי חדש

לגרמניה יש גם אופציה של חלוץ רחבה קלאסי בדמותו של ניקלאס פולקרוג, אך על סמך ההצלחה במרץ מסתמן בבירור כי כוכב ארסנל יקבל את העדיפות ברביעיית חוד גמישה מאוד. חילופי המקומות בין וירץ, מוסיאלה, גונדואן והאברץ יהפכו את משימת השמירה עליהם לקשה בהחלט, וזה מה שקרה ב-0:2 על צרפת כאשר וירץ והאברץ מצאו את הרשת. ואם זה לא ממש מספיק, פולקרוג יהיה שם כדי להיכנס כמחליף – והסקורר של בורוסיה דורטמונד היה זה שהבקיע את שער הניצחון ב-1:2 על הולנד. קרוס ומוסיאלה תרמו בקרבות אלה שני בישולים כל אחד, גם זה היה סימן מעודד מאוד.

את השער הראשון מול הכתומים הבקיע מקסימיליאן מיטלשטאט, שלהט בעונה נהדרת בשטוטגרט, ועשה זאת בדיוק בזמן כדי לפתור את סוגיית המגן השמאלי – עמדה בעייתית שגרמה לדיונים נרחבים בתקשורת. שני משחקים בלבד הספיקו כדי שיהיה קונצנזוס לגביו. נאגלסמן אף קיבל החלטה סופית לצוות את אנטוניו רודיגר ויונתן טה במרכז ההגנה. שניהם חוו עונות מעולות בדרך לזכיה באליפויות עם ריאל מדריד ולברקוזן, וזו בחירה הגיונית בהחלט. כך נסגר ההרכב, ואין יותר התלבטויות פנימיות בנושא, כל עוד כולם בריאים ומציגים יכולת סבירה באימונים.

האם נאגלסמן יפריע?

בכל הקשור לגיבוש הסגל כולו, היו סימני שאלה רבים הרבה יותר, וחלק מההחלטות של נאגלסמן עוררו ביקורת נוקבת. הצעד השנוי ביותר במחלוקת היה ניפויו של מאטס הומלס שבוצע למרות שהבלם הוותיק סיפק הצגות טובות מאוד, במיוחד בדרכה של דורטמונד לגמר ליגת האלופות. גם בגמר עצמו, כאשר כבר היה ידוע כי לא יהיה באליפות אירופה, סיפק מנהיג הצהובים-שחורים הופעה מרהיבה שהדגישה את גודל המחדל. המאמן לא הצליח לספק הסבר נורמלי לכך, ושיחתו עם הומלס ארכה כשתי דקות. בנוסף, הוא הותיר בחוץ גם את חברו לבורוסיה, יוליאן בראנדט שמסוגל לתפקד במספר עמדות בקישור ובהתקפה, והיה מוכן בשמחה להיות הג'וקר במידת הצורך.

במקום זאת, בחר המאמן הצעיר לכלול בסגל 4 שוערים – דבר שלא נעשה מעולם באף נבחרת. נאגלסמן טען כי יש צורך בכך על מנת לא לאמץ את מנואל נוייר ואת מארק-אנדרה טר שטגן באימונים, אך זו טענה הזויה למדי – מה גם שניתן היה לצרף שוער נוסף לצורך אימונים גם בלי לבזבז עליו מקום בסגל. המהלך הזה מדגיש את הצורך של נאגלסמן להדגיש שהוא שונה, לשדר חדשנות ולמשוך תשומת לב, והנטיה הזו עלולה להיות בעייתית. יכולתו לשמור על האגו בגבולות שפויים אם וכאשר גרמניה תעפיל לשלבים המתקדמים תהיה חיונית להצלחה הסופית – והצלחה תהיה אך ורק אם המסע יסתיים עם תואר אלופת אירופה לראשונה מאז 1996.

קרוס היה בן 6 כאשר יורגן קלינסמן הניף את הגביע בוומבלי אחרי הניצחון הדרמטי על צ'כיה בשער הזהב – מונח שאוהדים צעירים בקושי מכירים. זה מרגיש כמו היסטוריה די עתיקה, וכעת התחושה כי יש הזדמנות לעשות זאת לראשונה במילניום הנוכחי התחזקה לאחר הכרזתו של קרוס על פרישה מכדורגל. את ריאל הוא עזב עם זכיה באליפות ספרד ובליגת האלופות, וטוב יותר מזה לא יכול להיות. כעת הוא חושק באליפות אירופה כדי להשלים טרבל פרטי מהסרטים. הקשר סימן לעצמו את הטורניר הזה כמסיבת פרידה, והיא לא יכולה להיות עצובה. הוא יעשה את המקסימום על מנת שהחגיגה תהיה מושלמת, כמו ב-1974.