20 שנה עברו מאז השתתף כריסטיאנו רונאלדו לראשונה בטורניר גדול במדי נבחרת פורטוגל. ביורו 2004, הוא היה נער הזהב של המדינה, אחרי עונת בכורה מוצלחת במדי מנצ'סטר יונייטד, והגיע לאליפות הביתית בה המטרה המוצהרת היתה זכיה. עם תמיכת האוהדים ביציעים, והמאמן הברזילאי פליפאו סלקוארי שהניף את גביע העולם שנתיים קודם לכן בזכות רונאלדו אחר, הציפיות היו בשמיים. כריסטיאנו כבר היה מספר 7 באולד טראפורד, אבל בפורטוגל הוא השתייך ללואיס פיגו, אז הוא נדד ל-17.
כן, זה היה ממש מזמן. לא רק פיגו היה שם, אלא גם רוי קוסטה שנפגע עמוקות מכך שסקולארי בחר לזמן על המשבצת שלו את המתאזרח הברזילאי דקו. ההחלטה גררה ויכוח ציבורי לוהט וייצרי מאוד, ורוב האוהדים לא היו מרוצים מהמדיניות החדשה. הקפטן היה פרננדו קואוטו, יליד 1969. הוא היה בן 34 אז, וכיום הוא בן 54. שני עשורים זו באמת תקופה מכובדת. פפ גווארדיולה שיחק באותה תקופה בליגה הקטארית. חוסה אנטוניו קמאצ'ו החליף את קרלוס קיירוש כמאמן ריאל מדריד.
הקיץ של 2004 היה מכונן עבור הקיצוני הימני הצעיר. הוא החל אותו על הספסל, אבל היה זה שהבקיע את שערה הראשון של פורטוגל, בהפסד הסנסציוני ליוון במשחק הפתיחה. במשחק האחרון והגורלי בשלב הבתים מול ספרד, הוא כבר היה בהרכב מצד שמאל, על חשבון סימאו. פיגו, שלקח אותו תחת חסותו באימונים, נתן לכוכב הצעיר שסומן כיורשו המון טיפים. לעתים הם אף התחלפו בעמדות, כי כי המשבצת באגף הימני נתפסה אז כאופטימלית רונאלדו – כך הוא תופקד גם על ידי אלכס פרגוסון. את שערו השני בטורניר נגח כריסטיאנו בחצי הגמר מול הולנד, שנתפס כסוג של גמר מוקדם. הרי מי יכול היה לדמיין שהיוונים ינצחו את פורטוגל פעמיים?
כיצד היתה מתפתחת הקריירה שלו לו היה זוכה באיצטדיון האור ב-4 ביולי 2004? רונאלדו ניסה אז הכל, מימין ומשמאל, סחט הצלה מאנטוניוס ניקופולידיס בבעיטה ממרחק, וגם החטיא מקרוב. לבסוף, פורטוגל כולה כשלה מול השער, ונגיחה אחת של אנג'לוס כריסטיאס הספיקה כדי לחולל את אחת ההפתעות המרעישות בתולדות כדורגל הנבחרות. הנער בן ה-19 פרץ בבכי חסר מעצורים, ויש הגורסים כי התסכול הזה חישל אותו מאוד לקראת הבאות, וחיזק את הדחף לנצח. הדחף הזה עדיין קיים גם כשהוא בן 39 – כאילו הוא עדיין בחור צעיר ששונא להפסיד.
רק בשבוע שעבר הוא התייפח שוב, בעקבות ההפסד של אל נאסר לאל הילאל בגמר גביע המלך בסעודיה. תמוה לראות זאת אצל שחקן שזכה באליפויות ובגביעים באנגליה, ספרד ואיטליה, והניף 5 פעמים את גביע האלופות – עד כדי כך שעולה החשד שהדמעות עלולות להיות מבויימות. אלא שזה לא נראה כך. האמוציות של כריסטיאנו מרגישות אותנטיות, והוא לא מסוגל להשלים בשקט נפשי עם שום הפסד, גם במפעל הכי זניח בו נטל חלק. אז מה אפשר לומר על אליפות אירופה שמצפה לו הקיץ? ברור שהוא רוצה לעשות היסטוריה, לזכות – ועל הדרך גם להיות מלך השערים, אם אפשר.
הוא כבר היה אלוף אירופה ב-2016, כמובן, אבל החוויה הזו נפגמה בגלל הפציעה בגמר. רונאלדו נאלץ לפנות את מקומו על המגרש בקרב מול צרפת בסטאד דה פראנס כבר בדקה ה-25, ומאז נצפה מעניק לכולם הוראות מהקווים, כאילו המאמן פרננדו סנטוס הוא בעצם עוזרו. ככה זה עם רונאלדו – הוא לא מסוגל לא למשוך תשומת לב, אבל בסופו של דבר הכל עבד. פורטוגל, שהפסידה בגמר ביתי כפייבוריטית, ניצחה בחלוף 12 שנה את הפייבוריטית באיצטדיון שלה. גם התוצאה היתה זהה – 0:1, רק בהארכה. והעניין הוא כי הנבחרת בגרסת 2016 היתה מוכשרת ואיכותית הרבה פחות בהשוואה ל-2004. לא היו שם כוכבים כמו פיגו או דקו. נאני היה המצטיין בחוד, אדריאן סילבה היה על תקן סוג של פליימייקר, ואדר האלמוני הבקיע את שער הניצחון.
ועכשיו פורטוגל שוב שופעת כישרון. אדריאן סילבה לא היה מתקרב למקום בסגל הנוכחי שלה, שלא לדבר על אדר. כיום מנהלים את המשחק ברונו פרננדש וברנרדו סילבה, והם יכולים לשתף פעולה עם רפאל ליאאו, דיוגו ז'וטה וז'ואאו פליקס. רוב הנבחרות באירופה מקנאות באופציות כאלה, אבל למאמן רוברטו מרטינס ברור דבר אחד – הוא חייב לבנות את ההרכב סביב האיכויות של כריסטיאנו רונאלדו, וסיכויי ההצלחה תלויים בעיקר בו. זו המציאות, עד שהכוכב המבוגר יחליט אחרת. פרננדו סנטוס ניסה לשנות את המשוואה הזו במונדיאל לפני שנה וחצי.
הוא הדיח את כריסטיאנו מההרכב בשמינית הגמר מול שווייץ, וקיבל שלושער מגונסאלו ראמוס שפתח בעמדת החלוץ המרכזי במקומו, בעוד כל הצלמים מצטופפים כדי לצלם את הדמות החשובה באמת על הספסל. החגיגה הסתיימה בניצחון 1:6 מפואר, אבל ברבע הגמר המתכון הזה כבר לא עבד מול מרוקו, וגם רונאלדו שנכנס כמחליף לא הושיע. בסופו של דבר, גם הדמעות הגיעו. בתסריט שהגה לעצמו, היה כריסטיאנו אמור לפגוש בגמר את ליאו מסי. בפועל, הפרעוש הניף את הגביע כאשר יריבו הפורטוגלי כבר היה רחוק משם.
זה היה עלבון גדול. עד לא מכבר, היה לרונאלדו תואר עם הנבחרת, ולמסי לא היה. עכשיו לארגנטינאי יש כבר שניים, והוא עוד עלול לזכות שוב בקופה אמריקה במקביל ליורו 2024. רונאלדו מבין שאלוף עולם הוא כבר לא יהיה, אך נחוש לקבל מדליית זהב נוספת כאלוף אירופה – והפעם גם לא להיפצע בגמר. ירידה לספסל לא תתקבל על הדעת, ומרטינס יודע זאת היטב. אחרי שכריסטיאנו כבש 10 שערים במוקדמות, אף אחד אפילו לא מדבר על האפשרות הזו – מה גם שראמוס חווה עונה עגומה במיוחד בעקבות המעבר לסן ז'רמן.
מרטינס עצמו הוא דמות משונה בנוף. הוא המאמן הזר השלישי בלבד בתולדות נבחרת פורטוגל, והראשון שאינו מדבר פורטוגזית. אוטו גלוריה הצעיד את הסלסאו לחצי גמר גביע העולם ב-1966, סקולארי אימן אותה במשך 6 שנים, אבל אלה היו מינויים הגיוניים. הספרדי, שסיים את דרכו בנבחרת בלגיה בטונים צורמים והואשם בכך שביזבז את דור הזהב, הוא לא בדיוק המועמד האידיאלי כדי לטפל בדור המוכשר בפורטוגל. הקדנציה שלו יצאה לדרך ברגל ימין עם מאזן מושלם ב-10 המשחקים במוקדמות, אך זה לא ממש משקף כמעט כלום לנוכח הרמה הירודה של היריבות. גם בלגיה נהנתה מקמפיין מוקדמות קליל וכייפי לקראת המונדיאל האחרון, אך בטורניר עצמו התרסקה והודחה בשלב הבתים. כל מה שעשה מרטינס עד כה היה רק החימום, ורגע האמת מגיע עכשיו.
אז רונאלדו מוכן לקראת הטורניר ההיסטורי שלו. הוא כבר קבע את שיא ההופעות בכל הזמנים במדי הנבחרות שלא צפוי להישבר – הוא עומד כיום על 208. הוא גם המבקיע המצטיין אי פעם במדי נבחרת כלשהי, עם 128 שערים. עלי דאי שני עם 20 כיבושים פחות, וחשוב מכך – מסי שלישי עם 22 שערים פחות, בפער שלא יהיה פשוט לסגור. עכשיו הוא גם ישווה את השיא של לותאר מתיאוס. הגרמני היה היחיד בהיסטוריה שהשתתף בטורנירים בינלאומיים בהפרש של 20 שנה – הוא התחיל ביורו 1980 בו זכתה מערב גרמניה, וסיים את הקריירה ביורו 2000 בו תופקד כבלם בגיל 39. כעת רונאלדו הולך בעקבותיו, והוא ממש לא משחק בהגנה. בחלומותיו, הוא רואה את עצמו ממשיך להפציץ בממוצע של שער למשחק לפחות, כמו במוקדמות או בליגה הסעודית.
אגב, ההרפתקה של מתיאוס הסתיימה בהדחה בשלב הבתים, עם נקודה בודדת בשלב הבתים, אותו סיימה פורטוגל – עדיין ללא רונאלדו – עם מאזן מושלם. יהיה לחבורה באדום-ירוק לא פשוט להיכשל באופן זה אחרי שהוגרלו מול טורקיה, צ'כיה וגיאורגיה, אבל חיוני מבחינתם לסיים בפסגה, כי המקום השני מוביל ככל הנראה למפגש מול צרפת כבר בשמינית הגמר.
מצד שני, למי אכפת מתי משחקים מול צרפתים או כל יריבה אחרת, אם המטרה המוצהרת היא זכיה בגביע. לשם כך יש לנצח את כולם, ומול הצרפתים בכל מקרה יש לפורטוגל זכרונות טובים. רונאלדו בוודאי מרוצה שיוון לא העפילה הפעם, ואת הטורניר הזה הוא רוצה לסיים בלי דמעות. או אולי לבכות מאושר. גם זה קורה.
מה דעתך על הכתבה?