ככל שהיורו מעמיק ימיו, מתחדדת הקלישאה שרצה ברשתות החברתיות שמתוחמת למשפט "טוב שלא עלינו ליורו", והמהדרין מוסיפים: "היינו עושים בושות". אין לקלישאה הזו שום הוכחה בשטח. לא עלינו ליורו אף פעם ולכן לא בחנו את התובנה המוצקה הזו שרצה אצל ישראלים חובבי כדורגל אירופי ומתעבי כדורגל ישראלי. ובכן, הזיכרון הוא קצר, והקביעה הזו בעיקר פוטרת את המביעים אותה מלבדוק את עצמם. זו כאילו אקסיומה: ישראל נבחרת לא טובה ולפיכך הייתה עושה בושות אם הייתה משחקת ביורו, או במונדיאל, או בכל טורניר גמר אחר. למה? כי זה כדורגל ישראלי.
בואו נתחיל מזה שאנחנו כבר משחקים באירופה יותר מ-30 שנה. תמו ימי אסיה, העליות של נבחרת ישראל לטורנירי גמר לא יגיעו בגלל פרישות מהמשחקים של צפון קוריאה או מדינות ערביות. לא יקרה. אפילו אירלנד האנטי ישראלית התייצבה מול ישראל בפלייאוף העליה ליורו 2023 של הנבחרות הצעירות והפסידה בפנדלים. אופס, היינו ביורו הזה. מה יצא? רגע, מה יצא? חצי גמר? די, אתם צוחקים ממני. הגענו לחצי הגמר? בכדורגל? כדורגל ישראלי?
אי אפשר להגיע ליורו בלי לעבור את המוקדמות. אם ישראל הייתה עולה ליורו הנוכחי, היא בוודאי הייתה מעיפה את רומניה המלהיבה או לכל הפחות את אוקראינה הנהדרת, דרך פלייאוף ליגת האומות. כלומר בסוף, כדי להגיע ליורו, היינו צריכים לנצח נבחרות טובות. ההנחה לפיה ישראל "הגרילה בית קל", היא הנחה של אנשים שחושבים ש"ישראל הייתה עושה בושות ביורו". אין לזה בהכרח קשר למציאות. בית מוקדם הוא אף פעם לא קל, אפילו איטליה לא תמיד מגיעה לטורניר גדול, ו"לעשות בושות ביורו" זה עניין לאיצטגנינים.
בפועל העפילו נבחרות ישראליות לטורנירי גמר כמה וכמה פעמים. ב-1968, אחרי מוקדמות-לא-מוקדמות, העפילה ישראל לטורניר האולימפי במכסיקו, ניצחה את גאנה ואל סלוודור, והפסידה ברבע הגמר בהגרלה לבולגריה, אחרי תיקו 1-1 בתום 120 דקות. הגמר היה בין הונגריה לבולגריה, שתי הנבחרות היחידות שישראל לא ניצחה בטורניר. בושות? זה היה שווה מקום חמישי בטורניר, שעד המקום הרביעי של השייטים יואל סלע ואלדד אמיר בסיאול 1988, נחשב להישג האולימפי הכי גדול של ישראל.
ב-1970 העפילה ישראל למונדיאל. אל תשאלו איזה בושות היא עשתה שם. תיקו 1-1 מול שוודיה ותיקו 0-0 מול אלופת אירופה איטליה, ששיחקו בה גדולי השחקנים האירופיים באותה תקופה כמו פאקטי, ריברה, ריבה ומאצולה, זו שגם הגיעה לגמר. יש מומחים שיגידו שישראל הייתה הנבחרת הכי מוכנה למונדיאל ההוא ברמה הפיזית, כי היא התכוננה אליו מתוך אותו חשש לעשות בושות. זה לא שהצניחו אותה למונדיאל, היא עברה תהליך, מחובבנות למקצוענות. זו הייתה נבחרת טובה מזו של היום, אבל היא עדיין הייתה נבחרת ישראל. עם ישראלים, עם הכנה של ישראלים והתאחדות לכדורגל של ישראלים. אף זר לא אימן אותה או ניהל אותה או שיחק בה. אשכרה, נבחרת ישראל סיימה במקום ה-12 במונדיאל.
ב-1976 שוב עלתה נבחרת ישראל לאולימפיאדה ושוב הגיעה לרבע הגמר, שם הפסידה לברזיל, אלא שעל הדרך סיימה בתיקו 1-1 מול צרפת של מישל פלטיני. כלומר, ישראל הגיעה לשלושה טורנירי גמר בינלאומיים, בשניים מהם לרבע הגמר, ובשלישי הפסידה רק פעם אחת.
אבל הרי תגידו שעבר הרבה זמן. נכון, 48 שנה מהטורניר האחרון. הכדורגל הישראלי הפך למקצועני, שחקנים יצאו לחו"ל, לא הרבה הגיעו לחמש הליגות הבכירות, מעטים תקעו יתד. זה הרבה יותר ממה שהיה אז עם מענקים בדמות מקרר או סוסיתא משומשת או מניה באגד.
נבחרות ישראליות צעירות ממעטות להגיע לטורניר הגמר של היבשת שלא לדבר על אליפויות עולם. אבל כשהיא מגיעה, זה לא כזה רע. רק בשנתיים האחרונות – שימו לב – הגיעה נבחרת ישראל לגמר אליפות אירופה לנוער, לחצי גמר אליפות אירופה עד גיל 21 ולחצי גמר אליפות העולם עד גיל 20. על הדרך, היא גם הגיעה לאולימפיאדת פריז ובעוד חודש נבחן על אמת איזה בושות תעשה שם הנבחרת עד גיל 23.
כי נבחרת ישראל היא לא באמת בשר תותחים כשהיא מגיעה לטורנירים גדולים ועזבו את השנתיים האחרונות. כשהנבחרת הצעירה הגיעה ליורו 2007 – בהשתתפות 8 נבחרות בלבד – היא הפסידה את כל המשחקים, אבל מי שהיה, זוכר את המשחק מול בלגיה בו הבלגים התגוננו וגנבו גול, וזה עם סגל שמנה את תומאס ורמאלן, יאן ורטונגן, מרואן פלאיני ואקסל ויטסל. כשישראל אירחה את יורו 2013, היא ניצחה את אנגליה, כן את אנגליה שבשורותיה שיחק וילפריד זאהא. בטורניר הזה, בו השתתפה ישראל, זכתה ספרד של אלברו מוראטה, איסקו וטיאגו אלקנטרה.
ולמה ישראל לא הייתה עושה בושות אם הייתה מעפילה ליורו? כי כל השחקנים היו עושים כל מאמץ כדי לשחק ביורו, כי הסיבה להצלחת נבחרות כמו רומניה או סלובניה – הערכה נמוכה מצד היריבות – הייתה תופסת גם אצלה. וגם, כי בסוף, אחרי העפלה ליורו, היינו רואים שחקנים ישראלים שחותמים בחמש הליגות הגדולות, גם אם לא היו מספיקים להטביע בהן חותם.
השתתפות בטורניר גדול אינה אקראית. אין שום השפעה לאיכות הליגות, או לחוזק הקבוצות המקומיות. מי שמגיע מוכן יותר, משקיע יותר, ומודע למעמדו יותר, לא רק שלא עושה בושות, הוא אפילו מצליח.
זה לא שהכדורגל הישראלי היה ממריא מפה. זה לא יקרה גם לרומניה, לסלובקיה או לסלובניה. בטורניר הבא יחליפו אותן אירופיות בינוניות אחרות וגם הן, סביר להניח, לא יעשו בושות למדינות שלהן. החשש מכבוד לאומי נרמס, אותו מביעים לא מעט ישראלים, צריך להיות מנותב לאפיקים אחרים. ישראל טובה בלוחמיה, במערכותיה, במדעניה, בסטארט אפ ניישן. היא פחות טובה בכדורגל, ולכן היא לא יכולה לעשות בושות אם תעפיל לטורניר הגדול. זה שהיינו פעם חלק מהאימפריה הרומית או מהמנדט הבריטי, לא הפך אותנו לאיטלקים או לאנגלים.
מה דעתך על הכתבה?