שריקות הבוז שנשמעו בסיום ה-1:1 אמש (חמישי) מכיוון יציע אוהדי אנגליה ב"פרנקפורט ארינה" אחרי ה-1:1 עם דנמרק, היו קולניות ועוצמתיות אבל לא ייצגו דעה אחידה של קהל שכולו חש שליליות טוטאלית כלפי הנבחרת הלאומית שלהם. לצד אותן שריקות בוז (שככל הנראה היו נשרקות על ידי שחקני הנבחרת עצמם, אם הם היו כנים מספיק עם עצמם) היו גם מחיאות כפיים, תמיכה ואהדה, שנותנות תקווה כלשהי שהשיפור הנדרש הוא עניין זמני.
הקושי המרכזי עבור המחנה האנגלי הוא שלמרות שהם בראש בית ג' עם 4 נקודות משני משחקים, התחושה בקרב אוהדי שלושת האריות היא שהנבחרת שלהם מתנהלת ובעיקר מובלת כעדר ללא רועה.
60 דקות לפני תחילת המשחק נגד דנמרק, וברגע שפורסמו ההרכבים באופן רשמי, תחושת אי ודאות מובהקת הורגשה במתחמי האוהדים הצמודים לאצטדיונה של איינטרכט פרנקפורט. ההופעה נגד סרביה במשחק הפתיחה בגלזנקירשן לפני ימים ספורים הייתה מאכזבת, אבל בסופו של יום אנגליה ניצחה, שמרה על רשת נקייה וסימנה 'וי' חשוב ושלוש נקודות בקופה מול יריבה שהצליחה להביך אותה מספר פעמים.
העובדה שסאות'גייט צפה, ניתח את המשחק מול הסרבים לעומק ובסופו של דבר קיבל החלטה לשמור על אותו ההרכב – התקבלה ברגשות מעורבים במחנות האוהדים העמוסים באלכוהול.
התפקוד של טרנט אלכסנדר-ארנולד בקישור הצטייר כהימור (שכשל), קירן טריפייר תופקד בשנית בעמדת המגן השמאלי בשל מחסור באלטרנטיבות והשיבוץ של פיל פודן – שחקן העונה בפרמיירליג – בעמדת הכנף השמאלית שוב הוביל לדיון שמסעיר את הממלכה כבר שבועות רבים: אם אתה לא יכול להציב את פודן לאחר עונת שיא בעמדתו הטבעית, כנראה שמולדת הכדורגל במלכוד אמיתי.
השער של קפטן הנבחרת, הארי קיין, במחצית הראשונה נתן את התקווה שהנה זה מגיע, עכשיו נראה את הגרסה האנגלית שאליה משוועים האוהדים האנגלים כבר תקופה ממושכת. מטחי הבירה הושפרצו לכל עבר ביציעים האנגלים תוך שירה ממכרת ויצירתית ששבה על הפזמון הלא-רשמי של האוהדים:
'Please don't take me home,
I just don't wanna go to work!
I wanna stay here and drink all your beer…'
הדציבלים בפרנקפורט ארינה הגיעו לגבהים חדשים. העובדה שדווקא קיין (שנראה כבוי ומסורבל במשחק נגד סרביה ביום ראשון) כבש הוסיפה שכבת אושר חשובה ביציעים האנגלים: מנהיג הנבחרת שחווה עונה אישית אדירה בשנתו הראשונה בבאיירן מינכן, הצליח על אדמת גרמניה לדקות ספורות להשתיק את גלי המבקרים שטענו שסאות'גייט מוכרח לצאת מהקיבעון והנאמנות שלו כלפי שחקנים מובילים לעיתים, ולא להסס לבצע חילופים נועזים במידת הצורך.
אבל שער היתרון מרגליו של קיין (לאחר מבצע התגנבות ערמומי ומתוזמן היטב מצידו של מגן הנבחרת, קייל ווקר) היה הסחת דעת רגעית שלא הצליחה לכסות את הקשיים המקצועיים העמוקים שאנגליה מציגה ונצפו היטב מכל יציע אתמול בערב בפרנקפורט. גם המנג'ר הדני, קספר יולמאנד, זיהה את החולשות האנגליות במספר עמדות והדנים השיגו שוויון ראוי עוד לפני סיום המחצית הראשונה.
הציפייה עבור האוהד האנגלי הממוצע ביציע, הייתה שבמחצית השניה סאות'גייט יגיב, יבצע שינויים משמעותיים ויתן לשחקנים את הניעור המקצועי הנדרש, אבל גם החילופים השונים שביצע (כולל החלפת כל השלישייה הקדמית שלו, בדמותם של קיין, פודן ובוקאיו סאקה) לא באמת שינתה מומנטום והאנגלים נראו במרחק שנות אור מהציפיות הגבוהות שנתלו בממלכה טרם פתיחת הטורניר.
וכן, גם ביציע באופן מפתיע היו אוהדים שהחליטו לשיר עם שריקת הסיום את שיר העידוד המפורסם ביותר של הנבחרת, 'הכדורגל שב הביתה', אבל הם היו מיעוט שככל הנראה מסרב להשלים עם רוע הגזרה ועם המציאות המקצועית שהנבחרת מציגה כעת: נטולת ברק, חסרת תשתית קבוצתית ראויה ובעיקר – במרחק שנות אור מיתר הנבחרות המובילות ביורו עד כה, שחולמות (ובצדק) ללכת עד הסוף.
המזל הגדול של האנגלים היא העובדה שהם הוגרלו לאחד הבתים הקלים בטורניר, ורק ניתן לדמיין את הסיוט המקצועי ששלושת האריות עשויים היו לחוות אם היו מוצאים עצמם באחד מבתי המוות עם אריות היבשת. לאנגליה תהיה הזדמנות לתקן את הרושם השלילי הגדול שהותירה לאחר שני משחקי הפתיחה כשתפגוש ביום שלישי את נבחרת סלובניה בקלן.
גם אנגליה, שלאורך עשרות שנים ידעה למצוא דרכים יצירתיות לבעוט בדלי ברגעי האמת פעם אחר פעם, אמורה בגרסתה העדכנית לגבור על הנבחרת הסלובנית ולדלג לשלב הבא. אבל היכולת שהציגה עד עכשיו מדאיגה, ובעיקר תנוצל עד תום בשלבי הנוקאאוט, בו הנבחרות המובילות עד כה ביורו יוכלו (יתכן שאף בקלילות יחסית) לסיים את דרכם של האנגלים באליפות אירופה מוקדם מן הצפוי, ולרסק את תקוותם של אוהדי שלושת האריות פעם נוספת.
מה דעתך על הכתבה?