ירושלים שוב מורידה הילוך ביציאה לחו”ל

לא דחוף להם
לא דחוף להם | צילום: דור קדמי

האלופה מגייסת את תחושת הדחיפות רק מול מכבי ת"א, שהסתדרה ברוסיה

מנצחים את הקבעון: משחק חוץ בעיר רוסית שאיננה מוסקבה הוא חוויה מפוקפקת למדי. זה מתחיל עם טיסת הפנים המפחידה במהלכה אתה עסוק בתפילות הישרדות, ממשיך עם השהייה בעיר שבה השילוב בין האפרוריות למזג האוויר משרה עליך דיכאון כמעט בלתי נמנע, ועוד לא הזכרנו את המלון ,האוכל ושאר התנאים מסביב שבוודאי גרמו לשחקנים כמו בראיין רנדל ודווין סמית’ לפזם בלבם משהו בסגנון “מה אני עושה פה, לא יודע”. 

באווירה שכזו ומול יציעים די ריקים קשה היה לצפות ממכבי ת”א הבינונית לכשעצמה להציג משחק מעורר השראה מול ניז’ני. גם העובדה שהצהובים התייצבו להתמודדות עם מוביל כדור אחד בלבד עוררה לא מעט חששות, כמו גם ציפיה לראות כיצד ינהל ז’אן טבק את קבוצתו בתנאים אלה.

טבק: “זה היה ניצחון חשוב, אנחנו בעמדה טובה להמשך”פרנקו: “לא היינו אגרסיביים,  יותר מדי שחקנים לא הגיעו למשחק”

לא מעט מחמאות קיבל המאמן הקרואטי במהלך החודשיים האחרונים על הסיסטמתיות שלו ועל ניסיונו לחזור ליסודות ולהתמקד בדברים הפשוטים. אבל המשחק האחרון חשף, וממש לא בפעם הראשונה, גם עד כמה מכבי ת”א  שלו היא קבוצה מקובעת. גם עם רכז אחד בלבד המשיכה התקפת הצהובים להתבסס על תרגילי פיק אנד רול (עם שחקנים המתקשים לבצע אותו) ותרגילי פוסט אפ (ללא שחקן מטרה ראוי בצבע). כמעט לא ראינו תרגילים לקלעים, תנועה ללא כדור או התקפת מעבר מתמשכת שהייתה יכולה לסדר גם כמה דקות מנוחה לרוצ’סטי שהגיע תשוש לדקות האחרונות.

רנדל. עבירה שהוציאה מהשבלונה (דני מרון)

גם מבחינה הגנתית לא חזינו בחידושים והמצאות (ואם כבר מדברים על סיסטמה, גם לא בחוקים ברורים בהגנה). אז איך בכל זאת סיימה מכבי את המשחק עם שתי נקודות חשובות? בזכות יריבה בינונית שממש כמוה משחקת עם מוביל כדור אחד ומתקשה ללחוץ (ועם יום איום ונורא של הכוכב שלה ויקטור ראד), בזכות יכולת מפתיעה לטובה של שחקני הספסל (36 נקודות של אונואקו, פניני ויבזורי), ובזכות העבירה החמישית שביצע בראיין רנדל.

הפאול (המיותר כרגיל) של הפורוורד הכריח את טבק לצאת מהקבעון ולנסות בלית ברירה משהו חדש – הרכב נמוך עם דווין סמית בעמדה 4. ההרכב הזה הצליח לייצר פיניש מנצח בזכות ריווח ראוי לשמו, ולנוכח כושרם של הגבוהים צריך לקבל קרדיט גם במשחקים הבאים. ולא רק כשאין ברירה.

איפה תחושת הדחיפות של ירושלים:  גם הפועל ירושלים התייצבה למשחק אמש בהרכב חסר (ללא שני גבוהים משמעותיים), וגם במשחק שלה לא חזינו ביותר מדי אלמנטים טקטיים שמטרתם לחפות על הנחיתות. אבל לא פה קבור הכלב במקרה של האדומים. מול יריבה איכותית ומנוסה כמו גראן קנריה ממש לא בטוח שהגנות איזוריות או הפתעות אחרות היו עוזרות. מה שחסר לי בעיקר במשחקה של האלופה אמש הוא מה שסר אלכס פרגוסון נהג לכנות “sense of urgency“- תחושת הדחיפות.

פרנקו. לא הייתה תחושת דחיפות (דור קדמי)

זה קורה לירושלמים הרבה העונה. אפשר לסלוח כשזה קורה בליגה מול אשדוד, קשה הרבה יותר כשזה קורה במשחק יורוקאפ קריטי כמו אמש. ועל מה בדיוק אני מדבר? הרי ברור ששחקניו של דני פרנקו רצו לנצח אמש, אבל פשוט לא נראה שזה בער להם בעצמות. אפשר להפסיד לקבוצה מהליגה הטובה באירופה, אבל אי אפשר לקבל נתונים כמו שש עבירות קבוצתיות במחצית הראשונה כולה, או 9 מ-16 לשלוש של גראן קנאריה באותה מחצית כשרוב הקליעות חופשיות למדי, ובטח לא את הליי-אפים שוברי המומנטום שחטפה מאלברט אוליבר קשישא.

למעשה תחושת הדחיפות הזו מאפיינת את שחקני ירושלים העונה בעיקר במשחקים מול מכבי ת”א . במרבית המשחקים האחרים לא נראה שהם באמת משאירים את כל מה שיש להם על הפרקט. האינטליגנציה והכשרון שיש להם מספיקים בכדי לשלוט בליגה הבינונית שלנו, בכדי להצליח באירופה הם פשוט לא מספיקים.

סמית’. לא מספיק שיש רק אינטליגנציה וכשרון (דור קדמי)

מפגשים כפולים קריטיים: בעקבות הניצחון החשוב אמש תעפיל מכבי ת”א לשלב הבא ביורוקאפ, אלא אם כן תפשל בגדול בהמשך (הפסד בלובליאנה או בבית מול ניז’ני). המפגש הכפול הצפוי לה בשבועיים הקרובים מול קאזאן (הראשון בת”א) יכריע ככל הנראה מי מהשתיים תסיים את הבית במקום הראשון ותזכה בהגרלה נוחה יותר בשלב שמינית הגמר.

הפעם צפויה מכבי לפגוש יריבה חזקה בהרבה מאלה שפגשה בשבועיים האחרונים, וללא שיפור ניכר ביכולת עשויים הצהובים לסיים את צמד המגשים עם ידם על התחתונה. הפועל ירושלים תתמודד בשבועיים הבאים פעמיים מול שטרסבורג הצרפתית, כאשר כל תסריט מלבד ניצחון ירושלמי כפול יביא להדחתה של אלפות ישראל מן המפעל. כשמדובר ביריבה שכבר הספיקה לנצח העונה את ריאל מדריד ואת גראן קנאריה (בספרד), נראה התסריט הזה קלוש למדי. 

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי