"זו הייתה אחת מהשנים המוצלחות שהיו לי. אני לא יכולה להגדיר אותה כהכי מוצלחת, אבל אני כן יכולה לומר שהיא הייתה השנה הכי לא פשוטה. עצם העובדה שהייתה בה אליפות עולם עם קריטריון לריו, האולימפיאדה השלישית שלי, והיו גם המשחקים האירופאיים הופך אותה לאחת מהטובות".
נטע ריבקין, המתעמלת האמנותית הבכירה של ישראל, נכנסה לשנה האולימפית עם מומנטום חיובי. רגליים על הקרקע, מיקוד במטרה ובעיקר פרופורציות. בראיון לאתר ספורט1 היא מדברת על ההישגים, האכזבות וגם על מערכוני המתעמלות של תכנית הסאטירה "אנחנו במפה", שעשו לא מעט רעש גם בתוך הענף.
המדליה בבאקו הייתה ה-הישג בשנה האחרונה או הקריטריון שהשגת?
"אין שום דבר שמשתווה לקריטריון לריו. אולימפיאדה זו אולימפיאדה ולקבוע את הקריטריון זה לא דבר פשוט בפני עצמו. עצם העובדה שהצלחתי לעשות את זה ועוד בפעם השלישית זה הדבר הכי חשוב מהשנה הזו. יש טיפה דמיון באווירה כי גם שם היה כפר אולימפי, אבל בראש את יודעת כשאת מגיעה למשחקים האולימפיים שזה משהו שקורה רק אחת לארבע שנים וזה האירוע הגדול והכי חשוב".
"האולימפיאדה זה האירוע החשוב ביותר" (Gettyimages)
באליפות העולם שהייתה לאחר מכן, במהלך גמר החישוק, איבדת שליטה במכשיר פעמיים. איך מרגישים באותו רגע?
"זה משהו שלומדים להתמודד איתו עם השנים וזה כמובן עניין של ניסיון. בעקרון, בתוך תוכך באותו רגע זה מסתכל בטירוף. מהניסיון את יודעת שאת צריכה להיות על אוטומט. יוצאת מהטעות, ממשיכה בתרגיל עד הסוף הכי טוב שאת יכולה. אחרי זה את חושבת למה זה קרה ואיך אפשר לתקן, אבל כמובן שבאותו רגע המחשבות הן שהכי לא בא לך להמשיך בתרגיל".
יש לך כבר שתי יורשות, טורי פילנובסקי ולינוי אשרם. קשה לקבל את זה שמישהי יכולה להאפיל על ההישגים שלך? יש ביניכן פרגון?
"מה זה קשה לקבל? בספורט זה תמיד ככה. כל אחת מתחרה על המקום שלה ועושה את העבודה שלה. כל אחת עובדת קשה. ברגע שיש הישגים, יש פרגון, כבוד. זה קיים בינינו. מאוד חשוב שתהיה תחרותיות בספורט. אצלנו בהתעמלות, לעומת ענפים אחרים, זה אתה קודם כל מתחרה מול עצמך. כשאני יוצאת למשטח אני יודעת במדויק מה אני צריכה לעשות ואיך אני צריכה לעשות. לא משנה מי היריבות, זה לא אמור להשפיע על רמת הביצוע שלי".
ביוני הקרוב ישראל תארח את אליפות אירופה. את מצפה לזה?
"זה משהו אדיר שאירוע כזה מתרחש בארץ. לא ידעתי עד לא מזמן אם כן אזכה במהלך הקריירה שלי לחוות תחרות כזו בארץ עם הקהל הביתי, עם האנשים שקרובים לי ואוהבים אותי. אני ממש ממש שמחה שזה יקרה. עוד יותר מרגש שזה קורה בדקה התשעים לפני ריו".
את חושבת שהקהל הרחב וחובבי הספורט בישראל בפרט יגיעו לצפות?
"אני בטוחה שיבואו. חוץ מהקהל בארץ יש גם המון אוהבי התעמלות בעולם ויש אוהדים שמגיעים לכל אליפות אירופה ועולם, וזה לא משנה להם אפילו באיזו מדינה היא מתרחשת".
עם העידוד הביתי, את יכולה ללכת על מדליית הזהב?
"כן. אני עובדת קשה כדי להגיע לתחרות הזו וכדי להראות למה אני מסוגלת. אני מקווה שהעידוד ידחוף אותי קדימה, כמה שזה ניתן".
ביום האחרון של התחרות תחגגי יום הולדת 25. בהתעמלות אמנותית זה די מבוגר, נכון?
"בהתעמלות זה מבוגר מאוד, לא די מבוגר. אני אחת היחידות בעולם שמתחרה עוד בגיל הזה ונמצאת בטופ העולמי. יש עוד מתעלמת אחת ספרדיה שהעפילה לריו והיא בת 28 או 29. חוץ משתינו, שאר המתעמלות בסביבות גיל 18-20 ויש עוד יותר צעירות. זה נחשב מאוד ותיק. הרבה אנשים שואלים אותי איך אני מחזיקה מעמד כל כך הרבה זמן. אני אומרת שאני מרגישה בלב שזה המקום שלי נכון לעכשיו וגם עדיין נהנית מלהתחרות. אם אני מוכיחה את עצמי פעם אחרי פעם מחדש ומצליחה, אז זה אני המקום הנכון".
זה יתרון או חסרון שהקריירה הספורטיבית נגמרת כל כך מהר? מצד אחד, כל החיים עוד לפני המתעמלות הפורשות. מצד שני, פרק הזמן של התחרויות קצר מאוד.
"יש משהו במה שאת אומרת. הקריירה גם מתחילה מאוד מוקדם אצלנו, זה שונה מאוד מענפים אחרים. אני כבר בגיל 15 התחלתי להתחרות בקטגוריית הבוגרות. התחלתי להשתתף באליפויות עולם בגיל הזה, מה שאומר שאני כבר במרתון הזה עשר שנים. בבייג'ין 2008 הייתי בת 17 ואת הקריטריון קבעתי בגיל 16. הייתי אז עוד בתיכון בין כיתה י' לי"א. הייתי ממש קטנה. אני חושבת שאיפשהו זה יתרון. אנחנו ענף ספורט מאוד אינטנסיבי, אולי אפילו יותר מהענפים האחרים, כי אנחנו מתאמנות מהבוקר עד הערב. אז את משקיעה בתקופה הזו את כל כולך, אבל אחר כך יודעת שיש לך עוד זמן לחוויות".
הנבחרת נמצאת כרגע באותו קו עם נבחרות מובילות כמו בולגריה ורוסיה. זה חיבור טוב של הבנות או שהענף נמצא באמת בעליה?
"קודם כל, הענף שלנו נמצא בעליה כבר המון המון שנים. זה לא שהוא עלה ישר, אנחנו כל הזמן הולכות ומתקדמות. זה הישג עצום של המאמנות, שבעצם יודעות להביא את הבנות למצב שהן באות ועושות הישגים כאלה. בנבחרת זה לא מישהי אחת שאת מכירה אותה ויודעת מה טוב לה, זה לחבר את כולן ביחד ולהגיע למצב שהן כולן עובדות ביחד ועושות את מה שצריך. זו גדולה של המאמנות וכמובן של הבנות – כולן ביחד מביאות את התוצאות וההישגים".
בערב הגאלה הנבחרת הציגה תרגיל לצלילי השיר "רוצה לרקוד" של משה פרץ ועומר אדם. איך מגיבים בענף שהוא יותר אירופה הקלאסית למוסיקה ים תיכונית?
"אין הגבלות מבחינת שירים, אז המאמנות של הנבחרת החליטו ללכת על משהו יותר עכשיווי, קצת לצאת מהקופסא. אני חושבת שזה רענון נחמד".
הענף כמובן ידוע גם בשל ההופעה החיצונית המוקפדת. ממש חושבים לפני כל תחרות עם איזה איפור או תסרוקת לעלות?
"זו שאלה מעניינת שלא שאלו אותי אף פעם. בגדול, אני אישית יודעת איך אני מתאפרת לכל תחרות, אין לזה חוקים. כמובן שזה אמור להתאים ללבוש, אבל קורה שמתחשק לי לשנות קצת".
אי אפשר בלי לדבר על המערכונים של המתעמלות ב"אנחנו במפה". מה דעתך עליהם, הם מוקצנים או שיש בהם אמת?
"וואי וואי, המערכונים האלה נעשו עם הרבה הומור. כל עוד אנשים אוהבים את זה וצוחקים מזה, אז זה מוצלח. תראי, כמו בכל סאטירה הם לקחו את זה רחוק ועשו מזבוב פיל. כמובן שיש אמת, אני לא יכולה להגיד שהכל שקר, אבל זה יצא מצחיק. אני מסכימה עם זה שהמערכונים של המתעמלות הם הכי חזקים".
"המערכונים של המתעמלות הם הכי חזקים" ׁ(Gettyimages)
החשיפה לענף דרך התכנית יכולה לתרום להמשכיות? בכל זאת הציגו שם משהו שמבוסס על אמת – מאמנת קשוחה שמאמנת ילדות צעירות בנוקשות.
"אני חושבת שכן, יודעים לעשות הפרדה ולהבין שמדובר בסאטירה וזה לא בדיוק ככה. גם ידוע שהמשמעת אצלנו נוקשה. יש אצלנו דרישות ובגלל זה אנחנו מגיעות להישגים גבוהים. אנשים שמבינים בספורט די מודעים לכל העניין ומבינים שזו המציאות. ככה הענף מתנהל".
האימונים הם בעצם מהבוקר עד הערב, אין זמן בכלל לחיי חברה?
"חיי החברה מצומצמים מאוד ביחס לאנשים 'נורמלים', שנגיד עובדים או לומדים. יש הרבה הרבה הרבה פחות זמן פנוי, אבל יש מטרה מול העיניים וזה אחרת. אם בא לך פה ושם לצאת, להשתחרר או לעשות מה שאת אוהבת, את מוצאת את הזמן. כמובן שהזמן הוא מוקצב, אבל זה אפשרי".
אפשר ללמוד תוך כדי, כמו בחלק מהענפים האחרים?
" אפשרי אבל בקצב יותר איטי, יש פחות זמן. את לא יכולה ללכת לאוניברסיטה ולשבת בשיעור. יותר בכיוון של אוניברסיטה פתוחה, לימודים בבית או דרך מחשב".
מה לדעתך אבא שלך ז"ל, שבזכותו נכנסת לענף, היה אומר לך ברגע שזכית בכרטיס לאולימפיאדה השלישית שלך?
" אני חושבת עליו כל הזמן וחושבת שהוא היה גאה בי מאוד מאוד. אני השלישית שעשתה את זה בכל ההיסטוריה של הענף. השתיים שלפניי הן ספרדיות, זו שהזכרתי מקודם ועוד אחת. אם אני חלק משלוש יחידות שהצליחו, כנראה שזה לא פשוט".
לשנה אולימפית מתכוננים יותר?
"אנחנו תמיד מתכוננות בפול גז. בשנה אולימפית את צריכה לבוא עוד יותר ממוקדת מבחינה פסיכולוגית, מבחינת המחשבות והראש. מבחינה פיזית, אותה רוטינה: מחברים תרגילים, רצים עם זה כל העונה, שמתחילה בפברואר, ואז באים למשחקים".
חיי חברה מצומצמים ופחות זמן פנוי מהרגיל (Gettyimages)
מה מבחינתך יהיה הישג בריו?
"אני רוצה לבוא ולעשות את המקסימום. ברגע שמבחינת ביצוע אני עושה את המקסימום, אני אוכל לבוא ולהגיד לך 'עשיתי מה שיכולתי'. אני יכולה להגיד על ניקוד, אבל אני לא אוהבת לדבר על זה".
יש מקום בעולם שלא ביקרת בו במסגרת תחרות או אימונים והיית רוצה?
"אף פעם לא הייתי בארצות הברית, ההתעמלות לא מגיעה לשם כל כך. יש תחרות אחת באמריקה, אבל אנחנו לא טסות לשם. יש הרבה ארצות שלא הייתי בהן. גם באוסטרליה לא הייתי ומאוד בא לי לנסוע. רוב התחרויות הן באירופה וקצת אסיה, אבל זה לא גולש מעבר".
לסיום, שתפי אותנו ברגע משמעותי שתזכרי לתמיד מהקריירה שלך.
"רק רגע אחד? וואו, זה קשה. אני חושבת שאליפות העולם הראשונה שלי, זו שבעצם קבעתי בה את הקריטריון לבייג'ין. אני נזכרת בתחרות הזו המון במהלך הקריירה, במיוחד כשיותר קשה לי ולא תמיד דברים הולכים חלק. כנראה שם דברים התחילו להיות יותר רציניים בשבילי. אני זוכרת שהייתי כל כך קטנה ולא הבנתי אפילו בהתחלה מה באמת עשיתי, עד שהאנשים מסביבי התחילו להסביר לי. זו בעצם ההתחלה של הדרך היותר גדולה שעשיתי בספורט".
מה דעתך על הכתבה?