מאת: מיכאל יוכין צילומים: Gettyimages
דידייה דשאן יעלה הערב למשחק הידידות מול ברזיל בסטאד דה פראנס עם זיכרונות נעימים במיוחד. לעומתו, דונגה ממש לא מתגעגע לאצטדיון הזה.
- ההלתבטות של גוטמן: ניר ביטון או ביבראס נאתכו
- כשנבחרת ישראל הדהימה את יוגוסלביה
- גוטמן רוצה לשחזר בנבחרת את האליפות עם הפועל
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
לפני קצת פחות מ-17 שנה, הם לא היו מאמני הנבחרות הלאומיות, אלא הקפטנים שהתמודדו בגמר גביע העולם, במשחק שלנצח ייזכר בגלל מחלתו המסתורית של רונאלדו, שבילה את כל היום בבית החולים ובכל זאת פתח בהרכב, ובשל צמד הנגיחות של זינדין זידאן.
זכרונות לא נעימים מהסטאד דה פראנס. דונגה
הכוכב המקריח לא הצטיין במונדיאל-98, אבל התעלה ברגע האמת והביא לכחולים ניצחון 0:3. כך הוכתרה צרפת לאלופת העולם בפעם היחידה בהיסטוריה. ברזיל הפסידה בגמר בפעם היחידה בתולדותיה, אם לא סופרים את המשחק מול אורוגוואי ב-1950, אשר לא באמת היה גמר במלוא מובן המילה.
מאז ביקרה ברזיל פעמיים נוספות בסטאד דה פראנס. תאמינו או לא, אבל היא עדיין מחפשת שער ראשון בו. במאי 2004, ממש לפני אליפות אירופה, הסתפקו הצרפתים בתיקו 0:0, אבל לפני 4 שנים ניצחו 0:1 משער של קארים בנזמה. להישג הזה היה חלק חשוב בהתאוששותה של נבחרת הטריקולור מהפיאסקו המשפיל במונדיאל בדרום אפריקה. לורן בלאן פתח דף חדש, ויצא לדרך בניסיון לשנות באופן קיצוני את האווירה בחדר ההלבשה. הוא הצליח חלקית, אבל ביורו-2012 צצו הבעיות מחדש והמאמן התחלף שוב.
הפעם נדמה כי דשאן כאן כדי להישאר. לקפטן אלופת העולם מ-1998 הייתה מלכתחילה משימה ברורה – להכין את הנבחרת ליורו 2016 הביתי. זה התחיל עם קמפיין חיובי במונדיאל, שייזכר בזכות כדורגל תוסס ושמח, וגם שינוי קיצוני ואמיתי בגישת השחקנים. ללא סמיר נאסרי שסיים את דרכו בחולצה הכחולה, ללא יאן מבילה הפרובלמטי, משכו כל השחקנים בכיוון אחד. הנבחרת הנוכחית כמעט ולא סובלת מבעיות אגו. לפול פוגבה עדיין לא עלה השתן לראש, ואולי גם לא יעלה. בנזמה התבגר, התמתן והפך לשחקן קבוצתי מאוד בריאל מדריד. גם יתר הכוכבים, צעירים יותר או פחות, שמים את טובת הכלל לנגד עיניהם.
בינתיים לא עלה לו השתן לראש. פול פוגבה
כמארחת, צרפת כבר העפילה אוטומטית לטורניר, ויש לכך לא מעט חסרונות. קחו, למשל, את הסוגיה המרתקת של נביל פקיר, הפליימייקר המחונן שצמח באקדמיה של ליון והיה מבוקש מאוד על ידי ההתאחדות האלג'יראית. עד לפני מספר חודשים, איש לא דיבר עליו כמועמד לנבחרת צרפת, ואלג'יריה, ארץ מוצא של הוריו, קיוותה כי תצליח לגייס אותו לשורותיה, בדיוק כפי שעשתה עם צרפתים נוספים כמוהו, כמו יאסין ברהימי ופאוזי גולאם. רובם המוחלט של שחקני אלג'יריה שנסעו למונדיאל ולאליפות אפריקה הם צרפתים.
העונה פרח פקיר במדי ליון, קיבל את המפתחות בקישור והפך לכוכב גדול בליגה הצרפתית. כתוצאה מכך, הופעל עליו לחץ גדול משני המחנות – הן צרפת והן אלג'יריה דרשו לקבל את ההחלטה הנכונה מבחינתן. אפילו אביו של השחקן נדרש לסוגיה בטלוויזיה האלג'יראית ונאלץ להסביר שבנו לא מתכוון להיות "בוגד". בתחילת מרץ הודיע הקשר שבחר באלג'יריה, ואז שינה את דעתו ועבר לצרפת. הערב הוא עשוי לערוך הופעת בכורה מול סלסאו, במעמד מרגש מאוד מבחינתו.
פורח במדי ליון. נביל פקיר
אך אליה וקוץ בה מבחינת הצרפתים. מאחר והם לא משחקים במוקדמות, מצפים להם משחקי ידידות בלבד עד יוני 2016, וללא משחקים תחרותיים הרי שכל ההופעות של פקיר לא באמת נחשבות. שחקן ששותף במשחקי רעים בלבד רשאי לפי החוקה לעבור לנבחרת אחרת ללא מגבלות. וכך, אין לבחירה של פקיר תוקף משפטי. רק אם ישכיל דשאן לשלב אותו באופן אינטגרלי בסגל, יוכל להיות בטוח שלא צפויות לו הפתעות בעתיד.
בעיה נוספת נעוצה בכך שמשחקי ידידות, עם כל הכבוד הראוי, לא מסוגלים להעניק אינדיקציה אמיתית לגבי יכולתה של הנבחרת. באופ"א ניסו לפתור חלק מהסוגיה באמצעות שיבוצה של צרפת באחד הבתים במוקדמות, כדי שתקיים משחקי ידידות קצת פחות ידידותיים על הנייר. ביום ראשון מצפה לה במסגרת זו דנמרק (חגיגת שידורים ממוקדמות היורו החל מ-19:50 בספורט1 וב-HD). בפועל, זה לא באמת משנה כלום. עדיין מדובר במשחק ידידות, ודשאן חייב להחדיר מוטיבציה מיוחדת בשחקניו, אשר עייפים בלאו הכי לקראת סיום העונה הארוכה. הפרס הוא כמובן מקום בסגל לטורניר עצמו. הערב, בהיעדרו של פוגבה הפצוע, יוכלו מועמדים כמו ז'פרי קונדובגיה ממונאקו להראות את כישוריהם.
מקבל הזדמנות להראות את כישוריו. ז'פרי קונדובגיה
יש משהו ביזארי בכך שלפריז סן ז'רמן, הקבוצה של בירת צרפת, יש יותר נציגים בסגל המקורי של ברזיל. רק בלס מטוידי מככב בנבחרת הטריקולור, בעוד מנגד היו אמורים להתייצב צמד הבלמים טיאגו סילבה ודויד לואיז, נחושים למחוק את חרפת השביעיה מול גרמניה בחצי גמר המונדיאל, אותו החמיץ הקפטן בגלל השעיה, וגם מרקיניוס הצעיר. "אני בטוח שהקהל יעודד לא רק את צרפת אלא גם אותי", הצהיר טיאגו סילבה – אמירה ביזארית למדי שמדגישה את הבעיות בכדורגל המודרני, עם ריבוי בלתי נשלט של זרים במועדוני פאר. בסופו של דבר, נגרעו דויד לואיז ומרקיניוס בגלל פציעות ברגע האחרון, אבל זה לא באמת משנה את התמונה.
הקהל הצרפתי יעודד גם אותו? טיאגו סילבה
מה דעתך על הכתבה?