מאת: מיכאל יוכין צילומים: Gettyimages
כריס קולמן תמיד האמין בארון ראמזי. בדצמבר 2013, כאשר קשר ארסנל היה בשיא פריחתו, הצהיר מאמן וויילס: "כשאני רואה את מה שהוא עושה, אני יכול להגיד שהוא ברמה אחת עם גארת' בייל".
- רפאלוב: "אני מודע לציפיות ממני"
- ייני ישמור על רמזי, כל השאר על גארת' בייל
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
יש בזה המון, ובמובנים לא מעטים ראמזי אף חשוב יותר לנבחרת מאשר בייל. מדובר בשחקן הרב גוני ביותר של הדרקונים, עם ראיית משחק משובחת, חוש מופלא לכיבוש שערים חשובים, אבל גם אדם צנוע, ללא בעיות אגו, משקיען שעובד ללא הפסקה למען הקבוצה. ביחד עם ג'ו אלן, הוא המנוע של הוולשים במרכז המגרש, וגם המוציא לפועל. הוא יכול לצוץ בכל רגע נתון בדיוק היכן שלא מצפים לו, והשמירה עליו קשה מאוד. כשראמזי בכושר שיא, היא בלתי אפשרית בעליל.
קצת מוזר שרמבו, כפי שהוא מכונה מילדות, רק בן 24. יש תחושה שהוא משחק כבר הרבה מאוד זמן בארסנל, וזה אפילו נכון – זו עונתו השביעית במדי התותחנים. בתקופה זו הוא חווה משברים שיספיקו לשחקן ממוצע לשתי קריירות שלמות לפחות. 12 פציעות היו לראמזי בחמש השנים האחרונות. אחת מהן איימה לסיים את חלומו ככדורגלן אחת ולתמיד, כאשר בלם סטוק ריאן שוקרוס שבר את רגלו בפברואר 2010. לא היה אוהד אחד שלא נזכר בפציעה האיומה של אדוארדו דה סילבה, שהפכה אותו מאחד החלוצים המבטיחים בעולם לסוג של שחקן עבר. היה חשש אמיתי שראמזי לא ימצה את הפוטנציאל העצום שלו, והוא היה זקוק לכל תמיכה אפשרית. הוא לא קיבל אותה.
ראמזי. הפך ליקיר האוהדים
המועדון, כמובן, תמך בו לאורך כל 9 חודשי החלמתו, וארסן ונגר לא היסס לבנות את המשחק סביבו, אבל ביציעים זו הייתה אופרה אחרת לגמרי. במהלך עונת 2012/13 סימנו האוהדים את הוולשי כמקור הבעיות של קבוצתם הלוזרית, וניסו לבצע רצח אופי של ממש, בדיוק כפי שאוהדי מנצ'סטר יונייטד חיסלו את טום קלברלי. ראמזי ספג שריקות בוז צורמות, הפורומים התמלאו בקללות נגדו, הוא נתפס כשחקן מיותר שלא מתאים לקבוצה שחולמת לשבור את רצף הכישלונות שלה ולזכות באליפות. העלבונות היו קשים, ושחקנים רבים היו נשברים אל מול הלחץ הזה. לא ראמזי. הוא קורץ מחומר מיוחד.
הוא ענה לכולם על המגרש, והכריח את השונאים לאכול את הכובע. בתחילת העונה שעברה לא היה בפרמייר ליג כולה שחקן שהותיר רושם חיובי יותר מראמזי. הוא סחף את התותחנים עם הצגות נהדרות וניצח עבורם את המפגש הכפול נגד פנרבחצ'ה במוקדמות ליגת האלופות. בשלב הבתים הוא הרשית את שערי הניצחון על מארסיי ודורטמונד, בזירה המקומית השתלט על המגרש בכל משחק ומשחק, וארסנל רצה בצמרת הגבוהה. משעיר לעזאזל הוא הפך לאליל. ונגר לא ידע את נפשו מרוב אושר. "יש לו הכל", אמר הצרפתי על חניכו הוולשי.
איך שלא תסתכלו על זה, ראמזי הוא השחקן האולטימטיבי עבור ונגר – מהיר מחשבה, אינטליגנטי, אבל גם נמרץ מאוד וקל רגליים. אלכסנדר חלב הבלארוסי היה כזה, לפני שעבר לברצלונה ב-2008 ואיבד את הכל. תומאש רוסיצקי היה כזה בזמנו, ולעתים עדיין מגלה ניצוצות של גאונות. ראמזי הוא היורש, ויש לו גם קשיחות בריטית. חבל רק שהגוף הקשוח הזה כל כך שברירי.
ראמזי ובייל מחוייכים. באותה רמה?
מי יודע מה היה קורה אשתקד לו היה ראמזי נשאר כשיר וממשיך להפציץ. אלא שהוא נפצע במהלך רצף משחקי חג המולד, נעדר במשך יותר משלושה חודשים, וכאשר חזר האליפות כבר ממש לא הייתה רלוונטית. לפחות אפשר היה להתנחם בזכייה בגביע. מאז רודפות אותו הפציעות, והעונה נפגמה קשות בגלל שריר הירך. הוולשי נפצע באוגוסט, חזר מהר מדי באוקטובר, נפצע שוב בדצמבר, חזר בינואר, נפצע בפברואר וחזר במרץ. עם רצף אומלל שכזה, קצת קשה להיכנס לכושר אופטימלי. אבל ראמזי תמיד ניסה, וגם הצליח. אף אחד לא יודע מתי ייאלץ לפגוש שוב את הרופאים, אך כעת הוא כשיר. ולא סתם כשיר – הוא לוהט, בעיתוי לא מוצלח במיוחד מבחינת נבחרת ישראל.
קולמן היה ונשאר מעריץ שרוף. כאשר החלו עיתונאים מסוימים לבקר את ראמזי על ירידה בכושרו בתחילת העונה, נזעק מאמן וויילס להגנתו. "אין שחקן ששומר תמיד על רמה עילאית", הוא אמר אז. הערב, באצטדיון סמי עופר בחיפה, הוא מצפה ממנו לתפוקה מלאה. הוולשים רוצים שראמזי יהיה כוכב לא פחות גדול מבייל, והוא מגיע במצב רוח טוב הרבה יותר מבייל.
מה דעתך על הכתבה?